פודקאסטים מרתקים במגוון תחומים
חודש מאי הוא חודש המאני טיים בכדורגל ובכדורסל וניצלנו את ההתרחשויות הבלתי נגמרות כדי לארח את אלון עידן, בעל הטור המפורסם מ״הארץ״ לשיחה מתגלגלת בתוכנית האחרונה של "עושים ספורט-קאסט" על מסי, רונאלדו, גולדן סטייט, ווסטבורק, פדרר ומי לא. בפינה ההיסטורית – תומר פדלון על אוסי ארדילס, הארגנטינאי הקטן שכבש את ליבם של אוהדי טוטנהאם.
האזנה נעימה,
בן.
הרשמה לפודקאסט:
Podcast (bizpod): Download
"רעידת אדמה", "היסטוריה", "כללי המשחק משתנים" – אלה רק חלק מהכותרות שניתנו השבוע לכניסתה של ענקית הקמעונאות הבינלאומית אמזון בישראל. כדי להבין מה תהיה ההשלכה של זה על השוק הישראלי, אנחנו מדברים עם אבי זיתן מומחה לשיווק ואסטרטגיה.
האזנה נעימה,
חגי גולן.
Podcast (industrial_security_podcast): Download
Gabi Siboni joins us to talk about standards, challenges and current initiatives in Israel – perhaps most thoroughly-cyber-protected nation on the planet.
This podcast is produced by P.I. Media for Waterfall Security Solutions.
Theme music: Waterfall by Headshock Music
Podcast (osimpolitica): Download
בפרק הזה בדקנו מדוע חצי מהציבור הערבי נשאר בבית ביום הבחירות והאם שיתוף פעולה בין השמאל לערבים יכול לשבור את מפת הגושים. ילווה אותנו יו״ר חדש תעל איימן עודה, והיועצים האסטרטגיים- משה קלוגהפט, איילת פריש ונסים דואק.
האזנה נעימה,
דפנה
דפנה: אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה עם המגזר הערבי היה יוצא להצביע בהמוניו היו לו היום קרוב ל-20 מנדטים, מיותר לציין שאם הרבה פחות מזה בני גנץ היה היום ראש הממשלה, אבל הציבור הערבי נשאר גם הפעם בבית כשהוא מגיף את החלונות והתריסים רק 52% מהמצביעים הערבים טרחו לצאת ולהצביע לעומת 62% בפעם הקודמת וגם אז זה היה 10% פחות מהאוכלוסייה הכללית. וכן יש להם סיבות טובות היום ננסה לנתח את הקול הערבי בבחירות נבדוק למי הצביעו הפעם הערבים ולמה, ובעיקר האם השמאל הישראלי צריך לאמץ את הציבור הערבי כדי לשבור את מפת הגושים, או שזה יבריח את מצביע המרכז. יהיה איתנו יושב ראש חדש תעל עד לא מזמן יושב ראש הרשימה המשותפת איימן עודה. וגם נשמע כמה יועצים אסטרטגיים שאני אישית מעריכה מאוד ניסים דואק, משה קלוגהפט, ואיילת פריש, שיסבירו לנו באמת איך אפשר לעשות את זה, והאם התרחיש הזה הוא ריאלי אז קודם כל איימן אז לנו יש פה מסורת בפודקאסט אנחנו שמים ככה את כולם על אותה נקודה לפני שיוצאים לדרך. אז אני אשמח שתיתן לי כמה מילים באמת על האבולוציה של הפוליטיקה הערבית איך הגענו למצב שאנחנו נמצאים בו היום שיש שתי מפלגות בשני זרמים אחרי הפיצוץ של המשותפת איך בכלל כל העניין הזה התחיל?
להלן: דפנה \ איימן – איימן עודה
איימן: אם תשאלי כל אחד מהמרכיבים הוא יענה לך שהוא רצה את המשותפת והשיח האמת הלוואי שהוא היה עקרוני לא ממש עקרוני למרות חילוקי הדעות שהיו בקדנציה האחרונה, אבל אני חושב שכולם רצו את המשותפת אבל לצערי הרב הריב לא היה על האידאולוגיה אלא על המנדטים.
דפנה: על מה רבו, ממש על החלוקה מי יקבל כמה?
איימן: לצערי הרב כן, זאת התשובה ועשרה ימים לפני הגשת רשימות בל"ד והתנועה האסלאמית התחברו יחדיו והחליטו שהם רצים ביחד, נשארנו אנחנו לבד, טיבי לבד והיה חשש עם אחוז חסימה כל כך גבוה שאחת המפלגות לא תעבור או ששתיהם לא יעברו, לכן אנחנו עוד התחברנו והציבור שלנו בסופו של דבר נתן לנו אימון אנחנו הכוח המרכזי המוביל בקרב האזרחים הערבים ועכשיו יש הרבה שיח האם לבנות את הרשימה המשותפת מחדש האם ללכת לכיוון אחר.
דפנה: תמיד חברי הכנסת הערבים היו בערך בסדרי הגודל שאתם נמצאים עכשיו? זאת אומרת אני מסתכלת אפילו אחורה מקום המדינה איך זה יתפתח?
איימן: זה עלה וירד אני חושב שהעלייה המכרעת הייתה בשנות ה-90 בגלל הבחירה הישירה לראשות הממשלה אז מפלגת העבודה שהיא תמיד שאפה לקבל כמה מנדטים מקרב האזרחים הערבים היא עשתה מן העסקה כזאת תצביעו למפלגות הפועלות ברחוב ערבי אבל תצביעו לרשות הממשלה למועמד של מפלגת העבודה אם זה פרס או ברק, אני חושב מאז יש שבר כזה שפחות מצביעים למפלגות הציוניות ויותר למפלגות הפועלות ברחוב הערבי.
דפנה: אז זה יתקבע שהציבור הערבי מצביע למפלגות שלו, לפני זה היה יותר מפוזר?.
איימן: יותר מפוזר רק בשנת 1977 אחרי יום האדמה חדש קיבלה 51% מהציבור הערבי זה היה בפעם ראשונה כלומר לפני 1977 רוב הערבים הצביעו בעד או מפלגות ציוניות או מה שנקרא מפלגות הלווין של מפלגת העבודה. כלומר מפלגת העבודה בנתה מפלגות שמטעם האזרחים הערבים אבל הם יותר מפלגות עדתיות, כלומר או מפלגה שיש בה קתולי מספר אחד ודרוזי מספר שתיים, או אחד למשל בדואי מהנגב עם אחד מהצפון, דרוזי מהצפון על רקע עדתי ממש על רקע עדתי וכך מפלגת העבודה התנהלה עד לשנות השבעים אחרי זה מפלגת העבודה קיבלה ערבים בתוך מפלגת העבודה לא היה עוד צורך למפלגות לווין במיוחד שעם אחוז חסימה שהתחיל להיות מאיים גם עליהם, אבל המפלגה העקבית ביותר מאז שנת 1949 והלאה היא בעיקר המפלגה הקומוניסטית אחר כך יחד עם חדש והיא עד עכשיו הכוח המוביל בקרב האזרחים הערבים.
דפנה: שלאורך כל הכנסות היה ייצוג ערבים בזכות המפלגה הקומוניסטית.
איימן חד וחלק.
דפנה: והזרם היותר לאומני בל"ד וכדומה הוקם בשנות התשעים.
איימן: אפשר לראות שתחילת שנות ה-1960 תנועת אלרד–הארץ שניסתה להתמודד לכנסת הייתה גם תנועה לאומית פרו ערבית בצל הנאצריזם בעולם הערבי עם גם אוריינטציה סוציאליסטית ברמה החברתית, אבל בית המשפט העליון לא נתן לה להתמודד לכנסת, בשנת 1984 בפעם ראשונה מפלגה אפילו אני לא יכול לקרוא למפלגה ערבית כי הייתה ערבית–יהודית שזו מפלגה מתקדמת מספר אחד זה מוחמד מהר אחר כך זה פלד אחר כך זה היה אורי אבנרי עליו השלום אחר כך בשנת 1988 עוד מפלגה שזה מדע המפלגה הדמוקרטית הערבית בראשות עבד אל–והאב דראושה שהיה בצל האינתיפאדה הראשונה הוא היה חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה אבל בצל האינתיפאדה הראשונה הוא החליט שהוא לא יכול להישאר עם מפלגה שהיא מדכאת את העם הפלסטיני באינתיפאדה הראשונה אז אתה נטש אותה והקים מפלגה ערבית פרגמטית כזו שהיא גם ערבית אבל גם מוכנה להיות חלק משלטון ובשנת 1992 המתקדמת לא עברה את אחוז החסימה בשנות ה-90 קרה משהו מאוד חשוב שזה גם הבחירה הישירה לראשות הממשלה, אבל בעיקר הסכם אוסלו ורבין קיבל החלטה היסטורית, ממש היסטורית שהוא מוכן להישען על המפלגות הפועלות בקרה האזרחים הערבים.
דפנה: כלומר שזו הפעם היחידה בתולדות המדינה.
איימן: הפעם היחידה ולצערי הרב שהיא פעם היחידה היה לו 56 חכי"ם פנה לחד"ש ומדע ביקש מהם לתת לו רשת ביטחון בשביל להעביר את הסכם אוסלו הם כך עשוי מאז בשנת 96-99 האזרחים הערבים הרגישו שיש להם כוח מאוד מאוד משמעותי לכן הצביעו בשיעורים מאוד מאוד גבוהים 75% 78% בשנת 1996 עזמי בשארה ייסד את בל"ד.
דפנה: בעצם שנות ה-90 גם הבחירה ממשלה שמאפשרת להם לבחור במפלגות הערביות גם הסכמי אוסלו בעצם יוצרת את האביב של המפלגות הערביות שזה מתחיל להיות דיי קונצנזוס שערבים מצביע למפלגות ערביות בעיקר.
איימן: זה נכון,
דפנה: עוד מעט נדבר על המספרים כי זה לא בדיוק.
איימן: זה הגיע עד 75% מהמצביעים הערבים הצביעו עבור המפלגות הפועלות ברחוב הערבי, מה שאמרת יש בו בסיס מאוד מאוד נכון במידה ואנחנו מצביעים בשיעור של 75% למשל הפעם בנימין נתניהו לא היה ראש ממשלה, האם בשביל זה צריך להצביע 75% התשובה היא כן.
דפנה: אז בוא ננסה להבין קודם כל למה אחד מכל שני ערבים בכל זאת שיש להם זכות בחירה נשאר בבית? זה מה שקרה פעם.
איימן: את צודקת, זה גם אכזבה מפירוק הרשימה המשותפת אנשים אוהבים אחדות רוצים אחדות רצו שאני אעשה עוד הפעם היו להם הרבה טענות, אבל בכל זאת מצאו באחדות אמירה מאוד חשובה.
דפנה: זה מעניין כי בכל המפה הפוליטית יהודים ערבים דתיים חילונים מי שהתחבר הרוויח ומי שהתפצל אפילו נשאר מתחת לאחוז החסימה עם זה אורלי לוי אם זה בנט כל המקומות שהיו בהם איחוד הצליחו.
איימן: אנשים אוהבים אחדות אוהבים את המילה רואים בה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב, במיוחד כשמדובר על מיעוט לאומי ומה גם אחרי חוק הלאום. כלומר מבחינת האזרחים הערבים גם אחרי חוק הלאום התחילו להרגיש כקבוצה נרדפת על ידי השלטון ומצאו באחדות הפנימית שלנו מקור של כוח ולצערי הרב אנחנו התפצלנו והציבור שלנו גם העניש אותנו אבל לא רק, יש עוד סיבות אחרות.
דפנה: כמה זה בגלל שהם חושבים שאתם מתעסקים יותר מידי בסוגיה הפלסטינית ופחות מידיי בעניינים אזרחיים.
איימן: אבל את יודעת שזה לא נכון.
דפנה: אני שואלת כמה זה בכל זאת יש לזה אחיזה בציבור, ברחוב.
איימן: כן, כי הציבור שלנו גם ניזון מהתקשורת הישראלית והוא שומע את זה כמה פעמים, הסיבה הראשונה לדעתי פירוק המשותפת, הסיבה השנייה זה הייאוש גם בגלל כל ההסתה נגדנו, כלומר אומרים זה מקור זה הכנסת הוא מקור ההסתה נגדנו במדינת ישראל אנחנו לא רוצים להיות חלק מהמשחק הזה. אבל לא רק גם מי שהתיימר להיות מחליף כלומר גנץ כשלא פנה אלינו כלל וכלל. דרך אגב אפילו להמלצה בפני הנשיא הוא לא פנה .
דפנה: כבר נגיע לגנץ, אבל לפני שנגיע לגנץ אתה לא חושב שהסיבה של האדישות זה שאתם מתעסקים יותר מידי בסוגיה הפלסטינית .
איימן: לא,
דפנה: זה לא פנימה זה לא שיקול
איימן: זה לא העיקר זה לא סיבה לא אחת לא שתיים לא שלוש למה אני אומר לך שהסיבה השנייה זה גם נתניהו וגם גנץ אני רוצה להסביר לך משהו האזרחים הערבים רוצים שאנחנו נשפיע, כשהם רואים שזה לא רק נתניהו זה גם גנץ שהוא לא מדבר איתנו הוא אומר שאני לא אוכל לדבר עם הנהגת האזרחים ערבים זה דבר שמשליך ייאוש מוחלט מאופק של השפעה, האזרחים הערבים רוצים השפעה למה הצביעו 75% בשנת 1996 ובשנת 1999 כי הרגישות השפעה.
דפנה: עד כמה ההתנהלות של גנץ שונה מהתנהלות מהרצוג ממנהיגים אחרים של מחנה המרכז שמאל, אני חושב שגנץ יותר דומה לרבין לפני שנת 92 לא אחרי זה, הרצוג היה יותר אמיץ ממנו הרצוג בתקופת הבחירות האחרונות התקשר אליי כמה פעמים הזמין אותי אליו הביתה ישבתי איתו עם ציפי ליבני, אני מדבר על בחירות 2015 אני חושב שזה נראה היום צעד אמיץ שאחד שיש סיכוי גדול שיהיה ראש ממשלה מזמין את נציג האוכלוסייה ערבית אומר לו בוא נשב בא נדבר מה האופק שלכם באמצע הבחירות גנץ התרחק מאתנו כמו מאש.
דפנה: אפילו פגישות מאחורי הקלעים לא היו, לא גישושים.
איימן: נכון כלום, בכלל אפס ממש, גם אחרי הבחירות המלצה בפני הנשיא למשל הוא פנה גם למפלגת העבודה גם דיבר עם מרץ אבל אתנו הוא לא דיבר כלל וכלל גם אחרי הבחירות דה–לגיטימציה הזו גם עוזרת לייאוש גורמת לייאוש בקרב האזרחים הערבים כלומר אנחנו לא נשפיע.
דפנה: אני יודעת שהיו גם אפילו קריאות עליו בא תדבר אפילו בסוגיות אזרחיות בסוגיות של שיטור דברים מהסוג הזה והוא ממש ברח מזה הוא לא רוצה להתעסק בשום דבר שקשור לאוכלוסייה הערבית.
איימן: הוא הזכיר אותנו רק במונח אחת לא יהודים.
דפנה: שזה גם נתניהו עושה.
איימן: כן, גם המונח הזה הוא מאוד מאוד מעליב אני לא מגדיר את עצמי בשלילה מה לא אנחנו, אנחנו כן משהו.
דפנה: אגב גם נתניהו כל הנאומים שלו נפתחים יהודים ושאינם יהודים.
איימן: כן, אתה יכול למצוא לא יהודים גם באנגליה גם בצרפת, אבל אני עם יש לי מאפיינים לאומיים אני ערבי אז תגיד ערבים תדבר איתנו כמו מי שאנחנו, לכן את הגישה הזו יש בה הרבה גזענות והרבה דה–לגיטימציה נגדנו.
דפנה: אז זה אחת הסיבות לייאוש בוא נעבור לפני שנתקדם בוא נעבור יחד באמת על המספרים בכל זאת שהיו הפעם לרשימות ערביות וזה בערים הערביות לא בערים המעורבות הצביעו פעם 320.000 איש לעומת 446.000 בפעם הקודמת זאת אומרת קיבלתם פה חתיכת עונש מהבוחר שלכם, מרץ השנייה שבדרך כלל שנייה היא בדרך כלל המפלגה שיש לה את הסיכוי להחליף את השלטון עם 35.000 , זה בעצם מנדט אחד למרץ שהולך מהמגזר הערבי כחול לבן מתקרב 34.000 ואחרי זה יש פה כמה של ממש הפתיעו אותי כולנו עם 9.000 בוחרים במגזר הערבי ישראל ביתנו עם 6.000 מי הם הערבים או לא יהודים אחרים שמצביעים לישראל ביתנו.
איימן: אני חושב שחמאד עמר ממפלגתו של ליברמן מספר שש הוא תמיד הצליח להביא כמה אלפים בודדים מקרב בעיקר מהערבים הדרוזים, כלומר פה ערבים כל הערבים כולל הערבים.
דפנה: בשביל שערבים יצביעו למפלגה רוסית אנחנו מדברים על הצבעה שבטית כל הזמן לא רע בכלל, מפלגת העבודה מתחת לישראל ביתנו אני חושבת שזה נתון היסטורי 5.500 קולות במגזר הערבי אני חושבת שגבאי עוד יותר התנכר לכם מגנץ.
איימן: כן אבל היותר היסטורי זה שמפלגת העבודה מפא"י ההיסטורית כל הממשל הצבאי והמפלגה המכוננת היא קיבלה פחות מחד"ש בבחירות האחרונות הייתי יכול לכתוב גם אצלי בפייסבוק ולהגיד הנה אנחנו יותר מפלגת העבודה הנה פה או לתקוף את מרץ פה ושם.
דפנה: עשה לך נחת שאתה עברת את מפלגת העבודה ההיסטורית.
איימן: האמת במקום מסוים כן.
דפנה: גם לכם יש חשבון ארוך איתה לא רק למזרחים וכדומה.
איימן: כן, אבל באמת זה לא העיקר, העיקר.
דפנה: גם גבאי התנכר לכם מאוד יחסית, הוא לא שם ערבי בשום מקום ריאלי ברשימה שלו.
איימן: בהתחלה גבאי התנהג בצורה הכי רעה, אמר אין לי שום דבר משותף עם הרשימה המשתתפת גם צריך להשאיר עדיף ירושלים מאוחדת על שלום לא צריך לפרק את התנחלויות אפילו נגד עובדים זרים כל מיני אמירות עם מספר כזה מי צריך ימין, אבל בסוף במיוחד בסוף הקמפיין שלו.
דפנה: שהוא הבין שהוא חייב ללכת שמאלה, בוא נגיד שהערבים לא קנו את זה.
דפנה: הליכוד פי שניים מהעבודה, שוב יש גם מיעוטים אחרים בתוך המגזר הערבי כמו שאמרת עם 10,000 שס עם 8600 קולות זה תמיד נתונים שמפתיעים אותי.
איימן: לא לא, יש דברים שלא צריכים ממש להפתיע אותך למשל שס דרעי דפנה: זה הבטחות של דרעי שר פנים לראש מועצה מקומית אז הראש מועצה אומר אנחנו נעביר להם 100 קולות פה 100 קולות שם זה קורה בכמה ישובים, דברים כאלה קורים.
דפנה: אז גם איחוד מפלגות הימין עם 1100 קולות במגזר הערבי הימין החדש 916 ויהדות התורה זה בכלל מפתיע באמת נמוך יחסית 878 מצביעים במגזר הערבי שוב זה בערים הלא מעורבות ההצבעה קצת שונה בערים מעורבות יש דפוסים בכל זאת יותר .
איימן: בעיר שלנו חיפה אנחנו קיבלנו 7300 לחדש בל"ד והאיסלם קבלו 1400 קולות אין ספק שחד"ש מובילה בגדול בערים המעורבות.
דפנה: אז מכיוון שבשתי מערכות הבחירות האחרונות עמד גוש המרכז–שמאל על 42% בדיוק עולה תמונה ברורה שלפיה עם השמאל רוצה לחזור לשלטון עליו לשבור את מפת הגושים, ערבים או חרדים בשילוב של שמאל ודתיות אגב עסקנו לא מעט בפרק שעשינו עם אבי שילון אתם מוזמנים לחזור ולהאזין לו אבל בגדול הדעות חלוקות, חלק חושבים שחידוש של שמאל וחרדים בהחלט אפשרי. אני מזכירה לכם שהרב עובדיה יוסף פסק בעבר לטובת שטחים תמורת שלום, אם זה אומר שלום אמת ופיקוח נפש. חלקם מהמצדדים בגישה הזו יגידו שזה יקרה כנראה רק אחרי עידן נתניהו זאת לאור הברית האישית החזקה בין נתניהו לבין החרדים, אגב מבחינת החרדים זה יכול להיות חכם מאוד במקום לומר אוטומטית שהם בכיס של נתניהו הם ישבו כל פעם על הגדר וילכו עם מי שנותן להם יותר זה גם אולי יגרום למרחב לגיטימיות הרבה יותר גדול גם בקרב גוש המרכז–שמאל שהתחיל אולי להתייחס אליהם אחרת לגמרי. אבל אחרים חושבים שזה לא באמת אפשרי שהחרדים עצמם נעו וימינה ראינו את זה גם בבחירות האלה במסרים של אריה דרעי על נתניהו עד כמה גם החרדים רוצים לחזק אותו ולכן חיבור כזה בין שמאל לחרדים יהיה מלאכותי אולי זמני אם הוא בכלל עדיין אפשרי אבל היום נתעסק בברית עם הערבים האם ברית פוליטית כזו היא אפשרית ואם כן באיזה אופן. אז משה קלוגהפט אותו יועץ אסטרטגי שבזמנו הכה בשמאל ללא רחם, חושב שהדרך הנכונה היא דווקא להניף את הדגל השמאלני בגאווה, וזה אומר כמובן גם שיתוף פעולה עם ערבים.
משה קלוגהפט: הבעיה הכי משמעותית של השמאל בשנים האחרונות אם אני אדמה את זה למשחק כדורסל זה שעולה למגרש קבוצה אחת מכבי בבגדים צהובים ועולה קבוצה שנייה ובמקום ללבוש בדרבי את הצבע האדום היא אומרת לא, אנחנו לא צהוב, אנחנו צהוב חרדל אנחנו גם יודעים לשחק כמוהם אנחנו גם יודעים להיראות כמוהם, ואז הקהל כבר מעדיף את המקור הבעיה הרבה יותר העמדות כי אנחנו רואים שהעמדות רבות כמו הקמת מדינה פלסטינית ונושאים אחרים, הם עמדות שנמצאות בתמיכה הרבה יותר גדולה בציבור הישראלי מאשר הייצוג של הציבור עצמו בקלפי במפלגות השמאל, וזה בגלל שהבעיה היא בעיה של מיתוג היא בכלל לא בעיה של תוכן, בתוכן ברגע שאתה מגדיר את עצמך שמאל, אז אתה כבר יכול להגיד לאנשים בואו תהיו פה אל תתביישו אתם יכולים להיות חלק ממחנה, ברגע שאתה אומר אני לא שמאל אני מרכז–ימין בעצם אתה אומר ביני לבין נתניהו זה שהוא עם שחיתות ואני בלי, אז אנשים אומרים אוקיי אז ויתרו כבר על העמדות ויתרו בעיקר על לשים את הדגל לקרוא לדגל ולהגיד לאנשים קדימה בואו אחרינו, והתוצאה היא שאנחנו רואים שאנשים תומכים בעמדות שמאל בהרבה יותר ברמה של עשרות אחוזים יותר מאשר מגדירים את עצמם כשמאל וככה לעולם שמאל לא יכול לנצח, כך נראה כל פעם מחדש בבחירות את גנץ שמאל חלש או בוזי' שמאל ישן ולא יודע מי הבא בתור.
דפנה: הפתרון בדעתו של קלוגהפט להקים מפלגה חדשה רעננה יהודית–ערבית שתנוע בין חדש למפלגת העבודה המטרה היא להקים מפלגה שגאה בשיתוף הפעולה היהודי–ערבי ובכך תהיה מחוסנת מביקורת על שיתוף פעולה עם ערבים .
משה קלוגהפט: זה ישרוט את הקמפיין השמאל והערבים מהסיבה הפשוטה, מראש הם יגדירו את עצמם כמפלגה של שמאל ערבים אז אי אפשר להאשים אותך במשהו שאתה מודה בו וגאה בו זה בדיוק ההבדל ממה שהיה בבחירות האחרונות עם כחול לבן.
אם אני מחבר את כל אלה מקבלים מפלגה משותפת יהודית–ערבית שמגדירה את עצמה כשמאל עם רעיונות ליברליים עמדות מדיניות כמובן בשמאל שילוב של העבודה כמפלגה שחותרת להיות מפלגה גדולה שילוב של מרץ כזיהוי שמאל של חד"ש כשותפות יהודית–ערבית ושל פייגלין כליברליות כל אלה מתחברים ביחד למפלגה אחת חדשה, מותג חדש של שלא יסחוב על גבו את כל האסוציאציות והמטען השלילי של המפלגות הקודמות. האם זה יהיה קל לא, האם יש דרך אחרת, אני חושב שזה לאור הפסד גוש השמאל והאי ספירה העקבית של הערבים כגוש מרכיב ממשלה, אלא כמפלגות מחוץ להרכבת ממשלה כנראה שאין ברירה, הרי בסוף מי שצריך רוב צריך להביא רוב, ומפלגת מרכז משמעותית נרצה או לא נרצה תמיד תהיה אז שווה לנסות גם שמאל גדול מה יש להפסיד בטח לא מנדטים, אתם יודעים הרי בסוף לא מאיימים על יונה ביין יונת שלום כמובן.
דפנה: ניסים דואק אסטרטגי שעובד שנים ארוכות עם השמאל דווקא, לא מאמין בהקמת מפלגה ייעודית לנושא אלא בשיתוף ערבים בכל המפלגות בגוש לדבריו רק שילוב אמיתי ארוך טווח של נציגים ערבים בתוך המפלגות עצמם יוכל לגרום ליותר אזרחים ערבים לחוש מחויבות וללכת להצביע.
ניסים דואק: ערבים אזרחי ישראל רוצים להיות חלק בלתי נפרד מהחברה בישראל, את נכנסת לבתי חולים אתה רואה אותם יותר מהרבה מקומות אחרים אני רוצה לראות אותם בתקשורת, זאת שערורייה שהם לא מיוצגים בתקשורת שפשוט לא מיוצגים, אני רוצה לראות אותם במשרדי הפרסום אני רוצה לראות אותם בחברות הסטרטאפ שהם לומדים הנדסה בהמוניהם, אגב המון המון מוחות טובים הון אנושי מובחר נאלץ לעזוב את ישראל כי הוא פשוט מודר מכ"כ הרבה מעגלים מקצועיים, בסופו של דבר המפתח נעוץ מצטער שאני לא נותן פתרונות קמפיינים של הסיסמא הנכונה או המצע הנכון או המסר הנכון כי אני חושב שבסופו של דבר הפתרון נעוץ ביצירת מרחב משותף, וכל עוד לא התקיים מרחב משותף בכל המעגלים הפוליטיים, התקשורתיים המקצועיים, לא נוכל לנסח את הנרטיב שיאפשר למחנה המרכז שמאל להדהד ולשווק את העולם התוכן שלו ואת עולם הערכי שלו .
דפנה: הנה מה שחושבת על זה יועצת אסטרטגית איילת פריש
איילת פריש: הפתרון אם רוצים לשנות את הגושים במדינת ישראל צריך להתחיל היום ארבע שנים קדימה הקמת מפלגה חדשה עם הרבה ערביי ישראל ויש אנשים נפלאים ומכובדים שתורמים לחברה ושאר הציבור הערבי יכול להיות גאה בהם שידברו לדור הצעיר שידברו להמונים במגזר הערבי אבל שהם יהיו רלוונטיים הח"כים הערבים היום פשוט את הרגל, רק תדמייני לך מפלגה אטרקטיבית שמדברת ארבע שנים מראש עם השקעה בחינוך עם השקעה בפרסום ושיווק ברשתות חברתיות, הרשתות החברתיות במגזר הערבי מאוד מאוד חזק, ואם יהיו אנשים אטרקטיביים להיפך יצא משהו הפוך דווקא הם יבראו את המפלגות המסורתיות. אני אומרת שמשם יבוא השינוי הגדול אני לא שוללת הרחקת ח"כים ערבים מהמפלגות אני חושבת שיש תהליך דמוקרטי מצוין, אסור שנהיה מדינה גזענית שהמפלגות לא מייצגות את כלל האזרחים שלה. אבל לא משם תבוא הישועה שימי לב מה קרה עם חד"ש, שימי לב מה קורה במרץ יש חכים ערבים ומה קרה עובדה שזה כשל פרפרו בקושי עברו את אחוז החסימה שימי לב הנתון הכי משמעותי ואסור לזלזל בו זה אחוזי הצבעה נמוכים, אפשר עוד שלושה ארבעה מנדטים אם לא חמישה נוספים זה המון זה משנה את כל הגוש ועבודה נכונה במגזר הערבי עובדה שהם לא יוצאות הם התאכזבו מהח"כים שלהם והם גם התאכזבו ממרץ, חייב להיות פה התאחדות אמתית שלא שייכת לאף מפלגה מפלגה אמיתית שתקום מהשטח, אין תוחלת קחי כחול לבן אם הם ידברו במסרים של הציבור הערבי הם לא יצליחו לקחת מנדטים מהימין, יש פה שני לבטים נתון משמעותי זה אחוזי הצבעה במגזר הערבי ולקיחת עוד ארבעה חמישה מנדטים וזה מקביל למפלגת מרכז אמיתית אפילו שהיא טיפונת בימין דמוקרטית כמו בגין של פעם שלוקחת בין חמישה לשישה מנדטים מהימין הרך רק אז יוכל להיות שינוי במפת הגושים .
דפנה: איימן עודה, מה הסיכוי שתקום פה איזושהי חזית דמוקרטית שמאל מרץ חד"ש וכדומה שתהיה באמת אלטרנטיבה שלטונית?
איימן: דפנה אני איימן עודה מטרת חיי לקרב בין ערבים ויהודים על בסיס של שלום ו שוויון זו היא מטרת חיי, אני חושב שיש שני דברים במשוואה שעומדת על שני דברים, אחד שאנחנו האזרחים ערבים לבד לא יכולים, אבל בלעדינו זה בלתי אפשרי, זוהי המשוואה אני צריך להפנים את החלק הראשון שאני לבד לא יכול, השמאל הישראלי חייב להפנים את החלק השני שבלעדיי זה בלתי אפשרי, במידה ואנחנו נסכים למשוואה הזו אנחנו יכולים לעשות את השינוי הגדול ביותר במדינה.
דפנה: בוא נדבר גלויות אתה מכיר את הגזענות כלפי החברה הערבית אתה מכיר גם את הדעות הקדומות, מה הסיכוי שהמרכז הקונצנזוס אותם 30-40 מנדטים כל פעם מכריעים מי יהיה ראש הממשלה יסכימו לעכל מבנה פוליטי שהמשמעות שלו זה שרים ערבים ובכירים ערבים, ערבים אפילו בחדרים שבו מתקבלות החלטות ביטחוניות.
איימן: השאלה העיקרית זה לא המשרות לא משרדי הממשלה אלא האוריינטציה הפוליטית שזה שלום ושיוון אני חושב שהמחנה הדמוקרטי צריך להיות מבוסס על ארבע דברים אחד שלום, שתיים שיוון, שלוש דמוקרטיה, ארבע צדק חברתי, אלה הם ארבעת הדברים האם יש דברים שנויים במחלוקת יש ארבעה דברים שהם שנויים במחלוקת אחד זה ענקבא, וסוגיית הפליטים הפלסטינים, שתיים זו יהדות המדינה, והזכויות הלאומיות של האזרחים הערבים, אלה דברים שהם שנויים במחלוקת .
דפנה: זאת אומרת אתה מבין שגם אם תלכו לאיזשהו חיבור אתם לא תסכימו לדברים האלה גם
איימן אני יגיד לך עוד משהו, אני גם חושב למשל אם תקרה מלחמה למשל נגד עזה מה יהיה ביום ראשון, בשבוע הראשון, איך נתחלק אין ספק שזה נושא מאוד מאוד מורכב וטעון מאוד, אבל אני חושב שצריך אומץ בשביל לבנות חזית רחבה יהודית–ערבית ולהסביר לציבור בצורה הכי ברורה, למה אני אומר לך את זה כי אכן אנו מסכימים על שלום שווין דמוקרטיה וצדק חברתי כולנו יודעים מה הם הקווים הכלליים לארבעת הדברים הללו , יישארו את הדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם, אבל איך פותרים את הדבר הזה למשל אני רוצה זכויות לאומיות לאזרחים הערבים, אז יגידו לי מה זה זכויות לאומיות השפה למשל יגידו אנחנו מסכימים זה שאני לומד בבית ספר ערבי זה חלק מהזכויות הלאומיות, זה שאני לומד על בית אומיה ספה שלם ואת דפנה למדת רק שני עמודים זה בגלל שאני ערבי זאת זכות לאומית, אני אבקש להכיר בעוול ההיסטורי, מה זה עוול היסטורי למשל טווח בכפר קאסם למשל ממשל צבאי אני מבקש סליחה מהמדינה ודרך לתיקון העוול, חלק מהפלגות מרץ למשל תגיד פה אני יכול להסכים במידה של 90% כלומר יש דברים שאפשר להתקדם אפילו לגבי הדברים שהם רגישים יהדות המדינה אחד כמוני צריך להסכים ואני גם מסכים שהיהודים הם עם מגיע להם זכות להגדרה עצמית, אבל הזכות להגדרה עצמית ליהודים שאני מסכים שצריך זכות להגדרה עצמית ליהודים לא צריך לסתור את השוויון העמוק בין ערבים ליהודים.
דפנה: אבל בבסיס אתה מסכים עם זה שזה מדינה יהודית ודמוקרטית?
איימן: אני לא מסכים למונח זה אני חושב שצריך מונח אחר, אני צריך להסכים שמדינת ישראל מימשה את זכות ההגדרה העצמית לעם היהודי, אבל במהות שלה היא צריכה להיות מדינה דמוקרטית מדינה שוויונית לכולם גם ברמה האזרחית גם ברמה הלאומית, עכשיו אין ספק שיש דברים שהם כן מורכבים זה כי המציאות היא מורכבת אבל כשאני אמרתי על דברים שצריך ליישם אותם ארבעה דברים ודברים אחרים שהם במחלוקת גם הדברים שבמחלוקת.
דפנה: גם המהות ההגדרה האם צריך לנסח איך מוגדרת מדינת ישראל בשני מילים גם על זה אתם לא מסכימים לזה.
איימן: אבל אני חושב שאנחנו יכולים להסכים למשהו, למשל תוכנית של חמש שנים שאנחנו רוצים להביא את השלום ולקדם שוויון בגדול בין ערבים ויהודים והדמוקרטיזציה וצדק חברתי האם אנחנו יכולים לבנות תוכנית אני מדבר על תוכנית לא אידאולוגיה שלמה שלימה מאלף עד תף אלא תוכנית של 5-6 שנים.
דפנה: שעליה מסכימים
איימן: האם אנחנו יכולים לבנות דבר כזה אני חושב שזה אתגר מאוד מאוד חשוב.
דפנה: לפני זה יושבים המאזינים שלנו ותוהים כי בציבור היהודי יש תחושה שהרשימות הערביות שוב אני מכלילה אבל אתה מבין בדיוק למה אני מתכוונת רק הולכות ומקצינות, זו הייתה קדנציה מאוד לא פשוטה לעיקול, כמובן באסל רטס ואמירות קיצוניות כאלה ואחרות, ואני חושבת שהשיא היה והסמלי ביותר היה כמובן ההלוויה של פרס שבחרתם לא להגיע אליה אף שבציבור הישראלי הוא נתפס כאבי תנועת השלום, וכדומה ויכול להיות שגם אתם הולכים לכיוון הנגדי לגמרי זאת אומרת גם אתם לא הולכים לכיוון של שיתוף פעולה. ואינטגרציה .
דפנה: כמה אתם בכלל רוצים להיות חלק?
איימן: אנחנו עושים שני דברים ביחד גם זהות לאומית וגם השתלבות שניהם ביחד.
דפנה: והם יכולים ללכת יחד?
איימן: בוודאי בוודאי אני מן הסתם חלק מהעם ערבי פלסטיני זו שייכות לאומית דרך אגב יש דברים שבן אדם לא בוחר בהם כמו הצבע כמו המין כמו הלאום כמו הדת, היום הבן אדם יכול לבחור בכל דבר. אבל אני מדבר על דברים שבאים עם הבן אדם עם הילודה, אבל זה לא מצע לא פוליטי ולא חברתי אבל יחד עם זאת אני אזרח מדינת ישראל מתי יש התנגשות בין שני הדברים בשלושה משרדי הממשלה זה הביטחון זה משרד החוץ זה קליטת עליה אז אנחנו עד להשגת השלום אנחנו נהיה רחוקים מכל הדברים הללו, אבל השאר הדברים אפשר השתלבות מלאה בכל תחום ותחום ואת זה אנחנו כן רוצים ואנחנו ממש ממש השתלבות בפוליטיקה.
דפנה: כלומר אתם רוצים להיות חלק מההמשלה אם זה היה תלוי בכם בוודאי?
איימן: אם זה יש ממשלה של שלום ושוויון אנחנו זה הדבר העיקרי.
דפנה: גם בל"ד או רק חד"ש ורע"מ תעל?
איימן: אני חושב שאצל בל"ד זה יותר מורכב אני מדבר בשמי בשם חד"ש אנחנו הדבר העיקרי אדבר ממש חשוב יותר זה שלום שוויון, סיום הכיבוש והקמת מדינת פלסטינית לצד מדינת ישראל יחד עם השוויון.
דפנה היה אפילו ולא תוקם אותה חזית אגב אני קצת מצויה במה שקורה בשמאל הפוליטי ואני כבר רואה איך במפלגת העבודה לא רוצים לשתף פעולה עם ערבים ובמרץ יש חלק שרוצה לשתף פעולה עם ערבים וחלק רוצה לשתף פעולה עם מפלגת העבודה יהיה מאוד קשה לכנס את כל .
איימן אני מדבר מעמדת כוח שבלעדיי חברים אתם אף פעם לא תהיו בממשלה.
דפנה: ברור אני אקום אני אומרת אפילו לא תצליחו להקים את זה בסופו של דבר, מה היית עושה במקומו של מנהיג המחנה הבא שיהיה לא יודעת אם זה יהיה בני גנץ או מישהו אחר כדי לקרב את הציבור הזה, מה היית עושה? היית מספיק לקרוא להם לשתף פעולה לאחד כוחות, איפה דרך הביניים? זה מה שאני מנסה לשאול אם יש כזאת.
איימן: מנהיג צריך לומר בצורה הכי ברורה דבר שאמור להיות מאוד טריוויאלי שיש פה 20 אחוז מאזרחים הם ערבים הם בני המקום הזה הם אזרחים בזכות לא בחסד וטובתם טובתנו ממש בכל הרמות, אם זה בכלכלה ההשתלבות של אזרחים ערבים זה טוב לכלכלה בכלל, אם זה מבחינת תרבותית אני חושב שאנשים בטוחים בעצמם רואים שיותר מתרבות אחת עדיף על רק תרבות אחת. דרך אגב אני אתמול סיימתי את הספר 1981
דפנה: אתה באיחור.
איימן: ממש באיחור אני התחלתי לחפש דברים משותפים, מה זאת אומרת אנשים פה רוצים שאני אתנתק לחלוטין מהעבר שלי, לחלוטין אין שום דבר לא קרה לפני 48 אפס, אני בנאדם נמצא פה בזכות, זאת המולדת שלי, צריך לבוא מנהיג ולהגיד דבר מאוד טריוויאלי מאוד בסיסי הזה שהם אזרחים בזכות ומגיע להם שיוון בדיוק כמו כל האזרחים, אני חושב בלי שיבוא הדבר הכל כך טבעי הזה אי אפשר לעשות פה שלא יודעת איזה שהוא שינוי במדינת ישראל.
דפנה: אתה רואה איזשהו שינוי תודעתי שחל במנהיגי המרכז–שמאל בעקבות הבחירות האלה? .
איימן: אני חושב שיש משהו שמתחיל להתרחש אני קורא כל מיני מאמרים בעיתונים שאומרים סליחה בלי האזרחים הערבים אי אפשר, אני לא חושב שהייתה גישה כל כך חזקה כזו איי פעם אחרי בחירות, כלומר כולם מרגישים שיש דבר שמזניחים אותו והוא עוד יהפוך לראש פינה שזה האזרחים ערבים.
דפנה: חבר הכנסת איימן עודה – יושב ראש רע"מ תע"ל אתה רוצה להוסיף אני רואה לפי הנשימה שלך.
איימן: אני רוצה להוסיף שחברים נועדנו לחיות ביחד יהודים וערבים, אנחנו פה נשאר לנצח נצחים יהודים וערבים פה, אנחנו חייבים למצוא את הדרך איך לחיות בשלום, בשוויון, בדמוקרטיה, וצדק חברתי, האינטרס שלנו הוא אינטרס משותף הוא טמון בכל העקרונות שהצגתי פה אם זה השלום אם זה השיוון והדמוקרטיה לכן אנחנו אנשים יהודים וערבים שמאמינים בדרך הזו חייבים למצוא את הדרך איך לצעוד יחדיו.
Podcast (osim_shivuk): Download
השימוש בוידאו ככלי שיווקי כבר די ותיק אבל רק בשנים האחרונות השכילו משווקים להשתמש במדיה הזו ככלי משמעותי שמפיק תוצאות. הצטרפו אלי ולאורי גלילי בשיחה על שימוש בוידאו לשיווק, מההסטוריה ועד היום וקבלו טיפים על איך עושים את זה נכון.
האזנה נעימה,
קובי.
Podcast (parnas): Download
את הקריירה הענפה שלה התחילה כצלמת בעיתון "העולם הזה", שם ספגה את האתוס העיתונאי והבלתי מתפשר בהבאת ה"אמת" לקוראים. ענת סרגוסטי, כיום גם פעילת זכויות אדם, משפטנית ועיתונאית מנוסה, תשוחח איתנו על התשוקה שלה לצילום, על מזרחיות ו"השתכנזות", וגם תשחזר את אחד מרגעי העיתונות המכוננים בתולדות המדינה: הפגישה עם ערפאת בביירות במסגרת מבצע שלום הגליל ב-1982.
האזנה נעימה,
שמעון
Podcast (osim_software_feed): Download
אחת האופציות שצוברת לאחרונה פופולריות בקצב מטאורי בזירת פיתוח האפליקציות היא Flutter, פרויקט קוד פתוח שנתמך על ידי גוגל, עם הסלוגן "אפליקציות יפיפיות בזמן שיא".
דיברנו עם אמיר חרדון, Tech Lead בצוות המפתחים של Flutter וניסינו לענות על השאלות:
במה הוא שונה מהפתרונות הקיימים? למה כל כך הרבה מפתחים נוהרים אליו? ואיך זה קשור ל"חווית מפתח"?
נשמח לדיוני המשך בקבוצתינו בפייסבוק ״עושים תוכנה – קהילת מתכנתים ומתכנתות״
Podcast (osimtanach): Download
בזיכרון הקולקטיבי, לכאורה של כולנו, השתמרו דימויים חזקים לאורך מאות שנים סביב נושא יציאת מצרים כפי שמופיעה במקרא. מעין תמונות הנובעות מהטקסט עצמו וגם מהמסורת היהודית: עם עבדים נרדף, העושה דרך בלתי אפשרית דרך מדבר אדיר מימדים, בהנהגת מנהיג גדול מהחיים שהונחת בהשראת האל עצמו, השולט באיתני הטבע ובמין האנושי גם יחד.
אבל…האם מדובר ב"היסטוריה"? האם ניתן להתחקות אחרי מסלול יציאת מצרים והנדודים במדבר? או שמא מדובר באגדות עם? במיתוסים מומצאים וחסרי בסיס?
בפרק הקודם של עושים תנ"ך דיברנו על הרקע לסיפור יציאת מצרים ועל זמן כתיבתו האפשרית של המיתוס.
בפרק אני מארח שוב את פרופסור ישראל פינקלשטיין, מאוניברסיטת ת"א, לשיחה על הקשר האפשרי שבין יציאת מצרים לממלכת הצפון דווקא ועל הפן הריאלי של הסיפור. האם ייתכן שיציאת מצרים אכן התרחשה במציאות? לאילו חלקים בסיפור היתכנות היסטורית ומה בכלל מקורו של סיפור יציאת מצרים?
האזנה נעימה,
יותם.
