Podcast: Download
אפריל 2013 נתגלו מספר שיבולים של חיטה מהונדסת גנטית בשדה באורגון, ופאניקה אחזה בשווקי החיטה העולמיים. כיצד "ברחו" גרגירים של חיטה מהונדסת ממכולות מאובטחות ומצאו את עצמם בשדה המרוחק? מי שתל אותם שם, ומדוע?
תודה רבה לליפז להב שהציעה את הרעיון לפרק ואף סייע בתחקיר. תודה גם לעיתונאית יעל פרוינד אברהם, שסדרת הכתבות המעולה שלה על פיצוח הגנום של חיטת הבר והפוטנציאל שלה להשביח את החיטה המודרנית סייעו לי בהכנת הפרק.
האזנה נעימה,
רן.
רשימת תפוצה בדואר האלקטרוני | אפליקציית עושים היסטוריה (אנדרואיד) | פייסבוק | טוויטר
דף הבית של התכנית | iTunes | RSS Link
לאתר הפודקאסט:
285: המקרה המוזר של החיטה המהונדסת גנטית בשדה באורגון
כתב: רן לוי
הזמן הוא אפריל, 2013. המקום: שדה חקלאי בצפון מדינת אורגון שבארצות הברית. חקלאי, ששמו מעולם לא הותר לפרסום מסיבות שתבינו בהמשך, ריסס את שדות התבואה שלו בחומר קוטל עשבים כהכנה לזריעת חיטה. כעבור מספר ימים שב החקלאי אל השדות, לבחון את השטח ואת השפעת חומר הריסוס. ואכן, בכל מקום בו ריסס היו הצמחים – עשבים שוטים וגבעולי חיטה שנותרו מהעונה הקודמת – צהובים וכמושים. ליתר דיוק – כמעט בכל מקום. באחד השדות מצא החקלאי מספר קבוצות של גבעולי חיטה ירוקים ורעננים. ניכר היה שקוטל העשבים שריסס לא השפיע על גבעולי החיטה האלה ולו במעט.
לומר שהחקלאי היה מופתע מהתגלית, יהיה אנדרסטיימנט. קוטל העשבים שבו השתמש נחשב לאחד מחומרי ההדברה המוצלחים ביותר ונמצא בשימוש מאסיבי בכל העולם מזה עשרות שנים. אף צמח – לא חיטה, לא עשבים שוטים – לא אמור לשרוד אחרי ריסוס של החומר הזה. האם יכול להיות שמשהו בחומר ההדברה שרכש לא בסדר? לא, זה בלתי אפשרי: בכל שאר השדות, כל הצמחים – כולל גבעולי חיטה שנותרו מהקציר הקודם – נבלו ומתו בעקבות הריסוס. חומר ההדברה היה בסדר גמור: הייתה זו החיטה שעמדה לנגד עיניו שמשהו בה היה לא בסדר. משהו בחיטה הזו איפשר לה לשרוד ריסוס של חומר שהיה אמור להרוג אותה בוודאות.
החקלאי האלמוני יצר קשר עם מדענית מאוניברסיטת אורגון סטייט הסמוכה: פרופ' קרול מאלורי-סמית' (Mallory-Smith), חוקרת בעלת שם בתחום גידולי עשב. הוא שאל אותה אם יכול להיות שהחיטה שלו פיתחה עמידות טבעית לחומר ההדברה. מאלורי השיבה שהדבר לא סביר. החקלאי קטף כמה גבעולי חיטה ושלח אותם אליה. פרופ' מאלורי בחנה את הגבעולים, הריצה עליהם סקירה גנטית מקיפה – ועד מהרה גילתה את התשובה לחידה. החיטה שקיבלה הכילה גֵן בשם CP4, גן שהקנה לה עמידות בפני חומר ההדברה.
ללא שהות הרימה פרופ' מאלורי את הטלפון, חייגה אל משרד החקלאות האמריקני ודיווחה לו על מה שגילתה. זה היה ביום שישי בצהריים. משרדי ממשלה, אתם יודעים, לא בדיוק זוכים לציונים גבוהים על זריזות – אבל המקרה הזה היה שונה. כבר ביום שני בבוקר דפקו שני חוקרים של משרד החקלאות על דלתו של החקלאי. הם רצו לדעת מאיפה הגיעו לידיו זרעי החיטה שלו. הוא השיב להם שמדובר בזרעים רגילים לגמרי שקנה מחברה רגילה לגמרי, והראה להם את כל האישורים וההוכחות. התשובה הזו לא סיפקה את אנשי משרד החקלאות, ובמשך כל שבוע סרקו תשעה חוקרים את החווה החקלאית באורגון במסרק צפוף: פישפשו בכל מיכל, בחנו כל טרקטור ולקחו אלפי דגימות של גבעולי חיטה מהשדות החקלאיים.
מה פשר החקירה האינטנסיבית הזו, אתם שואלים?
ובכן, CP4 הוא לא גן רגיל. הוא אפילו לא גן של חיטה. הוא גן של חיידק, שמדעניה של חברת מונסנטו (Monsanto) – תאגיד ביוטכנולוגיה ענק – הכניסו לתוך הגנום של גרגירי חיטה מסוימים כדי לפתח בהם את אותה עמידות לחומר ההדברה. העניין הוא שלאף אחד לא הייתה אמורה להיות גישה לחיטה המהונדסת הזו. מונסנטו גידלה את החיטה המהונדסת במספר שדות ניסוי ברחבי ארצות הברית, אבל הניסוי האחרון בהחלט הסתיים ב-2005, למעלה משבע שנים קודם לכן, והניסוי האחרון באורגון עצמה הסתיים אפילו עוד קודם, ב-2001. מאז ועד אותו היום נשמרה החיטה המהונדסת בקונטיינרים מאובטחים באתר של החברה בקולרדו. אין שום דרך חוקית שהזרעים האלה היו יכולים למצוא את דרכם אל השדה באורגון ב-2013, והחוק הפדרלי קובע כי גידול של חיטה מהונדסת גנטית שלא במסגרת ניסוי מפוקח היטב ומאושר מראש הוא פשע חמור שהעונש עליו הוא קנס של כמיליון דולר ואולי אפילו מספר שנות מאסר.
נקדים ונאמר שהחקירה הרשמית של משרד החקלאות האמריקני לא העלתה דבר. החוקרים לא הצליחו להסביר איך הצליחו זרעי החיטה המהונדסים להגיע לשדה המדובר באורגון – ויותר חשוב, מי הביא אותם לשם. אבל למרות שהאשם בפרשה עדיין לא נתפס, סיפורה של התעלומה הבלשית הבלתי שגרתית הזו הוא הזדמנות לצלול לעומק הסוגיה המורכבת של מזון מהונדס גנטית בכלל וחיטה מהונדסת גנטית בפרט, ולחשוף את בעלי האינטרסים השונים שמושכים בחוטים מאחורי הקלעים – מהחקלאים והצרכנים, ועד סוכנויות ביון וממשלות. בואו נצא לדרך.
RoundUp
אנחנו מתחילים ב-1974. עשבים שוטים – צמחים לא רצויים שגדלים פרא בקרקע – הם אחד האיומים הגדולים על תנובת השדות החקלאיים: הם מתחרים בגידולים החקלאיים על מזון, מים ואור שמש. חקלאים לאורך הדורות מצאו מגוון שיטות להתמודד עם העשבים השוטים, כמו למשל חריש של הקרקע כדי לעקור את העשבים השוטים מהשורש – אבל הדברה כימית היא, מן הסתם, השיטה הקלה והנוחה ביותר: מרססים את השדה, והופ – העשבים מתים. הנוחות של ההדברה הכימית הפכה אותה לפופולרית במרוצת המאה העשרים, אבל קוטלי העשבים שעמדו לרשות החקלאים עד שנות השבעים לא היו מוצלחים במיוחד מבחינה סביבתית: הם אמנם פגעו בעשבים השוטים, אבל היו רעילים גם לבעלי חיים וחרקים שניזונו מהצמחים המרוססים.
אך ב-1974 הכריזה חברת מונסנטו על קוטל עשבים חדש בשם RoundUp. ראונד-אפ היה חומר הדברה מדהים: הוא היה יעיל נגד מגוון רחב מאד של עשבים שוטים ממינים שונים – אבל לא הזיק כלל לבני אדם ולבעלי החיים. חומר הפלא הזו היה כה מרשים, עד שראונד-אפ הפך בתוך מספר שנים לקוטל העשבים הנפוץ ביותר בעולם, בפער ניכר מחומרי ההדברה המתחרים – עד ימינו. הפטנט של מונסנטו על הראונד-אפ פג בסביבות שנת 2000, וכיום הוא מיוצר על ידי מספר חברות נוספות.
סוד עוצמתו של הראונד-אפ הוא בתרכובת הכימית שבבסיסו. מדובר במולקולה המכונה "גְלָייפוסֵט" (Glyphosate), שמסוגלת לשבש את אחד התהליכים הביולוגיים הבסיסיים ביותר בצמחים. בעלי הצמח ישנם אברונים זעירים בשם 'כלורופלסטים', שהם 'מפעלי המזון' של התא הצמחי: הם ממירים את אור השמש לסוכרים, שהופכים בהמשך לחומצות אמינו, ויטמינים, הורמונים ועוד שלל מולקולות ותרכובות חיוניות לצמח. כדי לייצר את את אותם סוכרים, הכלורופלסט צריך לקבל לתוכו אנזים בשם EPSP, שהוא חוליה קריטית בשרשרת הייצור של הסוכרים. כשמרססים את הראונד-אפ על עלי הצמח, מולקולות הגלייפוסט חודרות אל התאים, נקשרות אל אנזים ה EPSP – ומונעות ממנו להכנס אל תוך הכלורופלסטים. אפשר לומר שהגלייפוסט כמו 'נועל' את שערי מפעלי המזון של התאים.
אותו ייצור הסוכרים שתיארתי הוא אחד התהליכים הבסיסיים והחשובים ביותר בתא הצמחי, ולכן הוא משותף לכמעט כל סוגי הצמחים באשר הם. זו הסיבה ליעילות המדהימה של הראונד-אפ נגד מגוון רחב מאד של עשבים שוטים. לא פחות חשוב, מנגנון יצור הסוכרים שבו פוגע הגלייפוסט קיים אך ורק אצל צמחים, חיידקים מסויימים וכמה סוגי פטריות, ולא קיים כלל אצל בעלי חיים: אנחנו משיגים את הסוכרים שלנו ממקורות אחרים, ולא מייצרים אותם בעצמנו. זו הסיבה שהראונד-אפ לא מזיק לבעלי חיים ונחשב לחומר הדברה בטוח יחסית לשימוש. כאן כדאי להוסיף כוכבית קטנה: ב-2015 הכריז ארגון הבריאות העולמי על הגלייפוסט כחומר החשוד כמסרטן, אבל מאז נערכו בדיקות אחרות שהזימו את החשדות האלה. יש עדיין טענות לכאן ולכאן בעניין הזה, אבל לא נכנס לויכוח הזה במסגרת הפרק הנוכחי.
כך או כך, אי אפשר להפריז בחשיבותו של הגלייפוסט: הוא חולל מהפכה אמיתית בעולם החקלאות, וההשמדה היעילה כל כך של עשבים שוטים העלתה את תנובת השדות החקלאיים בשיעור ניכר. אחד ממדעני משרד החקלאות האמריקני אמר על הגלייפוסט ב-2010 כי:
"הגלייפוסט הוא תגלית של פעם במאה שנה, והוא חשוב לתעשיית ייצור המזון העולמית כמו שהפניצילין חשוב למלחמה במחלות."
הנדסה גנטית: RoundUp Ready
אבל לא הכל ורוד. מנגנון ייצור הסוכרים שתיארתי קודם הוא, כאמור, מנגנון בסיסי שהתפתח אצל צמחים בשלב מוקדם מאוד באבולוציה, ומכאן שהוא משותף לכמעט כל הצמחים באשר הם. זו הסיבה שראונד-אפ יעיל נגד מגוון רחב כל כך של עשבים שוטים – אבל לא רק נגדם: אם נרסס אותו על חיטה, תירס, סויה ואורז – הגידולים שעליהם הוא אמור להגן – הוא יהרוג גם אותם! אז מה עושים?
כאן נכנסת לתמונה ההנדסה הגנטית, טכנולוגיה שהחלה להבשיל בשנות השמונים. מדעניה של מונסנטו החלו לתור אחר שיטות לשנות את הגנום של הגידולים החקלאיים השונים כדי להפוך אותם לחסינים מפני הראונד-אפ. האתגר היה אדיר: לא קל לשנות תהליכים כימיים בסיסיים כל כך בצמח, מבלי לפגוע בו בדרך זו או אחרת. הפתרון נתגלה לבסוף כמעט במקרה. בצינור ניקוז של אחד ממתקני הניסוי גילו המדענים חיידק בשם אגרובקטריה, שהתברר כעמיד בפני הגלייפוסט. ה-EPSP של החיידק – אותו אנזים חיוני לתהליך ייצור הסוכרים – עבר מוטציה שלא איפשרה לגלייפוסט להקשר אליו, כאילו החלפנו את המנעול של מפעל המזון של התא. מולקולת הגלייפוסט לא משפיעה יותר על האנזים, ותהליך ייצור הסוכרים ממשיך לפעול כרגיל.
החוקרים בודדו מהחיידק את הגן הספציפי שהקנה לו עמידות לחומר ההדברה, והשתילו אותו בזרעי סויה. אחרי סדרה של ניסויים מקיפים ומפרכים שנועדו לוודא שהשינוי הגנטי אינו פוגע בצמח, בחרקים, בבני אדם ובעלי חיים אחרים שניזונים ממנו, אושרה הסויה המהונדסת למאכל ב 1996. בתוך זמן לא רב השתילו חוקריה של מונסנטו את אותו הגן גם בצמחים רבים אחרים כגון תירס ואורז, ושיווקו את הזרעים המהונדסים גנטית תחת השם 'RoundUp Ready' – דהיינו, 'מוכן לריסוס בראונד-אפ'.
צמחי ה RoundUp Ready זכו להצלחה אדירה: בפעם הראשונה יכלו החקלאים לרסס את השדות שלהם בחומר הדברה מעולה, הראונד-אפ, להיפטר בקלות יחסית מעשבים שוטים – מבלי לפגוע כלל בגידולים החקלאיים עצמם ובתנובה שלהם. הראונד-אפ והצמחים המהונדסים שהיו עמידים לו היו שילוב מנצח, כמו פופקורן וקולה, טייכר וזרחוביץ' או במבה עם קטשופ.
[צרצרים]
טוב, אולי האחרון זו סטייה אישית שלי. בואו לא נדבר על זה יותר לעולם.
הסיבות להתנגדות להנדסה גנטית
בכל אופן, הדגנים המהונדסים היו כה מוצלחים עד שכיום כתשעים ושלושה אחוזים מכל הסויה וכשמונים ושמונה אחוזים מכל התירס שמגודלים בארצות הברית – מהונדסים גנטית. אבל החיטה יוצאת דופן. למרות ההצלחה המוכחת של התירס, האורז והסויה המהונדסים גנטית – החיטה נותרה מחוץ למשחק, ובשום מקום בעולם, באף מדינה על הגלובוס, לא מגדלים היום חיטה מהונדסת גנטית. מדוע?
סיבה אפשרית אחת היא הגנטיקה המורכבת של החיטה. הגנום של חיטת הלחם, סוג החיטה הנפוץ ביותר בעולם, מכיל למעלה ממאה אלף גנים שונים. לשם השוואה הגנום שלנו, בני האדם, מכיל פחות או יותר עשרים וחמישה אלף גנים, פחות מרבע ממספר הגנים של חיטת הלחם. הגנום הענק הזה עושה חיים קשים למדענים שמנסים למפות ולשנות אותו, ורק בשנים האחרונות נכנסים לשימוש כלים וטכניקות שהופכים את המשימה הזו לפשוטה יותר.
אבל אם זה היה כל הסיפור, היינו אוכלים חיטה מהונדסת כבר לפני עשור או יותר, סביר להניח. הסיבה האמיתית לכך שחיטה מהונדסת גנטית לא אומצה זה מכבר בעולם החקלאות היא התנגדות נחרצת מצד צרכנים וחקלאים רבים. במדינות אירופאיות ומזרח-אסיתיות רבות אסור בתכלית האיסור לגדל חיטה מהונדסת, או אפילו לייבא אותה לתוך המדינה. גם בארצות הברית, שבאורח מסורתי קצת יותר פתוחה למזונות מעובדים – עדיין יש לחץ ציבורי גדול מצד מתנגדי ההנדסה הגנטית, שדורשים מיצרניות המזון לסמן את המוצרים שלהן כמהונדסים או לא מהונדסים גנטית.
ממה חוששים המתנגדים? רשימת הטיעונים ארוכה, אבל החשש העקרוני הוא מתוצאות בלתי צפויות משינוי כלשהו שנכניס בצמחים, שהרי גם המדענים מסכימים שאנחנו עדיין רחוקים מלהבין את תפקידם של כל הגנים והמערכות השונות בצמחים. אולי שינוי שנכניס בגנום של החיטה יגרום לה לייצר חלבון חדש, שלא היה בה קודם – שהרי נזכיר שהגן שאחראי לעמידות בפני הראונד-אפ, למשל, לא מגיע מחיטה אלא בכלל מחיידק – ואולי החלבון הזה יגרום לבעיות רפואיות אצל הצרכנים, מאלרגיה ועד סרטן. אפשרות אחרת היא שהשינוי אמנם לא יזיק לבני אדם, אבל יגרום לנזק לסביבתו האקולוגית של הצמח: למשל, יפגע בחרקים שניזונים ממנו, או ימנע מחיידקים לפרק את החומר האורגני אחרי שהצמח מת. וישנו גם החשש שגנים מהצמח המהונדס יצליחו 'לברוח' ממנו ולהתפשט לצמחים אחרים באופן לא מבוקר, למשל אם אבקנים מצמח מהונדס יפרו צמחים לא מהונדסים.
לכל הטענות האלה יש למדענים תשובות, ואפילו תשובות טובות. לא אוכל לצלול במסגרת הפרק הזה לעומקו של הדיון בעד ונגד מזון מהונדס גנטית – זה נושא מספיק רחב למלא כמה פרקים של עושים היסטוריה, כנראה. אומר רק שבגדול, מזון מהונדס עובר סדרה ארוכה ומקיפה מאוד של ניסויים ובדיקות עד שהוא מקבל את כל האישורים הנדרשים, כך שהסבירות שצמחים מהונדסים מסתירים איזו בעיה רפואית חמורה או נזק אקולוגי דרמטי היא קטנה ביותר. גם התפשטות של גן מצמח מהונדס באוכלוסיה של צמחים אחרים היא לא קלה כפי שאולי נדמה.
אהרון אהרונסון ו'אם החיטה'
אחד הטיעונים החזקים ביותר של התומכים בהנדסה גנטית של חיטה הוא שבמובן מסוים, אנחנו כבר "מהנדסים" את החיטה שאנחנו אוכלים פחות או יותר מזה שניים עשר אלף שנים. למה הכוונה?
לא רחוק מהבית שלי בעתלית, ממש כמה מאות מטרים מהכניסה ליישוב, נמצאת החווה החקלאית של אהרון אהרונסון. אהרונסון הפך לאייקון של הציונות החלוצית בזכות שני דברים. הראשון: הוא עמד בראש מחתרת ניל"י ולצד דמויות מיתולוגיות כגון אבשלום פיינברג ושרה אהרונסון פעל להפלת השלטון העות'מאני בארץ ישראל. ההישג השני הגדול שלו, הפעם בכובעו המקצועי כאגרונום, היה גילוייה של 'אם החיטה'.
אם החיטה היא חיטת בר קדומה שצמחה פרא באזורים מסוימים בסוריה ודרום-טורקיה. אי שם לפני כשניים עשר אלף שנים החלו אבות אבותינו לגדל את החיטה באופן יזום בשדות חקלאיים. זו הייתה ההתחלה של מה שהיא אולי המהפכה הדרמטית ביותר בהיסטוריה האנושית: המעבר מחברה של לקטים-ציידים לחברה של יושבי-קבע בכפרים ובערים. המדענים במאה ה-19 היו סקרנים מאד להניח את ידיהם על 'אם החיטה' וללמוד את תכונותיה – אבל בשנים שחלפו מאז המהפכה החקלאית, חיטת הבר המקורית נעלמה ולא נודעו עקבותיה. אהרון אהרונסון קנה את עולמו כשמצא מספר גבעולים שלה במדרונות שמעל בית הקברות של ראש פינה ב-1906.
בזכות תגליתו של אהרונסון אנחנו יכולים להשוות את חיטת הבר המקורית לחיטה המבויתת המודרנית, והשוואה הזו מעלה כמה הבדלים בולטים בין הזנים. ההבדל המשמעותי ביותר הוא כשמנענעים את השיבולת של חיטת הבר הגרגירים מתנתקים ממנה בקלות ונופלים לקרקע. בחיטה מודרנית, להבדיל, הגרגירים נשארים מחוברים לשיבולת ולא מתנתקים בקלות.
התכונה הזו, של התנתקות קלה של הגרגירים מהשיבולת, היא תכונה חשובה ליכולת ההשרדות של החיטה: מטבע הדברים, החיטה רוצה להפיץ כמה שיותר זרעים וכמה שיותר רחוק, כדי שכמה שיותר צאצאים ישרדו ויקימו את הדור הבא שלה. אבל מבחינת החקלאים הקדומים, זו תכונה לא טובה: כשהחקלאי הניאוליתי קטף את החיטה שלו, הוא לא רצה שהגרגירים יקרי הערך יתפזרו על הקרקע – הוא העדיף שהשיבולת תישאר שלמה לפחות עד שהביא אותה הביתה, לטחינה. לכן, כשהחקלאים הראשונים היו שותלים את הזרעים של העונה הבאה, הם העדיפו לשתול זרעים של אותם קני חיטה שהשיבולת שלהם הייתה מתפרקת קצת פחות בקלות משאר הקנים. לאורך מאות ואלפי שנים, אותה 'ברירה מלאכותית' של דורות של חקלאים הובילה לכך שרק מיני החיטה שהגרגירים שלהן נשארו צמודים היטב לשיבולת טופחו ושרדו, ומינים קדומים כמו אותה 'אם החיטה' נעלמו וכמעט שנכחדו לחלוטין.
זאת ועוד, בני האדם לא הסתפקו בהכוונה פאסיבית של האבולוציה של החיטה – אלא שינו את החיטה באופן אקטיבי. הם עשו זאת באמצעות הכלאה יזומה של מינים שונים של חיטה. בהכלאה כזו, לוקחים אבקנים מזן אחד של חיטה ומפרים איתם את הביציות של זן אחר כדי לקבל צאצאים שחלקם, לפחות, ניחנים בתכונות הטובות של שני הוריהם.
במילים אחרות, החיטה המודרנית היא לא חיטה 'טבעית', במובן של חיטה שעברה התפתחות אבולוציונית אקראית כמו שאר היצורים בטבע. אנחנו, בני האדם, הכוונו את האבולוציה של החיטה והפכנו אותה לצמח שהיא היום. למעשה, החיטה המודרנית ה'מתורבתת' לא יכולה לשרוד בטבע ללא עזרה שלנו: הגרגירים שלה לא מתפזרים, היא חייבת השקיה ודישון, ומכאן שבגדול – אין לה סיכוי לעמוד בתחרות מול צמחים אחרים בטבע. העובדה הבלתי ניתנת לערעור היא שאנחנו מתערבים ברגל גסה באבולוציה של החיטה מזה למעלה מעשרת אלפים שנה, וזו הסיבה לכך שחלק מהמדענים מתקשים להבין את ההתנגדות העקרונית להנדסה גנטית. אין דבר כזה 'חיטה טבעית', וההנדסה הגנטית המודרנית היא – לתפיסתם – בסך הכל עוד צעד אחד במסע בן אלפי השנים ליצירת זני חיטה מוצלחים וטובים יותר. מה זה משנה אם השגנו את תכונת העמידות לקוטל עשבים, למשל, באמצעות השתלה מלאכותית של גן שלקחנו מחיידק – או באמצעות סלקציה או הכלאות? הרי כך או אך אנחנו משנים את הגנום של החיטה. ואם כבר אנחנו משנים את הגנום של החיטה, אז למה לא לעשות את זה בשנה או שנתיים במעבדה, במקום בעשרות שנים בשדה?
עמידות ל RoundUp
אני חושב שאפשר לראות את ההגיון בטיעון הזה, אבל זו תהיה טעות להתייחס בזלזול לטענותיהם של מתנגדי ההנדסה הגנטית. נכון, הנדסה גנטית היא בסך הכל 'דרך קיצור' להגיע לזני חיטה מוצלחים יותר – אבל לפעמים, כמאמר הפתגם, החיפזון הוא מהשטן. לא תמיד אנחנו מבינים את מלוא המשמעויות של השינויים הדרמטיים שאנחנו מבצעים באמצעות הנדסה גנטית – ואפילו גן העמידות לראונד-אפ הוא בעצמו דוגמה מצויינת לכך.
עד שהופיע הראונד-אפ, החקלאים היו משתמשים במגוון שיטות כדי להלחם בעשבים השוטים: למשל, חרישת השדות כדי לעקור אותם מהשורש, או תערובת של חומרי הדברה שונים כדי לפגוע במגוון רחב של מיני עשבים שוטים שצמחו בשדה. אבל הראונד-אפ, כאמור, היה מוצלח מאד: הוא היה קטלני ויעיל נגד המון מינים שונים של עשבים שוטים, ולכן במרוצת השנים חלק מהחקלאים הפסיקו להשתמש בשיטות האחרות וחומרי הדברה אחרים, והשתמשו בראונד-אפ בלבד. היו מדענים שהזהירו מפני האפשרות שצמחים מסויימים יפתחו עמידות כנגד הראונד-אפ, אבל האזהרות הללו נדחקו לפינה. כאמור, המנגנון הביולוגי בצמח שבו פוגע הראונד-אפ הוא כה בסיסי וקריטי, עד שחלק מהחוקרים התקשו לראות כיצד בכלל יכול צמח לפתח עמידות נגד חומר ההדברה: לשם השוואה, זה קצת כמו שבני האדם יפתחו לפתע עמידות נגד ציאניד. זה מאד לא סביר. הרי כדי ליצור צמחים שיהיו עמידים בפני חומר ההדברה הזה המדענים היו חייבים להביא גן מחיידק!
ואכן, במשך כמעט עשרים שנה הכל היה בסדר. העשבים השוטים מתו, התירס והסויה המהונדסים שיגשגו והניבו תבואה יפה, וכולם היו מרוצים. אבל באמצע שנות התשעים החלו לצוץ ברחבי העולם מינים חדשים של עשבים שוטים שפיתחו עמידות לראונד-אפ: עשרים וארבעה מינים חדשים כאלה, ליתר דיוק. אחת הדוגמאות לעשב עמיד כזה הוא ה Pigweed. לפיגוויד יש את כל התכונות הדרושות כדי להפוך לעשב שוטה מוצלח: הוא צומח במהירות מדהימה – עד שניים עשר ס"מ ביום – וכל צמח מסוגל להפיק עד חצי מיליון זרעים. המספר המדהים הזה של זרעים הוא, כנראה, המפתח לעמידות המפתיעה שפיתח הצמח הזה לחומר ההדברה: אפילו אם המוטציה שתאפשר עמידות לראונד-אפ היא נדירה מאד, די בכך שרק אחד מאותם מיליוני זרעים יגריל אותה כדי שהתכונה הזו תתפשט באוכלוסיה כולה. ומהי אותה מוטציה? כאמור, הגלייפוסט, החומר שבראונד-אפ, פוגע באנזים בשם ESPS. בדרך כלל אפשר למצוא בגנום של צמח גן בודד או לכל היותר מספר גנים שאחראים על ייצור ה ESPS. מוטציה אקראית הביאה לכך שפיגוויד 'משופר' מכיל כעת למעלה ממאה וחמישים גנים לייצור ESPS – והתוצאה היא שהצמח מייצר כמויות גדולות בהרבה של האנזים. הגלייפוסט המרוסס מצליח לפגוע בחלק ממולקולות ה ESPS, אבל עכשיו יש כל כך הרבה מהן שהצמח מצליח לתפקד בכל זאת, וההדברה מפסיקה להיות אפקטיבית.
המשמעות היא שכמה גבעולים בודדים של פיגוויד בפינה נידחת של שדה חקלאי, יכולים להשתלט על השדה כולו בתוך חודשים ספורים ולחסל אותו. אין פלא שכשהחקלאים שומעים על פיגוויד שפיתח עמידות לראונד-אפ, הם נעשים מודאגים מאד. אין להם ברירה אלא לשוב אל השיטות הישנות של החריש ועירבוב חומרי ההדברה השונים – וכל ההשקעה בגידולים מהונדסים לעמידות כנגד ראונד-אפ הופכת לפחות ופחות משתלמת. זה לא אומר שהראונד-אפ והגידולים שהונדסו כדי לעמוד בפניו הפכו לחסרי תועלת – רחוק מכך – אבל זו בהחלט דוגמה לזהירות שבה אנחנו צריכים לנקוט כשאנחנו שוקלים התערבות בגנטיקה של גידולים חקלאיים כה חיוניים לעתידה של האנושות.
החשש מפני השלכות בלתי צפויות של הנדסה גנטית בצמחים הוביל לעלייתן של תנועות התנגדות למזון מהונדס גנטית בעשרים השנים האחרונות במדינות רבות בעולם. כפי שציינתי, עושה רושם שמשום מה ההתנגדות הזו עזה במיוחד במקרה של חיטה. הלחץ הציבורי האדיר שהופעל על מונסנטו ואנשי הממשל בארצות הברית -אינספור הפגנות, ויכוחים פומביים, חרמות, מכתבים לאנשי קונגרס וסנאט וכו' וכו' – הביא לכך שב-2005, אחרי שנים של ניסויים ומיליארדי דולרים שהושקעו במחקר ופיתוח של חיטה מהונדסת גנטית – החליטה מונסנטו להרים ידיים. החברה הודיעה שלא תנסה יותר לקבל את אישור הממשל לשווק זרעים של חיטה מהונדסת גנטית, הפסיקה את כל הניסויים ועצרה את כל המחקרים.
אל הויכוח העקרוני בעד ונגד הנדסה גנטית יש להוסיף את העובדה שמונסנטו עצמה נתפסת בעיני רבים ממתנגדיה, בצדק או שלא בצדק, כתאגיד ציני וחסר עכבות שיעשה הכל כדי לקדם את שורת הרווח שלו. לא חקרתי לעומק את קורותיה של מונסנטו, ואני לא יודע לומר מי צודק: יכול להיות שמונסנטו היא באמת חברה לא מוסרית, ויכול להיות שהמבקרים קצת יותר מדי מושפעים מסרטים הוליוודיים על תאגידי-על מרושעים.
מה שבטוח הוא שנכון להיום, ידם של המתנגדים להנדסה גנטית בחיטה על העליונה: גרמניה, צרפת, רוסיה, יפן, קוריאה ועוד מדינות רבות ברחבי העולם לא מוכנות לשקול אפילו ייבוא של חיטה מהונדסת לשטחן. ההתנגדות של הצרכנים לחיטה המהונדסת גורמת לכך שגם החקלאים לא רוצים לגדל חיטה כזו. זה עניין כלכלי טהור: אם אף אחד לא רוצה לקנות חיטה מהונדסת, לחקלאים אין שום תמריץ כלכלי להשקיע בקניית זרעים מהונדסים שבאופן טבעי יהיו יקרים יותר מזרעים רגילים. בארצות הברית, בפרט, השיקול הכלכלי הזה מקבל חשיבות גבוהה כיוון שארצות הברית היא יצואנית החיטה המובילה בעולם, וכל פגיעה ביצוא משמעה נזק כספי אדיר וסכנה מוחשית של איבוד חלק מנתח השוק של ארצות הברית לטובת מדינות מתחרות אחרות.
פגיעה חמורה ביצוא החיטה
ובאפריל 2013 – זה בדיוק מה שקרה.
כמעט מיד לאחר שדיווחו כלי התקשורת על גבעולי החיטה המהונדסים, בעלי גן העמידות בפני ראונד-אפ, שצצו להם לפתע בשדה חיטה נידח באורגון, פרצו בכל רחבי העולם – מפריז ועד רומניה – הפגנות סוערות נגד מונסנטו. מבקרים זועמים האשימו את חברת הביוטכנולוגיה ברשלנות ובחוסר אחריות שאיפשרו לחיטה המהונדסת "לברוח" ממעבדות המחקר אל העולם החיצון. מי יודע כמה גרגירי חיטה מהונדסים הצליחו לברוח, והיכן עוד צומחים להם גבעולי חיטה מהונדסים? כולם מבינים שאת השד הזה אפשר להוציא מהבקבוק, אבל קשה מאד להחזיר אותו פנימה. זו בדיוק התקלה שממנה הזהירו מתנגדי ההנדסה הגנטית כל השנים.
התוצאות הקשות לא איחרו לבוא. יפן הקפיאה מיידית את כל יבוא החיטה מארצות הברית. דרום קוריאה הכריזה שעד הודעה חדשה, כל משלוח חיטה מארצות הברית יעבור בדיקות מקיפות. גם האיחוד האירופאי המליץ לחברותיו להחמיר את הבדיקות על החיטה האמריקנית. פרשנים העריכו את הנזק שייגרם לחקלאות בארצות הברית בכחצי מיליארד דולר.
עכשיו אנחנו יכולים להבין טוב יותר מדוע נלחץ כל כך משרד החקלאות האמריקני כשפרופ' קרול מאלורי-סמית' דיווחה על התגלית המפתיעה, ומדוע הפכו חוקריו של המשרד כל אבן וכל מגרפה בחווה של החקלאי שגילה את החיטה המהונדסת, בניסיון להבין איך הגיעו לשם הזרעים המהונדסים ולא פחות חשוב, להבין אם מדובר במקרה מבודד או אם גרגירי חיטה מהונדסים חדרו לתוך משלוחי התבואה שארצות הברית מייצאת למדינות אחרות.
כעבור שנה של חקירה מאומצת, הודיע משרד החקלאות שלא נתגלו צמחים מהונדסים נוספים בשדה המדובר או בכל השדות שבסביבה, ושככל הידוע לו זרעים מהונדסים לא הסתננו למשלוחי הייצוא. גם מונסנטו עצמה ניהלה חקירה משלה: אנשיה דגמו כשלושים אלף צמחים מכל מיני שדות באזור – ולא מצאו צמחים מהונדסים נוספים. משרד החקלאות הכריז כי מדובר באירוע מבודד וחד פעמי, ייצוא החיטה האמריקני חזר להתנהל ללא הפרעות, אבל עד היום אפשר לחוש במתח ובחשש באוויר מאז אותו מקרה. מספר חקלאים תבעו את מונסנטו על הירידה בהכנסות מייצוא, והתביעה נסתיימה בפשרה שבמסגרתה שילמה מונסנטו כמה מיליוני דולרים. למרות התשלום, אפשר לומר שמונסנטו יצאה בזול מהעניין: תשע שנים קודם לכן, במקרה אחר של 'בריחת' אורז מהונדס גנטית אל משלוחים לייצוא, שילמה חברת באייר הגרמנית כשלושת רבעי מיליארד דולר לחקלאים שתבעו אותה.
האם התרשלה מונסנטו?
אז מה באמת קרה באורגון? האם התרשלה מונסנטו? כפי שציינתי בפתיח, מונסנטו גידלה חיטה מהונדסת במספר שדות ניסוי ברחבי ארצות הברית. האם יתכן שגרגירי חיטה מאותם שדות ניסויים הצליחו לחמוק ולמצוא את דרכם אל העולם שבחוץ? התשובה היא: כנראה שלא. על פי כל העדויות והמחקרים, זו אינה אפשרות סבירה.
ראשית, השדה שבו נתגלתה החיטה המהונדסת לא שימש מעולם לניסויים של חברת מונסנטו, ושדות הניסויים הקרובים ביותר אליו מרוחקים מאות ואלפי קילומטרים. בנוסף, ניסויים בזנים המהונדסים האלה הופסקו, כאמור, לפני שנים רבות. גרגיר חיטה יכול לשרוד בקרקע למשך שנה או שנתיים בלבד, כך שגם אם גרגר התעופף ברוח למרחק כה גדול, עדיין לא סביר שינבוט לפתע ב-2013, אחרי שאותו שדה באורגון שימש לגידול חיטה במשך תשע שנים רצופות, ומעולם לא נתגלתה בו בעיה של עמידות לראונד-אפ. במילים אחרות, קשה להאמין שגרגירי חיטה מניסויים קודמים של מונסנטו הצליחו איך שהוא לברוח ולמצוא את עצמם בשדה באורגון. זה פשוט לא הגיוני.
אבל אם לא מדובר ברשלנות מצידה של מונסנטו, כיצד בכל זאת הגיעו הזרעים לשדה באורגון? התשובה לשאלה הזו חשובה לא רק לחוקרי משרד החקלאות או לעורכי הדין שעוסקים בעניין, אלא לכולנו – לי, לכם, ולילדנו שעתידים לחיות כאן בעשרות השנים הבאות. מדוע? כיוון שהנדסה גנטית של חיטה היא לא שעשוע אינטלקטואלי או הוכחת יכולת טכנולוגית ותו לא: מדובר בצורך בוער, חיוני ודחוף. על פי התחזיות, ב- 2050 יחיו בכדור הארץ עוד כשני מיליארד בני אדם. השטחים הזמינים לחקלאות, שטחים שאפשר להפוך אותם לשדות תבואה, לא עומדים לגדול ואולי אפילו ההפך – ואם אנחנו מקווים להאכיל את אותם שני מיליארד בני אדם שיתווספו לאנושות, אין לנו ברירה אלא למצוא דרכים להגדיל את תנובת השדות הקיימים. זו לא השערה תיאורטית, אלא מתמטיקה פשוטה וברורה. ולא רק שאוכלוסיית העולם גדלה – גם התזונה המקובלת במדינות המפתחות הולכת ונעשית 'מערבית' יותר, תחת ההשפעה התרבותית של ארצות הברית, וזה אומר יותר לחם, פסטה ושאר בצקים ופחות אורז, סויה ותירס. מדענים רבים מזהירים שאם לא נצליח להגדיל את התפוקה הממוצעת של שדות החיטה בלפחות שישים אחוזים – אנחנו צפויים לאסונות הומניטריים בקנה מידה אדיר, רעב שעלול להוביל לחוסר יציבות חברתית במדינות רבות ואולי אפילו התמוטטות מוחלטת של השלטון במקומות מסויימים.
האנושות כבר ניצבה בפני אתגר דומה בעבר, ויכלה לו. המהפכה התעשייתית של המאות השבע-עשרה, שמונה עשרה ותשע עשרה הפכה את החקלאות לממוכנת ואוטומטית יותר. הטרקטורים והקוnביינים איפשרו לחקלאים לעבד שדות גדולים יותר ביעילות גבוהה יותר, והובילו לתפוקה גבוהה יותר – בערך טון אחד של תבואה לעשרה דונם.
באמצע שנות החמישים של המאה העשרים התחוללה 'המהפכה הירוקה': מדינות מתפתחות כגון מקסיקו, הפיליפינים, הודו ופקיסטן עברו לגדל זנים מוצלחים יותר של חיטה והחקלאים למדו ליישם שיטות חקלאיות מתקדמות של השקייה, דישון ואחסון. התוצאה הייתה צמיחה משמעותית נוספת בתנובה החקלאית: כשלושה טון לעשרה דונם בממוצע.
מאז המהפכה הירוקה מספר האנשים בעולם גדל בכמה מיליארדים – אבל תנובת השדות לא גדלה באותה המידה. במדינות המפותחות ביותר ישנם חקלאים שמגיעים לשמונה טון של תבואה לעשרה דונם, אפילו עשרה טון – אבל הממוצע העולמי נותר עדיין בסביבות השלושה טון. וזה לא מספיק.
מה אפשר לעשות? עושה רושם שאין לנו הרבה ברירות. את יתרונות המיכון החקלאי, הדשנים, ההשקייה והאחסון המשופר – מיצינו, פחות או יותר. השקייה קצת יותר טובה או דישון קצת יותר מוצלח לא יביאו אותנו, כנראה, לגידול הדרוש בתנובת השדות. הפתרון היחיד, אם כן, הוא הנדסה גנטית שתשביח ותשפר את החיטה עצמה.
CP4, הגן לעמידות בפני קוטל העשבים ראונד-אפ שהכניסה מונסנטו לתירס, אורז וסויה, הוא דוגמה להשבחה כזו. היא מאפשרת לחקלאים להכחיד את העשבים השוטים שמתחרים בגידולים החקלאיים ללא פגיעה בגידולים עצמם – ובהעדר תחרות, הגידולים משגשגים. וזה לא הסוף: בעזרת הנדסה גנטית אנחנו יכולים ליצור זני חיטה שיהיו פחות פגיעים לחרקים מזיקים, וירוסים וחיידקים, ולשפר את הערך התזונתי של הגרגירים כך שכל גרגר בפני עצמו יהיה מזין ומוצלח יותר. ההצלחות בניסויים מדברות בעד עצמן. למשל, בשנים האחרונות הדגימו חוקרים זן מהונדס של חיטה שצורך רק שמינית מכמות המים של חיטה רגילה – אידיאלי עבור חקלאים באזורים שחונים – ובמקרה אחר זן מהונדס שמכיל כמות נמוכה מאד של גלוטן, החלבון שממרר את חייהם של חולי הצליאק. יש הרבה דברים טובים שאפשר לעשות לחיטה בעזרת הנדסה גנטית.
הויכוח בין הטוענים שהנדסה גנטית של חיטה היא הדרך היחידה להמנע מקטסטרופה של רעב עולמי בעוד שלושים שנה, ובין מי שחוששים שהנדסה גנטית כזו תמיט עלינו אסון – נמשך בעוז כבר למעלה משלושים שנה, ואירועים כמו ה"בריחה" של זרעי חיטה מהונדסים ממחסניה של מונסנטו הם מסוג האירועים שעשויים להטות את כף דעת הקהל הציבורית לכאן או לכאן, ומכאן החשיבות העליונה שיש לתוצאות החקירה לגבי המקרה הזה.
חשודים נוספים
ויכולתם של אירועים שכאלה להשפיע באופן כה דרמטי על דעת הקהל היא בדיוק המניע הפוטנציאלי של חשוד מרכזי נוסף בפרשה: מתנגדי ההנדסה הגנטית עצמם. משרד החקלאות האמריקאי לא אמר זאת במפורש וגם מונסטנו עצמה רק רמזה לכך בהודעותיה לעיתונות – אבל כולם יודעים שישנה אפשרות מוחשית מאד שמדובר בלא פחות מאשר חבלה מכוונת מצידם של מתנגדי ההנדסה הגנטית: מישהו שהצליח להניח את ידו על זרעים מהונדסים ושתל אותם – מילולית ופיגורטיבית – בשדה באורגון. המוטיבציה לחבלה כזו ברורה: להביך את מונסנטו ולצייר את החברה כרשלנית, ובמקביל להעלות את המודעות לסכנות ההנדסה הגנטית לראש סדר היום הציבורי בארצות הברית.
העדות התומכת בהשערה הזו היא העובדה שגבעולי החיטה המהונדסים צמחו בשדה במספר איזורים מצומצמים, פאצ'ים של חיטה מהונדסת בתוך ים של שיבולים רגילות. לו היו גרגירי החיטה המהונדסים מעורבבים באופן אחיד בשקי הזרעים ונזרעים יחד איתם, היינו מצפים למצוא את החיטה המהונדסת מפוזרת פחות או יותר באופן אחיד ברחבי השדה. העובדה שהשיבולים המהונדסות צמחו בקבוצות, מרמזת אולי על כך שמישהו פיזר אותן באופן ידני בשדה.
מי יכול היה לבצע חבלה מכוונת שכזו? החשוד המיידי הוא, כמובן, החקלאי עצמו – זה שגילה את החיטה המהונדסת ודיווח עליה לרשויות. אם אותו חקלאי אלמוני היה, למשל, חבר בתנועה קיצונית של מתנגדי הנדסה גנטית – ללא ספק היו לו את ההזדמנות, הכלים והידע לשתול את החיטה המהונדסת בשדה שלו.
אבל יש באפשרות הזו קושי מסוים, והוא העובדה שבעצם הדיווח על התגלית לרשויות – החקלאי הפך את עצמו לחשוד המיידי במעשה, וזה לא נשמע חכם במיוחד. זאת ועוד, לא במקרה הקפיד משרד החקלאות האמריקני שלא לפרסם את פרטיו המזהים של החקלאי: הדיווח הזה, שפגע זמנית בייצוא לחו"ל, עלה לחקלאים באורגון – ולמעשה, גם לו עצמו – מאות מיליוני דולרים. אם שכניו של החקלאי היו מגלים שהוא זה שאחראי להפסדים שלהם – יכול להיות שהוא היה אוכל מהם הרבה קש. למעשה, חקלאי אחר שהתראיין לכתבה עיתונאית אמר בגילוי לב שלדעתו רק חקלאים מעטים היו מדווחים לרשויות אם היו מגלים מקרה כזה בשדה שלהם.
אז אם החקלאי שגילה את החיטה המהונדסת אינו אחראי לחבלה, אז מי כן? רשימת החשודים ארוכה מאד, כמובן – אני בטוח שמבין מתנגדי ההנדסה הגנטית יש כאלה שהיו מוכנים לנקוט בפעולות כה קיצוניות, כולל פגיעה מכוונת בכלכלתם של מיליוני חקלאים, רק כדי להוכיח את הנקודה שלהם. בכל זאת, אפשר לציין שני חשודים פוטנציאליים שאולי יפתיעו אתכם.
הראשונים הם הסינים. סין היא יבואנית גדולה מאד של חיטה, ואם מחירי החיטה יירדו מסיבה כזו או אחרת – הסינים ירוויחו מזה ובגדול. בנוסף, הסינים ידועים לשמצה בניסיונות שלהם לגנוב טכנולוגיה אמריקנית מתקדמת. זה נכון בשבבים, בתוכנה – וגם בהנדסה ביו-טכנולוגית. למעשה, באותה השנה – 2013 – נתפסו שבעה סוכנים סינים בעת שחפרו בשדה ניסויים של גידולים מהונדסים גנטית: הם גנבו זרעים מהונדסים והתכוונו לשלוח אותם בחזרה הביתה. מתוך השבעה, חמישה הצליחו להימלט לארגנטינה, אחד יצא זכאי במשפט ואחד נידון למאסר. אמנם התביעה במשפטם של הסוכנים לא הצליחה לבסס קשר מובהק בינם ובין ממשלה הסינית, אבל האפשרות הזו בהחלט עומדת על הפרק.
החשודים השניים הם הרוסים. רוסיה נחשבת למדינה שמרנית מאד בכל הקשור להנדסה גנטית, ולכן היא גם מפגרת מאד בטכנולוגיה זו ביחס לארצות הברית. אין ספק שלחברות רוסיות יש אינטרס מובהק לחבל ביכולותיהן של חברות אמריקניות מתחרות.
אפשרות נוספת, ואולי אפילו סבירה יותר, היא שחבלה כזו היא המשך ישיר של המאמצים הרוסיים לזרוע כאוס, שנאה ואיבה בחברה האמריקנית. אנחנו כבר מכירים היטב את הקמפיינים הרוסיים לזריעת פייק ניוז ברשתות החברתיות בארצות הברית, את התערבות בבחירות לטובת דונלד טראמפ ואת רשתות הבוטים בטוויטר. הרוסים זיהו זה מכבר את הויכוח הציבורי הסוער והאמוציונלי מאד בעד ונגד מזון מהונדס גנטית כעוד קו שבר בחברה האמריקנית שהם יכולים לנצל לתועלתם. מחקרי תקשורת מראים בברור שגופי תקשורת בינלאומיים שבשליטת הממשלה הרוסית, כמו רשת הטלוויזיה RT, משדרים כתבות נגד מזון מהונדס גנטית בהיקף הגדול הרבה יותר מזה שמשדרים CNN, פוקס ניוז, MSNBC וגופי תקשורת אמריקניים נוספים – גם יחד. אולי האירוע באורגון הוא בסך הכל עוד ניסיון רוסי לתקוע טריז בסדקים של שריון הלכידות של החברה האמריקנית. מי יודע.
החשד שמדובר בחבלה מכוונת מתעצם, לפחות אצלי, עקב העובדה שמאז אותה תגלית באורגון ב- 2013 נחשפו עוד ארבעה אירועים דומים של בריחת חיטה מהונדסת גנטית שהופיעה באורח לא מוסבר במקומות שונים בצפון אמריקה – כולל אפילו באלברטה שבקנדה. בכל אחד מהאירועים האלה לא הצליחו החוקרים לגלות איך הצליחו הזרעים המהונדסים לחצות אלפי קילומטרים ולהמתין, רדומים, במשך שנים ארוכות בקרקע – עד שנבטו לפתע מתי שנבטו. האם מישהו מנסה להפליל את מונסנטו? האם מנסים מתנגדי הנדסה גנטית לשכנע אותנו לוותר על הטכנולוגיה הזו? האם אלה סוכנים זרים? מי בדיוק בוחש בקדירה המבעבעת הזו? כנראה שאני ואתם נגלה את התשובה רק בעוד די הרבה שנים.
בינתיים, בזמן שאנחנו עסוקים בתעלומות בלשיות וגרגירי חיטה מהונדסים שצצים להם סתם כך משום מקום – העולם אינו עוצר מלכת. אוכלוסיית העולם הולכת וגדלה, ומדי יום מתווספים אליה עוד עשרות אלפי פיות שצריך להאכיל. האם נשכיל לפתור את בעיית ההנדסה הגנטית של החיטה לפני שיהיה מאוחר מדי? אני מאד מקווה שכן.
ביבליוגרפיה ומקורות
http://sitn.hms.harvard.edu/flash/2015/good-as-gold-can-golden-rice-and-other-biofortified-crops-prevent-malnutrition/
https://www.organic-center.org/reportfiles/GE13YearsReport.pdf
http://sitn.hms.harvard.edu/flash/2015/feeding-the-world/
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2225411015000401
https://www.fda.gov/food/food-new-plant-varieties/consumer-info-about-food-genetically-engineered-plants
https://www.who.int/foodsafety/areas_work/food-technology/faq-genetically-modified-food/en/
http://sitn.hms.harvard.edu/flash/2015/how-to-make-a-gmo/
https://www.youtube.com/watch?v=GpfqcWkjxnk
https://www.capitalpress.com/state/oregon/mallory-smith-reflects-on-past-sees-a-future-of-challenges/article_b416eaec-03f9-5aee-af83-3943b5659b2d.html
https://youtube.com/watch?v=WSrcq912DOI
http://www.henrymillermd.org/21418/the-mystery-of-the-rogue-wheat
https://www.reuters.com/article/us-usa-china-seeds/in-iowa-corn-fields-chinese-nationals-seed-theft-exposes-vulnerability-idUSKCN0X80D6
https://www.planetnatural.com/organics-heirlooms-gmos/
https://www.npr.org/sections/thesalt/2013/05/30/187103955/gmo-wheat-found-in-oregon-field-howd-it-get-there
https://www.cbsnews.com/news/kansas-farmer-sues-over-gmo-wheat-discovery/
https://grist.org/news/monsanto-is-currently-testing-gmo-wheat-in-two-states/
https://www.columbian.com/news/2013/jun/05/monsanto-claims-gmo-wheat-scientist-genetic-oregon/
https://www.glyphosate.eu/glyphosate-mechanism-action
https://www.reuters.com/article/monsanto-wheat/monsanto-unapproved-gmo-wheat-was-stored-in-colorado-through-2011-idUSL2N0F11KI20130628
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3105486/
http://glimpse.clemson.edu/a-pestilence-of-pigweed/
https://www.reuters.com/article/usa-monsanto-wheat/monsanto-settles-farmer-lawsuits-over-experimental-gmo-wheat-idUSL2N0T22O820141112
https://geneticliteracyproject.org/2017/06/28/opinion-putins-sock-puppets-russia-uses-anti-gmo-activists-undermine-crop-biotech-science/
https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/21645698.2018.1454192
https://www.planetnatural.com/oregon-gmos/
https://www.aphis.usda.gov/publications/biotechnology/2013/faq_brs_ge_wheat_detection.pdf
http://www.gmofreeoregon.org/take_action/
https://www.oregonlive.com/business/2019/08/malheur-county-asks-sheriff-to-investigate-local-newspaper-for-contacting-public-officials.html
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC341196
https://singularityhub.com/2013/07/02/monsanto-unapproved-gmo-wheat-escapes-into-oregon-fields-lawsuits-follow/
https://www.oregonlive.com/business/2019/08/malheur-county-asks-sheriff-to-investigate-local-newspaper-for-contacting-public-officials.html
https://anochi.com/sp-1016984325/
https://www.thoughtco.com/green-revolution-overview-1434948
http://www.snopi.com/xenc/enc.aspx?id=231
https://cosmosmagazine.com/biology/lack-of-gm-in-wheat-puts-global-crop-at-risk
https://www.aphis.usda.gov/aphis/ourfocus/biotechnology/hot_topics/glyphosate_resistant_wheat/wheat_investigation
https://monsanto.com/company/media/statements/statement-gmo-wheat-plants/
https://www.the-scientist.com/the-nutshell/escaped-gm-wheat-39010
https://www.nature.com/news/hunt-for-mystery-gm-wheat-hots-up-1.13392
https://www.livescience.com/37175-genetically-modified-wheat-safety.html
https://www.scientificamerican.com/article/scientists-genetically-engineer-a-form-of-gluten-free-wheat/
https://www.agri.gov.il/download/files/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%95-%20%D7%A7%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%A8,%207.20100001_1.pdf
https://cban.ca/gmos/products/not-on-the-market/wheat/gm-wheat-escapes-update/
https://cban.ca/gmos/products/not-on-the-market/wheat/
https://wawheat.org/history-of-wheat/wheat-improvement
https://bbsrc.ukri.org/documents/wheat-improvement-activites/
https://www.scientificamerican.com/article/scientists-genetically-engineer-a-form-of-gluten-free-wheat/
https://www.livescience.com/37175-genetically-modified-wheat-safety.html
https://www.livescience.com/64662-genetic-modification.html
http://sitn.hms.harvard.edu/flash/2015/from-corgis-to-corn-a-brief-look-at-the-long-history-of-gmo-technology/
https://bbsrc.ukri.org/documents/wheat-improvement-activites/
http://sitn.hms.harvard.edu/flash/2015/roundup-ready-crops/
https://www.nytimes.com/2014/02/03/opinion/we-need-gmo-wheat.html
