פודקאסטים מרתקים במגוון תחומים
בפרק ספיישל זה אני מארח את הדר שמש, מאמנת מבטא ודיבור באנגלית ובעלת ערוץ היו-טיוב המצליח The Accents Way, לשיחה אודות שיפור מבטא בגיל מבוגר וכיצד משפיע המבטא על אינטראקציות חברתיות במישור העסקי. כמו כן, שוחחנו על האסטרטגיה השיווקית של הדר בהפעלת ערוץ היו-טיוב שלה, וכיצד בונים ערוץ שיווק מוצלח שכזה.
האזנה נעימה,
רן.
הפרק לא זמין להאזנה – אך יעלה שוב בקרוב!
כבר התרגלנו למסיבות הודעות חגיגיות שמבשרות לנו שהנטו שלנו עומד לגדול. קוראים לזה כלכלת בחירות, אפילו אם זה לא קורה ממש לפני הבחירות. אבל מסתבר שזה לא משתלם, לא לנו ולא לפוליטיקאים. מחקרים שנעשו בארץ ובעולם מראים שכלכלת בחירות נוטה "להתהפך" על הפוליטיקאים בזכות חוכמת ההמונים.מי הם שרי האוצר הישראלים שנהגו כך ואיך זה יסתיים במקרה של משה כחלון?
עמליה דואק, הכתבת הכלכלית של חדשות 2, היא אורחת הכבוד שלי השבוע ב"עושים פוליטיקה".
תאזינו ותשתפו! היה מרתק!
דפנה.
דפנה: שלום לכם, אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה.
כמעט כל מהלך כלכלי של שר אוצר או ראש ממשלה במדינת ישראל מלווה בזעקות "געוואלד" של מתחריו ושל העיתונאים: ״הנה עושים פה מהלך של כלכלת בחירות״.
לפי ויקיפדיה, כשמדברים על כלכלת בחירות מתכוונים למדיניות כלכלית שמנהיגה הממשלה בתקופה שלפני הבחירות על מנת לפתות את הציבור לבחור במפלגה השלטת.
הכוונה היא כמובן לתקציב המדינה, להקטנת נטל המס ולהיענות לתביעות שכר במגזר הציבורי. הפנמתם? אז תתכננו לשכוח כל מה שאתם יודעים עד היום על כלכלת בחירות, מיד נראה מה היא מניבה באמת בשורות הרווח של הפוליטיקאים שמנהיגים אותה.
האורחת שלנו היום היא עמליה דואק, כתבת הכלכלה של חדשות 2.
עמליה: שלום דפנה.
דפנה: וחברה טובה.
עמליה: חברה טובה מאוד.
דפנה: היה לנו כיף לעבוד על הפרק הזה. רק חיפשנו תירוץ לעשות פודקאסט ביחד, אמרנו איך משלבים כלכלה ופוליטיקה?
עמליה: והנה זה קורה.
דפנה: הנה זה קורה, וזה אפילו ראוי ויצא הכי מרתק שרק אפשר. אז היום נחלק את השיחה שלנו לשניים, החלק הראשון יעסוק במחקרים העדכניים בארץ ובעולם ואחרי זה ננסה לנתח קצת את המהלכים האחרונים של משה כחלון, האם זה באמת בגדר כלכלת בחירות ומה הסיכוי שהוא יצליח עם זה. אז בהתחלה, זה מסורת אצלנו, ניישר קו, איך אנחנו עומדים להגדיר כלכלת בחירות בשיחה הזאת?
עמליה: העניין הראשון בכלכלת בחירות זה כמובן המועד, ההגדרה הקלאסית לכלכלת בחירות היא כזו שקורית בשנת בחירות, כלומר בשנה שקודמת לבחירות אחרי שהציבור והפוליטיקאים כבר יודעים שמערכת הבחירות מתקרבת. השר לא חייב להיות שר האוצר, זה יכול להיות כל שר שיש לו שליטה על תקציבים גדולים ושהוא יכול דרכם לתת כל מיני הטבות לציבור ולקבל החלטות שמשפיעות, והדבר השני זה אופי ההטבות, כלומר בדרך כלל מדובר על הטבות שלציבור מאוד קל לראות. הטבות שהן מיידיות, שאנחנו רואים אותן בנטו שלנו או שאנחנו מקבלים אותן בצורה כזו או אחרת.
דפנה: אגב, מרוב שזה כבר מוטמע, הרבה פעמים שיש מהלכים כלכליים כאלה כולם כבר אומרים:״ אה רגע, הם בטח כבר יודעים שעוד שנייה יש בחירות." כי הרי הפוליטיקאים יודעים לפנינו.
עמליה: נכון, אז לא מדובר על מהלכים שהם יותר ארוכי טווח אלא משהו שאנחנו נרגיש בכיס באופן מיידי. בעיני, הגדרה יותר מדויקת תהיה לדבר על צעדים כלכליים שמטיבים עם הציבור, ושר שגם מנסה לקחת עליהם קרדיט. כי הרבה פעמים קורה שממשלה איזשהם מהלכים שלא מיוחסים לשר כזה או אחר. כלכלת בחירות במיוחד במדינת ישראל תהיה מהלך ששר יכול אחר כך יכול לבוא בקמפיין ולנכס אותו לעצמו.
דפנה: את יודעת, אפילו בשיחות האחרונות שניהלתי עם משה כחלון שצצו כל השלטים פה ברחבי הארץ וניסיתי להבין מה קורה שפתאום לכולנו כל כך דחוף לשפוך כל כך הרבה כסף על קמפיין בחירות באמצע קדנציה? הוא הסביר לי שבעצם מבחינתו הקמפיין מתחיל יום אחרי שהסתיימה מערכת הבחירות.
עמליה: כן.
דפנה: אז השאלה היא האם שמדברים על כלכלת בחירות מתעסקים רק באמת במה שקורה מאותו רגע שמכריזים על בחירות או על איזשהי מדיניות כללית של ״לפתוח את הכיס״, להגדיל גירעון שהציבור רואה לאורך כל הקדנציה וזוכר אותה?
עמליה: תראי, אז אני אגיד לך כמה דברים בעניין הזה. דבר ראשון, המחקרים שבחנו את הנושא הזה של כלכלת בחירות התייחסו לשנת בחירות לא לקדנציה כולה, לא על כל תקופת הממשלה אלא באמת לתקופה הזו שקודמת להצבעה בקלפי. בארצות הברית למשל זה מוצדק בגלל שיטת הממשל, את יודעת הולכים כל 4 שנים ואז באמת אם טראמפ מקבל החלטה ביום הראשון שלו בתפקיד זה לא בהכרח ישפיע על מה שיקרה ביום שהבוחרים ילכו לקלפי אחרי 4 שנים. כאן אצלנו השיטה היא כידוע אחרת, ואת יודעת טוב ממני שכשהקואליציה היא קצת פריכה וכשדברים יכולים להשתנות ברגע אין ספק שכבר ביום הראשון שהשר נכנס לתפקיד הוא כבר חושב על היום הבא של הבחירות. עוד מילה אחת לגבי ההגדרה ולגבי המשמעות של זה, אנחנו סוג של יוצאים מנקודת הנחה גם אנחנו וגם הפוליטיקאים שהציבור די מטומטם בסופו של דבר. כלומר, שהוא לוקח את אותה הטבה שנותנים לו, אומר תודה רבה ואז הולך ומצביע בקלפי בהתאם לכך. ואנחנו נראה מיד במחקרים שחקרו את העניין הזה שמתברר שזה לא בדיוק ככה.
דפנה: נכון, ובמחקרים האלה גם רואים שזה באמת עניין הרבה יותר רחב ממה שחושבים. הציבור מסתכל על זה לא רק כעניין נקודתי אלא בכלל מסתכל על כמה הממשלות מנהלות מדיניות שמרנית אז לפני שנראה מה באמת מראים המחקרים והממצאים מדהימים, בוא ננסה להבין עד כמה זה בגלל רווח בעולם והאם פוליטיקאים עדיין מנהיגים כלכלת בחירות.
עמליה: אז התשובה היא שלא ממש, אולי באופן די מפתיע מחקרים בעולם בחנו את העניין הזה לפי הגדלת גירעון בתקופה של לפני בחירות, זה היה המדד. אז היה מחקר מרתק מ-2005 של ברנדר ודרייזן והוא הראה שהתופעה הזאת של כלכלת בחירות קיימת ברמה הלאומית רק בדמוקרטיות חדשות. כלומר, דמוקרטיות שקיימות עד 15 שנים. למה? נותנים שם הסבר מאוד מעניין, כי הם אומרים: ״בדמוקרטיות חדשות המנהיגות צריכה להוכיח לציבור שהיא מצליחה לייצר כלכלה חזקה. ומתי היא צריכה לעשות את זה? במיוחד לפני הבחירות שאז יש חשש שהדמוקרטיה שוב תתרסק, שם אנחנו רואים כלכלת בחירות.
דפנה: לא בהכרח בשביל להביא עוד מצביעים, כדי לשמר את המערכת.
עמליה: כדי לשמר את המערכת, ממש ככה. במדינות שהן כבר קיימות, מבוססות, ישראל וארצות הברית בתוכן, כמעט ולא רואים על פי אותם מחקרים הגדלה של גירעונות כלומר, כמעט לא רואים כלכלת בחירות.
דפנה: אגב זה גם הרבה יותר מסובך כי יש כבר מערכת שעובדת, יש המון איזונים, יש את בנק ישראל, יש את משרד האוצר, יש את ועדת הכספים. זה לא שאפשר לפתוח את הכיס ולחלק כמה שרוצים.
עמליה: נכון.
דפנה: ככל שהמדינה יותר מבוססת, יותר מסודרת, יותר עובדת לפי תר״ש גדעון, תקציב תלת שנתי אז זה הרבה יותר קשה.
עמליה: ולקראת הפרק הזה נעזרנו בעדי ברנדר שחקר את הנושא הזה בבנק ישראל. ההסבר שהוא נותן לך שאין באמת כלכלת בחירות זה שהפוליטיקאים ואני עושה כמובן פרפרזה עליו, הם "דברנים", לפני הבחירות הם נותנים לנו המון הבטחות, הרבה הבטחות כלכליות ואז כשהם נכנסים למשרד הם מבינים שהדברים קצת יותר מורכבים ולא באמת מממשים אותם. אז הרבה פעמים שיש תחושה של כלכלת בחירות שלא מתממשת בפועל בהגדלת גירעון.
דפנה: בדיוק, אז בעצם לא סתם שהעיתונאים כל הזמן אומרים ״כלכלת בחירות, כלכלת בחירות״, כי כן יש המון נסיונות לעשות מהלכים של כלכלת בחירות אבל בפועל….
עמליה: דיבורים, מסיבות עיתונאים, הבטחות גדולות מתוך זה כמובן כמות ההחלטות שבאמת מבוצעות…
דפנה: לדוגמא, אם ניקח את "מע״מ 0" של לפיד, אז הבטיח ודיבר ואלפי מילים נשפכו על "מע״מ 0" ובסופו של דבר.
עמליה: זה לא קרה.
דפנה: אם אותם חוקרים עולמיים יבואו ויבחנו האם בישראל הגדילו גירעון לפני בחירות….
עמליה: ימצאו שלא ובעצם יגדירו את זה כאילו שבישראל לא הייתה כלכלת בחירות באותה שנה.
דפנה: אז מעניין מאוד, בוא ננסה להבין האם כלכלת בחירות מוכיחה את עצמה מבחינת הפוליטיקאים. נהיה ציניות, לא נחשוב אם זה טוב או לא לכלכלה, לא מעניין אותנו. האם זה טוב לפוליטיקאים להבטיח הבטחות מפליגות רגע לפני שהם הולכים לקלפי ואולי כבר שיכללנו את הנוסחה, לאורך כל הקדנציה.
עמליה: תראי, אז אני נאלצת לאכזב את הפוליטיקאים מבין מאזיניו לפי כל המחקרים התשובה היא לא. להפך, אפילו הבוחרים נוטים לתמוך במנהיגים ובממשלות שנתפסות בעיניהם כאחראיות יותר, שמפחיתות גירעון שחושבות על מהלכים שהם ארוכי טווח ולא נותנות כל מיני תופינים קטנים רגע לפני הבחירות. באותו מחקר שהזכרנו מ-2008 עושים גם חלוקה מעניינת בין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות. במדינות מתפתחות א׳ בכלל אין ספק כלומר הבוחרים ממש מענישים אפילו מנהיגים שהולכים ומשתמשים בתקציב כדי לתת להם כל מיני הבטחות קצרות טווח. תראי, למשל את הנתון המדהים הבא, הגדלה של הגירעון באחוז תוצר אחד, הקטינה את סיכויי הבחירה מחדש בשמונה נקודות אחוז, זה די מדהים.
דפנה: וזה לא רק בשנה האחרונה, זה לאורך כל הקדנציה. מי שנהג במדיניות פזרנית, הציבור זיהה את זה.
עמליה: ומי שעוד יותר נהג במדיניות פזרנית לפני הבחירות נענש פי כמה. במדינות מתפתחות לעומת זאת יש לצמיחה הכלכלית במהלך תקופת הכהונה השפעה טובה על סיכויי הבחירה מחדש אבל כשמגיעים לתקופה של לפני הבחירות ואם שם נוצרת צמיחה משמעותית בכלכלה כתוצאה מצעדים קצרי טווח, דווקא שם, שוב הבוחרים מענישים את הפוליטיקאים ולא בוחרים בהם שוב.
דפנה: זה די מדהים לראות כי בעצם את לא מצפה שהציבור יבין האם הפוליטיקאי חורג מהתקציב או אם הוא מגדיל גירעון, את לא מצפה שהם יראו את התמונה המלאה, הכוללת. את מצפה שהם פשוט יסתכלו על הטובה שלהם אבל באיזשהי חוכמת המונים לא מוסברת כזו הם מצליחים להבין שהם עוד ישלמו על זה בריבית.
עמליה: זה באמת מדהים ואני אגיד לך גם למה כי הנטייה הטבעית של הפוליטיקאים היא לחשוב שהציבור לא לא לחלוטין משקלל לתוך ההחלטה שלו בקלפי כל החלטה כלכלית כזו או אחרת כי זה באמת לפעמים קשה גם להבין את ההחלטות האלה והממצאים של המחקרים האלה מראים שהבוחרים פועלים באופן רציונלי לחלוטין. הם מבינים שגירעונות שקרובים לתקופת בחירות הם סוג של מצג שווא. הרי מה זה, זה אומר שעכשיו נתנו לך הטבה כלכלית אבל בסוף אתה תשלם על זה אחר כך בין אם בהעלאות מיסים.
דפנה: גם יכול להיות קריסה של המשק חלילה.
עמליה: חד משמעית.
דפנה: אנשים רוצים יציבות בסוף.
עמליה: חד משמעית, והמחקרים האלה גם מראים שהבוחרים ממש יודעים להפריד בין צמיחה שהמקור שלה בשינויים עולמיים, למשל משבר כלכלי עולמי שכתוצאה ממנו ישראל נופלת.
דפנה: העלאת מחיר הדלק.
עמליה: הם לא יענישו את הממשלה על זה כי הם מבינים שישי כאן משבר עולמי. לעומת זאת, אם יהיה משבר עולמי וישראל תצמח באותו הזמן, ותהיה לה כלכלה חזקה כפי שכבר באמת קרה, אז כן ידעו ליחס את זה לשלטון ולתת לו קרדיט על זה.
דפנה: איך את מסבירה את זה? את חושבת שהציבור קורא כלכליסט, דה מרקר ובערך מוסף בערוץ 2 כל יום? באמת איך מסבירים את זה?
עמליה: אז לפי כל המחקרים זה מאוד קשור למידע, כלומר במקומות שבהם יש תקשורת מאוד ביקורתית שכמו שאת אומרת צועקת "געוואלד" ומגדירה כלכלת בחירות כל צעד ששר האוצר נוקט בו, שם הייתה הפנמה מאוד משמעותית של כל צעד כזה ולהפך, במדינות פחות מפותחות, גם בשלטון המקומי שאליו עוד נגיע, שם לבוחרים קצת יותר קשה להפנים את המידע ואז יש גם מחקר מאוד מעניין של החוקר רוגוף משנת 1990 אמנם אבל נראה לי שהמסקנה תקפה גם היום שכשהבוחרים נחשפים למידע חלקי, אז ההתבססות שלהם על מצב הכלכלה הוא דווקא רציונלי, מה זה אומר? זה אומר שלפעמים כשלפני הבחירות הם מרגישים שהמצב שלהם טוב גם אם זה קרה מצעדים של כלכלת בחירות שהם לא באמת משמעותיים וארוכי טווח, אבל אין להם מידע כדי לנתח את זה, אז בהפוך על הפוך ההחלטה של היא בעצם רציונלית. להסתמך על המצב הקיים ולחשוב שהמנהיג שלהם הוא טוב לכלכלה.
דפנה: מדהים, ואני חושבת שגם ככל שאנחנו נכנסים לעידן שיש בו יותר רשתות חברתיות, יותר גופים אזרחיים, יותר כל מיני לוביסטים חברתיים וכדומה היכולת לקבל החלטות רציונליות רק הולכת וגוברת והציבור בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים יודע לקבל ולהבין מורכבות וגם מספרים גדולים ומאקרו. אז בוא ננסה להבין קצת לגזור מהמחקר העולמי עלינו, על מדינת ישראל. פה זה קצת שונה כי כל המחקרים שאת מדברת עליהם קושרים בין המדיניות הכלכלית לבין גורלו של ראש הממשלה השליט באותה המדינה, באותה תקופה, ובישראל בשתי הקדנציות האחרונות זה לא אותו בן אדם. מי שמקבל את ההחלטות הכלכליות הוא שר האוצר. ראש ממשלה הוא אדם אחר.
עמליה: נכון, וזו הביקורת המרכזית בעצם על המחקרים האלה כאן בארץ שגם מבחינת שיטת המשטר אצלנו, שיטת השלטון שדיברנו עליה קודם, שאין ודאות לאורך הקדנציה וגם מהבחינה הזו ששר האוצר הוא לא בהכרח מהמפלגה השלטת. אלה שני גורמים מאוד משמעותיים כי זה אומר שהאינטרסים של שר האוצר הם לא בהכרח האינטרסים של ראש הממשלה, ולכן הבחינה כאן בארץ והזכרת נכון את שני שרי האוצר האחרונים, לפיד וכחלון שלא מהליכוד, לא ממפלגת השלטון. הם היו רוצים לייחס את הדברים הטובים לעצמם ואחר כך לגזור את הקופון הפוליטי בקלפי בעוד שהמחקרים היו מייחסים את הקופון הזה לנתניהו לצורך העניין.
דפנה: אני חושבת שנתניהו כן מקבל, כשאדם בסופו של דבר בא להצביע נתניהו, לעומת כמו לפני כמה קדנציות שלי יחימוביץ׳. אני חושבת שלמרות שאם הוא לא היה שר האוצר הוא עדיין מרגיש שהוא בידיים כלכליות שמרניות, אחראיות וכו׳. יכול להיות שזה יקסום לו גם אם הוא לא מי שקיבל את ההחלטות באוצר.
עמליה: נכון, אנחנו רואים גם את השימוש של זה בקמפיינים של הבחירות שלצורך העניין ניסו להפיל על לפיד את זה שהוא לא הצליח להוריד את מחירי הדירות והוא ניסה להפיל את זה בחזרה על נתניהו, שהוא לא אפשר לעשות את כל המהלכים שהוא רצה להוציא לפועל. אז זה משחק משני הכיוונים.
דפנה: אז עוד מחקר מרתק לפני שנמשיך הלאה שגם הזכרת אותו שבחן גם את הנושא הזה של השלטון המקומי כי שם אפשר באמת לבחון את זה בצורה הרבה יותר מקיפה אם ישראל היא ״case study” אחד ברמה הממשלתית, ברמה המוניציפלית יש 250 לדוגמא מקרי בוחן. האם ברמה המוניציפלית כלכלת בחירות מוכיחה את עצמה? לדוגמא שראש עיר נותן פתאום הטבות ובונה וסולל ופותח את הארנק של הרשות המקומית.
עמליה: אז באמת מאמר מרתק של עדי ברנדר על רקע הבחירות שנערכו באוקטובר 2013 ברשויות המקומיות, התשובה הקצרה היא לא ועכשיו אני אסביר, אני אסביר גם למה. דבר ראשון יש שוני קצת בתמריצים בין שלטון מרכזי לשלטון מקומי הרי רשות מקומית נניח עכשיו היא בונה מלא כבישים ונותנת מלא הטבות לתושבים שלה. אחרי זה היא יכולה לבוא לממשלה, לדפוק על הדלת ולהגיד: ״חברה, נגמר לנו הכסף, תעזרו לנו קצת״.
דפנה: בדיוק מה שעשה ראש עיריית ירושלים.
עמליה: יפה, אז לממשלה אין את הפריבילגיה הזו למי היא תבוא ותדפוק על הדלת? ההתנהלות שלה צריכה להיות קצת יותר אחראית.
דפנה: יכולה לקחת מהגירעון.
עמליה: אוקי, אז על פניו היית אומרת, בהתחשב בזה אז הרשויות המקומיות יכולות להיות פזרניות יותר, לפנק יותר את התושבים שלהן כדי לזכות באמון התושבים. אבל שוב המחקרים מוכיחים בדיוק הפוך, התושבים מאוד מרוצים כשמעלים את אחוז זכאי הבגרות למשל באזור שלהם, שזה משהו שהוא ארוך טווח, הם מרוצים כשעוזרים להם להעלות את ערך הנדל״ן דרך השקעה בתשתיות, שוב דבר ארוך טווח והם ממש לא מרוצים כשנותנים להם כל מיני הטבות נקודתיות, זמניות שקרובות לתקופת הבחירות וגם שם יש מתאם ישיר, באמת מדהים, מי שזה מעניין אותו יש גרף בתוך המחקר שממש מראה את זה אחד לאחד איך במקומות שבהם המחקר צפה שתהיה בחירה מחדש של ראש הראשות זה בכמעט 100% התאמה לפי המודל של האם אותו ראש ראשות נהג באחריות כלכלית או לא.
דפנה: אולי זה איזשהי תחושה של שאנשים לא אוהבים שעושים עליהם מניפולציה, זאת אומרת מזלזלים באינטליגנציה שלהם, מנסים לעבוד עליהם ואז אפילו אם אותו ראש עיר גם בונה לטווח ארוך וגם עושה תשתיות וגם מעלה את החינוך אם הוא פתאום עושה צעדים פופוליסטיים, אז הוא מאבד איזה תחושה של מבוגר אחראי.
עמליה: זה נכון, אני כן אסייג אותך ואגיד שבמחקר הזה כן מראים, דיברנו קודם על סוגיית המידע שבשלטון המקומי לפעמים המידע הוא יותר חסר, אין הרבה תקשורת שמדווחת.
דפנה: בדיוק.
עמליה: או אם היא מדווחת אז זה לא תמיד על הדברים האלה של כלכלת בחירות ולכן לפעמים לתושבים קצת יותר קשה להיות בראייה ביקורתית על ההנהגה.
דפנה: מצד שני הם רואים ישירות כל מהלך.
עמליה: נכון
דפנה: צבעו להם את המדרכה, הם ראו את זה בבוקר.
הפסקה
דפנה: אז בואי נסתכל רגע על ישראל ובעיקר על המהלכים האחרונים של שר האוצר כחלון שאת מסקרת באדיקות אצלנו בחברת החדשות, הנה מקבץ מתוך כתבותייך:
כחלון: 800 מיליון שקלים שחוזרים לאזרחים במסגרת תוכנית "נטו הוזלות", "נטו הוזלות" תזכרו את השם.
עמליה: החל מחודש אוקטובר כולנו נשלם קצת פחות על מוצרים במשק. ראש הממשלה ושר האוצר הכריזו הערב רשמית, המע״מ יירד באחוז לשבעה עשר אחוזים ומס החברות באחוז וחצי לעשרים וחמישה אחוזים.
בנימין נתניהו: משק צומח, עושה זאת עם מיסים נמוכים. משק עם מיסים גבוהים לא צומח ולכן כדי לעודד את הצמיחה החלטתי יחד עם שר האוצר משה כחלון להפחית מיסים.
דפנה: אז באמת בארץ יש תחושה שכל הזמן עושים כלכלת בחירות.
עמליה: נכון.
דפנה: זה מונח שמושרש היטב מהסבים, להורים, לילדים וכך הלאה. בוא נתחיל באמת מהרגע שבו העניין הזה התקבע.
עמליה: כן.
דפנה: נצרב בתודעה הציבורית.
עמליה: אז תראי במשק ובכלל בתחום הכלכלי המהלך הזה של כחלון האחרון להורדת מכסים על טלוויזיות העלה איזה סוג של תחושת דה ז׳ה–וו, למה? כי המהלך שאולי היסטורית הכי מזוהה ככלכלת בחירות היה זה שהוציא לפועל יורם ארידור אז שר האוצר בשנת 1981. אני מחזירה אותך לאותה תקופה….
דפנה: שהייתי מינוס שתיים.
עמליה: שהיית מינוס שתיים, אני הייתי מינוס קצת יותר. רגע לפני הבחירות שהתקיימו באותה שנה, ארידור בא ומודיע לציבור שהוא מתכוון להוריד מכסים על מוצרי חשמל. הוא שולח את אזרחי ישראל לרכוש טלוויזיות צבעוניות, הוא שולח אותם לטוס לחול, לקנות מכוניות יקרות…
דפנה: אז טלוויזיות חשמליות היה כמו שכולם יקבלו אייפון 8.
עמליה: בדיוק, ומה קרה שם? אז לפניו עוד פעם אני לוקחת אותך בערך חצי שנה אחורה, היה שר אוצר בשם יגאל הורוביץ והוא נלחם באינפלציה המשתוללת. היה שר אוצר אחראי, עשה קיצוצים מאסיביים, ניסה לייצב את המשק. החבר'ה בליכוד אמרו לו ״הלו,הלו, יש לנו בקרוב בחירות, אל תקשה על הבוחרים יותר מדי", הזיזו אותו, שמו את ארידור שקצת יעזור להם להתרומם לקראת הבחירות ובאמת זה לפחות נתפס כאחד המהלכים שהם הכי כלכלת בחירות אבל שצלחו. באותה שנה גם הליכוד זוכה בקלפי. בשנים האחרונות גם כן ראינו שוב ושוב כלכלת בחירות. אני רוצה להזכיר לך עוד דוגמא, אז כבר לא היית בת מינוס גם אני כבר הייתי כאן. ספטמבר 2008, ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט מודיע על התפטרות ואז הייתה את העדות המוקדמת בפרשת מעטפות הכסף וטלנסקי. חודש לפני כן, כבר לכולם ברור שאולמרט בברוך, כבר לכולם ברור שהממשלה מסיימת את ימיה. שר האוצר רוני בראון, בא, מתייצב מול המצלמות, מכריז על תוכנית להפחתת מס הכנסה לשכבות החלשות. לא עוברים שבועיים, בראון חוזר בו בלחץ ההסתדרות, בלחץ מזה שאומרים לו שזה כלכלת בחירות ואז הוא מכריז על תוכנית אחרת, חסרת תקדים. תוכנית להאצת המשק. 22 מיליארד שקל וייצור 10,000 מקומות עבודה חדשים. וזה קורה רגע אחרי שכולם מבינים שישראל בדרך לבחירות.
דפנה: וזה מקסים, כי זה בעצם מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה שבה לימדת אותנו שהם מבטיחים הרבה, 22 מיליארד שקלים.
עמליה: נכון.
דפנה: אבל אותם חוקרים אם הם יבואו להסתכל האם בישראל הוציאו 22 מיליארד שקלים לפני הבחירות…
עמליה: נכון
דפנה: הם יראו שלא הוציאו את אותם כספים כי זאת הייתה סתם הבטחה וזה סתם פופוליזם ובגלל זה מגיעים למסקנה שכאילו אין כלכלת בחירות גם כשיש הבטחות לכלכלת בחירות.
עמליה: בדיוק
דפנה: אני מבינה, אז בואו נדלג קצת הלאה בזמן לחבר של אולמרט ובראון.
עמליה: כן.
דפנה: ואחרים, שר האוצר הקודם יאיר לפיד. הוא מקרה די מעניין כי לאורך כל הקדנציה שלו הוא נהג מדיניות אחראית, שמרנית, סגר את הבור התקציבי שנפער.
עמליה: מאוד אוהב להתגאות בכך גם.
דפנה: את יודעת בכל זאת, הוא הבין באיחור שעל זה הוא יקבל יותר נקודות מאשר לדוגמא על מע״מ אפס.
עמליה: נכון.
דפנה: שבא מע״מ אפס והוא הבטיח לכולם את ההטבה הזו שנתפסה ככלכלת בחירות והיא עשתה לו יותר נזק מהכל.
עמליה: כן תראי, את יודעת לפיד בנה אז את הקמפיין שלו על: ״איפה הכסף?״. אז כשהוא נכנס ללשכת שר האוצר הוא הבין שבאמת חסר הרבה מאוד כסף והתחיל לנסות לסגור את הבור, אבל אז הוא גם הבין שהוא גם חייב להיות קצת יותר פופולרי והוא הביא את אותה תוכנית מע״מ אפס. דיברת על זה שהוא היה שמרן ובאמת פעל במדיניות כלכלית אחראית אבל דווקא במע״מ אפס אני מזכירה לך, כל צמרת האוצר התהפכה עליו, הכלכלן הראשי התפטר בעקבות התוכנית הזאת. הייתה על זה ביקורת מכאן ועד להודעה חדשה. גם המהלך הזה בסופו של דבר לא יצא לפועל.
דפנה: זה כבר מתחיל להיות אבסורד כי כבר יכול להיות שמהלך הוא לא מהלך של כלכלת בחירות אבל בגלל שיש כל כך הרבה רגישות לכלכלת בחירות שכולם כבר קופצים: ״כלכלת בחירות״ ודבר מוליד דבר ובסוף זה מסתיים כפארסה.
עמליה: אני חושבת שלפיד להבדיל מכחלון שמיד נדבר עליו, כבר מהרגע הראשון כשהוא נכנס למשרד האוצר היה ברור שהשאיפה שלו בחיים זה לא להיות שר אוצר. הוא מכוון הרי לראשות הממשלה, הוא תמיד אמר את זה. ולכן כל צעד שלו, ״since day one”, מה שנקרא, נחשד ככלכלת בחירות כי זה מאוד ברור שהמקום שאליו הוא מכוון הוא מקום פוליטי אחר. אז כמובן שהוא יבוא ויגיד שאכפת לו מהכלכלה של ישראל.
דפנה: הוא באמת צמצם את הגירעון.
עמליה: הכל בסדר, אבל אז ברור כשהוא מכריז על תוכנית כמו מע״מ אפס, היא בהכרח תיתפס ככלכלת בחירות שלא צלחה.
דפנה: אז בא אחריו כחלון, למד מהטעות של לפיד והוא בכלל מגיע לקדנציה הזאת עם הבטחה אחת משמעותית: להוריד את מחירי הנדל״ן. לשם כך הוא נוקט במה שאנחנו מגדירים ״מדיניות מרחיבה״. הוא מוכן לפתוח את הכיסים, הוא מוכן להגדיל גירעונות. הוא בעצם מנהיג כלכלת בחירות לאורך קדנציה שלמה. ככה אני רואה את זה, יכול להיות שאת רואה את זה כ..
עמליה: מסכימה לגמרי, כחלון באופן כללי עלה על עץ מאוד גבוה במה שקשור לתחום הנדל״ן. הוא הלך על זה מאוד חזק בקמפיין. הוא ממש התחייב בשורה של ראיונות שאם הוא לא יפתור את משבר הדיור, הוא לא יתמודד שוב, שמבחינת פוליטיקאי זו אמירה מאוד מאוד בעייתית.
דפנה: כנראה הוא חשב שזה כמו שוק הסלולר.
עמליה: אז בינתיים הוא לא מצליח לממש את ההבטחה. 2017 עד אוקטובר הסתיימה בעליות מחירים של 3.5%.
אמנם איזשהי התמתנות אבל בטח לא ירידת מחירים. בואי נדבר רגע על תוכנית "מחיר למשתכן", הרי זו הייתה תוכנית הדגל של כחלון, אבל בתוכנית הזאת מתברר יש לא מעט חורים ויש לא מעט בעיות.
דפנה: גם התוכנית עולה לנו הרבה כסף.
עמליה: היא עולה לנו הרבה כסף, זוגות בינתיים לא מצליחים לקבל את הדירות שהם רצו. למה היא עולה לנו הרבה כסף? כי בעצם המדינה מוותרת באופן מאוד משמעותי על ההכנסות שהיא הייתה מקבלת בעבר מקרקעות. היא נותנת אותם לקבלנים במחיר מאוד נמוך, במחיר אפסי על הקרקע כדי שהקבלנים יוכלו למכור אותם לזוגות הצעירים בהנחה של 30%. עכשיו במובן מסוים לתוכנית הזו, אם איך שאני רואה את זה , יש כמה נקודות זמן קריטיות מבחינה פוליטית. כשכחלון רק הכריז על התוכנית, הוא קיבל המון נקודות זכות בציבור. תוכנית מצוינת, לכל אחד יש או ילד או בן דוד או אח או נכד שהתוכנית הזאת רלוונטית מבחינתו.
דפנה: הוא בונה על זה שיהיו בסוף בערך 100,000 איש שיצביעו שוב כחלון בגלל שהם רוצים שהתוכנית הזו תימשך, בגלל שהם מאמינם שהתוכנית לא תימשך והם חייבים אותו בתפקיד הזה בשביל לקבל את המפתח.
עמליה: אז בוא נדבר על נקודת הזמן השנייה הקריטית מבחינתו, אם באמת הבחירות היו נערכות כשהוא הכריז על תוכנית מחיר למשתכן את צודקת במאה אחוז, אבל אז מה קרה? התוכנית התחילה לצאת לפועל והדירות לא מוכנות, זוגות צעירים לא מקבלים את הדירות שהם רצו, יש בלאגן במכרזים, מקבלים דירות בסטנדרט נמוך ופתאום הכל קצת מתחיל להיתקע. פתאום יש הרבה מאוד ביקורת על התוכנית הזאת. מתי תהיה נקודת הזמן הבאה שכחלון לדעתי מעדיף לנסות ולחכות להגיע אליה? כשזוגות יתחילו לקבל מפתחות לדירה, וזה יכול לקחת קצת זמן ואז שוב הפופולריות של התכנית תהיה מאוד משמעותית.
דפנה: זה יכול לקחת שנים.
עמליה: זה יכול לקחת הרבה זמן ובדיוק בגלל זה כמו ששמעת בקטעים, כחלון בינתיים מנסה לכסות את עצמו מכיוונים נוספים, של הפחתת מכסים, ולתת להם מתנות אחרות.
דפנה: סה״כ במצטבר זה המון, המון מהלכים, זה גם המע״מ, זה גם נטו משפחה, זה גם הנטו חיילים, זה גם עכשיו עם תוכנית לנכים. איפה שאתה מסתכל כאילו שופכים מיליארדים ושאלת השאלות.
עמליה: כן אגב במשק קוראים לכחלון: ״ אחד משרי האוצר בעלי המזל היותר טוב שנראו כאן״, כי היו לו כאן עסקאות אדירות. העסקה של מובילאיי ועסקאות נוספות שנעשו במשק שהכניסו לו הרבה מאוד כסף לקופה, ומאפשרים לו את כל הטוב הזה.
דפנה: אבל זה לא מדיניות לטווח ארוך, זה מדיניות קצרת טווח, שנה–שנתיים.
עמליה: למשל המכסים, זה להעביר איזשהי הוראה לשנה, ואחרי זה לנסות להכניס את זה שוב בתקציב.
דפנה: בואי ננסה לעשות איזשהו סיכום, אם אמרנו שהמחקרים מראים שהציבור מאוד אינטיליגנטי, מעוניין בסך הכל במדיניות שמרנית וגם מזהה מהלכים פופוליסטים, הממשלה הזאת היא מקרה די מרתק כי מצד אחד היא נוקטת מדיניות מאוד, מאוד מרחיבה, פותחת את הארנק כל שני וחמישי מסיבות עיתונאים על כל מיני הטבות שלדעתי חלקן די בגדר אקסטרות בלבד. מצד השני בניגוד ללפיד היא עושה את זה באופן שיטתי, זה לא מהלך שנעשה סמוך….
עמליה: אולי באופן שיטתי שאת יוצאת מנקודת הנחה שיכולות להיות בחירות בכל רגע.
דפנה: אני בטוחה שיש קשר בין הדברים, אני גם יודעת את זה, אני לא רק מעריכה את זה. אז בעניין הזה מעניין לראות איך המחקר, תחת איזה קטגוריה היא נופלת כי מצד אחד זה כאילו לא כלכלת בחירות מצד שני הציבור מבין, שמגדילים פה גירעון ולא בהכרח זה טבעי לאורך זמן.
עמליה: כן, אז דיברנו על כל המחקרים האלה שבאמת מראים שאין כלכלת בחירות, בטח לא במדינות מפותחות ואני חושבת שהמסקנה שאני יוצאת ממנה מקריאת המחקרים האלה שבאמת מרתקים, היא שישראל היא יוצאת דופן. גם בגלל שאצלנו כל רגע יש בחירות וכל שנייה משהו להשתנות, וגם בגלל ששר האוצר הוא לא בהכרח מהמפלגה השלטת והוא זה שינסה לנכס לעצמו את הקרדיט, וגם אם בסופו של דבר המהלכים האלה לא יוצאים לפועל יש להם השפעות, מאוד משמעותיות על הכלכלה. לדוגמא, מע״מ 0 לא יצאה לפועל אבל גרמה להקפאה במספר העסקאות בשוק וגרמה לכך שאנשים הפסידו הרבה מאוד כסף כי הם לא קנו דירות, או אפשר להסתכל על זה הפוך, לא מכרו נכסים בגלל שהם חשבו או מכרו נכסים והפסידו כסף, העניין הזה של הבטחות כלכליות גם אם הן לא מתממשות בפועל ולכן הן לא נכנסות לתוך המחקרים האלה, עדיין הן מאוד משמעותיות מבחינת הציבור.
דפנה: אגב, דיברנו זה את ואני בשיחה מסדרון לפני כמה זמן שהייתה כתבה בערוץ עשר שהראתה שההבטחה של כחלון להוריד מכסים על כל מיני מוצרים רק הובילה במקרים מסוימים לזינוק במחירים כי אנשים מבינים שזה מהלך קצר טווח.
עמליה: נכון.
דפנה: אני מדברת על הסוחרים בשוק . בהפוך על ההפוך כל ההבטחות האלה חוזרות עלינו בסוף בבומרנג.
עמליה: נכון, באמת העניין הזה של המכסים זו דוגמא מצוינת כי בסוף מה קורה? אם מפחית מכסים לתקופה של שנה. א׳, לא בטוח שזה יתגלגל במלואו לציבור, הרבה פעמים היבואנים שהם כמובן "פילנתרופים" ידועים שומרים את הכסף אצלם בכיס.
דפנה: בייחוד בשווקים שבהן אין לנו הרבה אופציות בהם, אז שני יבואנים בינם לבין עצמם בקריצה…
עמליה: כן.
דפנה: מבהירים שהם ישמרו את הרווח.
עמליה: אותו עקרון על הורדת המע״מ, שאת מורידה את המע״מ באחוז אחד, זה עולה לך בערך חמישה מיליארד שקלים ובסופו של דבר ברוב הפעמים זה בכלל לא מתגלגל לציבור. אפשר להראות את זה בשלל דוגמאות אבל לכן באמת אם היו עכשיו אומרים: ״חבר'ה, אנחנו מורידים את המכסים, מעכשיו ולנצח, על מוצרי תינוקות.״ למשל, ברור שבאותו רגע יבואנים קטנים היו עושים לעצמם תחשיב, מבינים שכדאי להם להכנס לעסק הזה, פותחים עסק קטן. לאט, לאט גדלים ומתחרים ביבואנים הגדולים, אבל כשאומרים להם: ״חברה, אנחנו עכשיו מעבירים החלטה לשנה, ואחרי שנה אולי נכניס אותה לתקציב או אפילו אנחנו מבטיחים שנכניס אותה לתקציב אבל מי יודע מה יהיה עוד שנתיים.״ ברור שהיבואנים הקטנים לא יסתמכו על זה ולא ייצרו תחרות אמיתית.
דפנה: ועל זה עושים מסיבות עיתונאים.
עמליה: נכון
דפנה: וכמה זה יחסוך לכל משפחה, וכו׳, וכו׳. משהו שבסוף כן רואים זה את ההטבות שהוא נותן במיסים, נקודת זיכוי לילד, זה דברים שכן בסופו של דבר אנחנו רואים.
עמליה: ואני חושבת שזה באמת הניסיון של כחלון כן לקרוץ לזוגות הצעירים ולהראות להם: "תשמעו יש מי שדואג לכם גם אם הדירות עדיין לא מוכנות וגם אם עדיין לא הורדתי את מחירי הדיור, וגם אם המשבר עדיין קיים, אני דואג לכם לנטו. אני דואג שיהיה לכם מאיפה להביא את הכסף, אתם תרגישו את זה בצהרונים, אתם תרגישו את זה בפלזמות שאתם תקנו, ועדיין שווה לכם לבחור בי. אני דואג לכם."
דפנה: ואני חושבת שאם דיברת על זה שישראל היא מקרה כל כך ייחודי גם כי בשנים האחרונות ראש הממשלה נותן את תיק האוצר למפלגה שהיא לא הליכוד שזה גם אגב לא דבר שראינו קורה בעבר, זה גם כן דבר יחסית חדש.
עמליה: את יודעת שאני מזכירה שכשלפיד נכנס לתפקיד שר האוצר, והתגלה אותו בור תקציבי. כולם אמרו טוב, נתניהו.
דפנה: עשה את זה כדי להכשיל אותו.
עמליה: טמן לו פח, הכי קל לנתניהו האלוף הכלכלי, הבין שלפיד ייכנס שם לברוך, יצטרך להעלות מיסים והעדיף להפיל את זה עליו.
דפנה: נכון, אז אם דיברנו על זה שבאמת לישראל יש מבנה ייחודי ולישראל יש מאפיינים ייחודיים אני גם חושב שהיא ייחודית במובן הזה שבסוף אנשים לא מצביעים על כלכלה, זה אולי שיקול במערך השיקולים שלהם אבל בסוף אני חושבת שהם באים לבחור בין גבאי, לנתניהו, ללפיד. הם לא מסתכלים על המדיניות הכלכלית, אלא על מי יוכל להרים את הטלפון האדום.
עמליה: מחפשים את ג׳קט העור…
דפנה: בדיוק, אז אם דיברנו על מחקרים עולמיים שמסתכלים על הנושא הכלכלי בצורה מאוד, מאוד משמעותית, לדוגמא ביוון שהציבור הסתכל מי יהיה יותר שמרן ויותר אחראי ואפילו באירופה, אז בישראל בכל זאת, אפילו אם שר האוצר או ראש הממשלה הנהיג באמת, הסכמים מדהימים במשק, בסדר אבל אם איראן ודאע״ש יהיו פה על הגדרות, ואנחנו יודעים כי מדברים על זה גם פה בפודקאסט לא מעט. ההשפעה קטנה עוד יותר.
עמליה: זה נכון, אני כן חושבת שראינו..
דפנה: עדיף לשמור את הכסף לדאע״ש ולצה״ל, כל מה שעוד יצטרכו שם.
עמליה: ראינו חריג לכך, אני חושבת אחרי המחאה החברתית שבמערכת הבחירות שהגיעה לאחר מכן השיח הכלכלי היה מאוד ער, ראינו אותו גם בדמויות שנכנסו לכנסת.
דפנה: רק בסוף בסוף, ברגע האחרון תמיד יש את האירוע הביטחוני.
עמליה: כן, כן זה נכון. אני עדיין חושבת שגם בקמפיין הבא שנראה ובבחירות הבאות סוגיית הדיור עדיין תהיה סוגייה מהותית שתהיה חלק מאוד נכבד מהשיח כמובן שאם חס וחלילה תהיה כאן הפצצות גרעיניות…
דפנה: בדיוק.
עמליה: או מלחמות אז ברור שזה ישתלט על כל השיח הציבורי אבל יש לזה חלק לא מבוטל.
דפנה: אז לפני שאני יעוץ עצה, מה את מייעצת לשר האוצר לקינוח? להמשיך לפתוח את הארנק או להתחיל לסגור אותו? אנחנו כמו שאמרנו, כמו שעוד פוליטיקאים בחירות יכולות להיות כל רגע וזה לא רק לכחלון. הפודקאסטים שלנו הם ״טיימלסים״ גם לשר האוצר הבא.
עמליה: אז את יודעת, שהייתה את אותה מסיבה של נטו משפחה וכחלון לא הזמין את נתניהו. אז כולם דיברו על כך שבעצם סינדל את נתניהו. שנתניהו לא יכול לבוא להגיד עכשיו: ״תבטל את התוכנית״, כי אז הזוגות הצעירים יכעסו עליו. אז גם אני לא אגיד לכחלון לבטל את התוכנית.
דפנה: כדי שאני לא אכעס עלייך.
עמליה: בדיוק, שהזוגות הצעירים שקיבלו הטבות בצהרונים לא יכעסו עליי ועכשיו ברצינות רגע, אני חושבת שהמסקנה של כל המחקרים האלה, גם אם הם לא בדיוק מתיישבים על המודל הישראלי, היא שהציבור הוא הרבה יותר אינטיליגנטי מהקרדיט שנותנים לו גם הפוליטיקאים וגם לפעמים אנחנו התקשורת חוטאים בזה. אז במקרה של כחלון אני כן חושבת שהוא מבין את זה, בדיוק בגלל זה הוא מתחיל את כל הצעדים שלו מהרגע הראשון שלו בתפקיד כדי לנסות להראות: ״חבר'ה, אני סימנתי לעצמי יעדים עוד לפני שידעתי שהבחירות מגיעות, כן הייתי ממליצה לו להתמקד בנושא של הדיור וקצת לנטרל את רעשי הרקע.
א׳, בגלל שזה פוגע בו, דיברנו על סוגיית המידע והתקשורת. התקשורת ממש מתנפלת עליו בכל פעם שהוא הולך על צעדים קצרי טווח, לא משמעותיים, שלא ישארו איתנו לאורך זמן.
דפנה: נוצצים.
עמליה: נוצצים וכלכלת בחירות, לעומת זאת על צעדים ארוכי טווח כמו למשל סוגיית הנכים, כמו סוגיית החיילים, כמו הסוגייה של משבר הדיור. שם זה באמת הכוח האמיתי שלו ושם הציבור כן יתן לו על זה קרדיט.
דפנה: אני חושבת ואני אשמח לשמוע את דעתך כי את המומחית הכלכלית שבין שתינו. אני הייתי מעדיפה לראות אדם שמצהיר על עצמו שהוא אדם חברתי, כמו כחלון. לוקח את הכסף ולא שם אותו בעוד חצי נקודת מס, ועוד נטו צהרונים ונטו משפחתונים. לא שאני אומרת שזה לא חשוב, זה כן חשוב, אבל לוקח ומשקיע אותם לטווח האורך בשיפור מערכת הבריאות שבעיני מוזנחת ברמה מחפירה, בשיפור מערכת החינוך, בשכר למורים, זה המהלכים הגדולים, כמו הנכים, הם בסוף מהלכים שהוא נדחק אליהם ולא מהלך שהוא מהלכים שהוא מוביל וזה הדגל שלו. אני חושבת שהוא מוביל מדיניות שהיא יותר למעמד הביניים, פופוליסטית, היא לא באמת מדיניות חברתית ארוכת טווח כמו שהיינו רוצים לראות. שוב, יכול להיות שהציבור יתגמל אותו על זה, אני לא מתיימרת לדעת אבל כן יש תחושה שהמהלכים הם מאוד מאוד נועדו לקרוץ ונועדו למצוא חן.
עמליה: אני חושבת שאת בטוח צודקת לגבי הצעדים האחרונים של הפחתות המכסים, כמובן שצעדי הדיור זה הטיקט שלו.
דפנה: זה חשוב גם כי מי שיש לו בית יש לו ביטחון כלכלי, אני מקבלת את זה. זה חשוב מאוד.
עמליה: לגבי מערכות החינוך והבריאות אין צודקת ממך, אני חושבת שאם כחלון היה יושב כאן על הכיסא במקומי הוא וודאי היה אומר לך שלמשרדי החינוך והבריאות יש תקציבי ענק שהם יכולים לנסות להקצות למקומות הנכונים והם לא תמיד עושים את זה. כלומר, היה מנסה לגלגל את האחריות לפתחם. אלה החלטות..
דפנה: כנראה שהוא לא הסתובב בבית חולים בצפון הרבה מאוד זמן.
עמליה: זה בטוח, אבל הבור במערכת הבריאות הוא כל כך חמור ששם צריכה להיות החלטה לא רק של שר אוצר, אלא של ממשלה שלמה ללכת ולטפל בסוגייה הזאת אחת ולתמיד.
דפנה: אני חושבת שאם הם היו עושים את זה הם היו מקבלים הרבה נקודות, לא רק נקודות זיכוי במס הכנסה אלא..
עמליה; זה פשוט עולה הרבה מאוד כסף.
דפנה: בדיוק.
עמליה: יותר יקר מלהוריד מכסים על טלוויזיות.
דפנה: איזה כיף היה? ואגב אני חייבת לספר למאזינים שבזכות עמליה אני כאן. כי עמליה שידכה ביני לבין רשת ״עושים היסטוריה״, שכמובן רצו גם את שירותיה הטובים של עמליה אבל לעמליה יש פודקאסט משלה.
עמליה: נכון, פודקאסט עצמאי מוזמנים להאזין לקריר יוגה.
דפנה: פודקאסט משובח שמביא כל פעם דמות אחרת, מעוררת השראה..
עמליה: מדברים על שוק התעסוקה והקריירה בעולם הנוכחי.
דפנה: אז יאללה מוזמנים להאזין, גם אני כבר האזנתי ללא מעט פרקים ונהנתי. תודה עמליה.
עמליה: תודה דפנה.
Podcast (osim_tech): Download
האזנה נעימה,
ארנון.
לינקים:
https://www.ted.com/talks/dale_dougherty_we_are_makers
https://www.madatech.org.il/fab-lab-info
http://www.ceciliavitasdesign.com
https://doalogue.co.il/wiki/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA
https://www.ted.com/talks/dale_dougherty_we_are_makers
http://www.ceciliavitasdesign.com/
תכנון חליפת החלל של משימת אפולו הייתה אתגר הנדסי אדיר – אך מי שיכלה לו בסופו של דבר הייתה, למרבה ההפתעה, דווקא חברת אופנה שהתמחתה ביצור בגדים תחתונים…בפרק זה נשמע על פיתוחה של חליפת החלל המודרנית וכיצד הושפעה מזחל קטן, מהפכת ה New Look של כריסטיאן דיור ועוד.
התארח בפרק: רני אלינב, מומחה טיסה, קולנוע והדרכה. רני יצר הרצאה שהיא בעצם מופע מפעים וייחודי הנשען על יותר מ מ25 שנות ניסיון בתעופה, עשרות שנות ניסיון כמפתח-הדרכה ומורה וכן שנים רבות כיוצר קולנוע מוכשר שהפיק וביים עשרות רבות של סרטים קצרים. שילוב זה מקנה לו יכולת לתאר את המסע לירח ברמת אמן של מספר סיפורים. מוזמנים לבקר ב- סיפורים מהירח בפייסבוק ובאתר שלו ולהזמין את רני להרצאה שהיא סוג של מופע שיסחוף אתכם לירח וחזרה.
האזנה נעימה,
רן.
[ratemypost]
דואר אלקטרוני | WhatsApp | אנדרואיד | אייפון – עושים היסטוריה | אייפון – כל תכני הרשת | RSS עושים היסטוריה | RSS כל תכני הרשת
בעשרים ביולי, 1969, יצאו ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין מהחללית שלהם, והתהלכו – לראשונה בהיסטוריה האנושית – על אדמתו של גרם שמים אחר. חליפות החלל הלבנות שעטו השניים על גופם, עם הקסדות העגולות והמבריקות, הפכו לאייקוניות כשתמונותיהם של ניל ובאז שודרו על כל מסך בכדור הארץ. החליפות האלה הן תוצאה של למעלה ממאתיים שנות התפתחות טכנולוגית, שאת חלקה סקרנו בחלקו הראשון של הפרק הזה. חלוצי התעופה הראשונים טיפסו אל השחקים בכדורים פורחים כשלגופם רק חולצה ומכנסיים – אבל הניסויים הראשונים הללו, שחלקם הסתיימו באסונות וטרגדיות – לימדו את החוקרים וההרפתקנים לגבי הסכנות של היפוקסיה – חוסר בחמצן – והתמודדות עם טמפרטורות קיצוניות. בתחילת המאה העשרים החלו הניסיונות הראשונים לפתח חליפות לחץ: חליפות מלאות באוויר דחוס, שתאפשרנה לטייסים לשרוד בגובה רב – אבל גם, ולא פחות חשוב, לנוע ולבצע את המשימות שלהם. חליפות לחץ אלה, שבתחילה יועדו עבור טייסים – היוו את הבסיס לחליפות החלל הראשונות, עליהן נדבר בפרק הזה.
את הפרק הקודם סיימנו בסיפורו של וויילי פוסט, הטייס שתום-העין שהיה הראשון ללבוש על גופו חליפת לחץ ולהגביה טוס אל שכבות האטמוספירה הגבוהות. פריצת הדרך שעשה ראסל קולי, המהנדס שתיכנן את החליפה, הייתה ההחלטה ליצור את החליפה ממספר שכבות של בדים שונים: שכבה ראשונה מגומי הדוק, ושכבה עליונה של בד קשיח יותר שמונע מהגומי להתנפח כמו בלון תחת לחץ האוויר. חליפת הלחץ עשתה את העבודה, ופוסט הצליח לשבור בעזרתה שיאי תעופה. אבל הבעיה העיקרית של החליפה הראשונית הזו היתה הגבלה משמעותית בתנועתיות: כפי ששמענו, פוסט לא היה מסוגל לזוז יותר מדי בחליפה ההדוקה שלו, ובטח שלא להתהלך בתוכה מחוץ למטוס . האתגר הזה המשיך ללוות מהנדסים שניסו, בימים שאחרי מלחמת העולם השניה, לשכלל את החליפה כדי להתאים אותה לעידן מטוסי הסילון.
הבעיה העקרונית של הגבלת התנועתיות בחליפות הייתה במפרקים. הגומי שממנו הייתה עשויה השכבה התחתונה של החליפה גמיש יחסית ומאפשר למפרקים לנוע – אבל בכל פעם שהטייס הזיז את גפיו, הוא הפעיל לחץ על הגומי הנפוח. דמיינו לעצמכם שאתם מחזיקים בלון מנופח מתחת לבית השחי: בכל פעם שתנסו להוריד את היד, תאלצו להיאבק בלחץ האוויר שבתוך הבלון. אפשר לעשות את זה אם הלחץ לא גדול מדי, אבל המאבק הבלתי פוסק נגד לחץ האוויר התיש את הטייסים, ולכן חליפה שכזו לא הייתה מעשית לטיסה של פרקי זמן ארוכים – ובוודאי גם לא למשימות בחלל, שם יצטרכו האסטרנאוטים לבלות ימים שלמים בתוך החליפות.
הפתרון הפשוט ביותר לבעיה הזו הוא לתת לאוויר הדחוס לברוח מהחליפה כשמופעל עליו לחץ. אם נחזור לאנלוגיה של הבלון המנופח מתחת לבית השחי – אם היינו פותחים את פיית הבלון ומאפשרים לאוויר לזרום החוצה תחת הלחץ, לא היינו נאלצים להיאבק עמו. אבל שחרור אוויר מהחליפה אינו פתרון מעשי: אוויר שבורח מהחליפה הולך לאיבוד, ומיכלי המטוס מכילים כמות מוגבלת של אוויר דחוס. המהנדסים ניסו עשרות תיכנונים שונים ומשונים לאורך השנים כדי להקל על הטייסים את התנועה בתוך חליפת הלחץ, אך לשווא.
מי שפתר את החידה ההנדסית היה, שוב, ראסל קולי – אותו מהנדס שעבד בעבר עם וויילי פוסט. באחד מימי מלחמת העולם השניה טייל קולי בגינת הירק שטיפחה אשתו והבחין בתולעת קטנה, כמה סנטימטרים אורכה, מטפסת על אחד הענפים. היה זה זחל של עש המכונה Tomato Hornworm. לזחל יש מבנה גוף שמזכיר אקורדיון: השריון של הזחל עשוי חוליות שמתכווצות ומתרחבות כשהזחל נע. קולי הביט בזחל שטפס על הענף: השריון שעטף את גופו של הזחל הזכיר לו את חליפות הטיסה שעליהן עבד. בעוד קולי מתבונן בייצור הקטן פנה הזחל ימינה, פניה של כמעט תשעים מעלות – תנועה שהייתה שקולה לכיפוף של מפרק בחליפת לחץ. אבל שלא כמו בחליפות הקיימות, שום חלק בגופו של הזחל לא התנפח או התרחב כתוצאה מתנועת הכיפוף – והיה ברור לגמרי שהזחל אינו מתאמץ לנוע בתוך ‘חליפת השריון’ שלו!
קולי הבין שזחל ה Tomato Hornworm יסייע לו לפתור את בעית התנועתיות של החליפה, בעייה שהטרידה אותו את ואת שאר המהנדסים לאורך שנים. הוא בחן שוב את הזחל הקטן, והבין שהפתרון טמון במבנה הגוף דמוי-האקורדיון שלו: ה'גליות' של השריון מאפשרת לזחל להתפתל, להתרחב ולהתכווץ לפי הצורך – ועדיין השריון עוטף את גופו באופן הדוק. זה היה רגע ה'אאוריקה' של קולי, והוא נעזר בתובנה הזו כשפיתח, בשנות החמישים, גרסא חדשה של חליפת לחץ עבור חיל האוויר האמריקני שבה הגומי במפרקים היה מעובד לצורת אקורדיון שכזו. החליפה כונתה "Tomato Worm Suit", ואיפשרה ללובש לנוע בקלות בתוך החליפה. חליפה זו הייתה הבסיס לחליפות החלל הראשונות שלבשו האסטרונאוטים של תכנית מרקורי בשנת 1958, כשיצאו להקיף את כדור הארץ.
ייתכן ואתם שואלים את עצמכם – מדוע לבשו בכלל האסטרונאוטים של תכנית מרקורי חליפות לחץ? הרי האסטרונאוטים, לפי התכנית, לא היו אמורים לעזוב את החלליות שלהם לאורך המשימה כולה, ואילו בתוך החללית היה שפע של אוויר בלחץ מתאים. אם כך – מדוע היה עליהם ללבוש חליפות לחץ? התשובה היא שחליפות הלחץ נועדו להגן על האסטרונאוט במקרה של תאונה פתאומית, שבעקבותיה ידלוף בפתאומיות אוויר מתוך החללית. אירוע טרגי שכזה נזכר בפרק קודם של עושים היסטוריה – פרק שעסק בחזרה מטיסות בחלל. ב-1971, כשהחללית הסובייטית סויוז 11 התכוננה לשוב לתוך האטמוספירה, חל פיצוץ שפער בה חור: שלושת האסטרונאוטים, שלא לבשו חליפות לחץ, נהרגו במקום.
אחרי שהצליחו לשלוח אסטרונאוטים לחלל, סימנו סוכנויות החלל הסובייטית והאמריקנית את מטרתן הבאה: הליכת חלל – דהיינו, ריחוף של אסטרונאוט מחוץ לחללית. בניגוד לישיבה סטטית בתא הטייס, הליכת החלל היא פעילות גופנית אינטנסיבית למדי, והחליפות הקיימות – שגם אצל הרוסים וגם אצל האמריקניים היו, כאמור, מבוססות על חליפות לחץ לטייסים – לא התאימו למשימה. את הלקח הזה למדו הקוסמונאוטים של ברית המועצות על בשרם, כפי שמתאר יואב לנדסמן, מהנדס מערכת בכיר ב- SPACEIL. ראיין את יואב – נתן פוזניאק, התחקירן שלנו.
"[יואב] במרץ 65', הסובייטים שוב משיגים [את האמריקנים] ומבצעים את הליכת החלל הראשונה. אקדים ואגיד – ווסחוד זו חללית שנועדה לצוות של שלושה אנשים. היא טסה פעם אחת לפני כן, טיסה מוצלחת – ובווסחוד 2 הם עשו שינוי שנועד עבור הליכת החלל. הם החליפו צד אחד של החללית: הוציאו את המושב של אחד הנוסעים ובמקום זה התקינו שרוול מתנפח שהיה תא לחץ נשלף מהחללית. היו שני טייסים בחללית – המפקד, פּאוֶל בֶּליאייב, והקוסמונאוט אלכסיי לֶאוֹנוֹב. שניהם היו גיבורי בריה"מ. לשניהם הייתה זו טיסה ראשונה בחלל, ושניהם היו טייסים מנוסים. הם קיבלו הכשרה ארוכה לטיסות חלל. ליאונוב היה צריך לצאת בפעם הראשונה לחלל ולצלם את החללית מבחוץ, לצלם תמונות של כדור הארץ. המטרה הייתה להוכיח את חליפת החלל והאפשרות לעבוד איתה. היא נבדקה בתאי לחץ בכדור הארץ, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבודקים אותה בחלל. אז איך זה הולך? מנפחים את תא הלחץ. תאר לעצמך קבינה של משאית, עם שני נושאים. בצד הנוסע יש שרוול מתנפח. המפקד נשאר בפנים, והנוסע פותח את הדלת הפנימית, נכנס לשרוול, סוגר את הדלת הפנימית ומוודאים שזה אטום. מוציאים את האוויר, פותחים את הדלת החיצונית והוא יכול לצאת החוצה.
[נתן] הכוונה שהקוסמונאוט שנשאר בפנים יישאר עם האוויר הדחוס ולא ייחשף לואקום?
[יואב] נכון. ליאונוב יצא החוצה, קשור לחללית לא רק באמצעות הכבל שמחזיק אותו אלא גם על ידי צינור חמצן לחליפה וכבל התקשורת. כמו חבל טבור ששומר עליו בחיים. הוא יצא עם מצלמה בידו, וצף לו בחלל. הוא מתאר את זה אחר כך כחוויה המופלאה ביותר שהרגיש, השלווה הגדולה ביותר: לצוף, לראות את כדור הארץ מתחתיך..נוף מקסים. אתה מרגיש 'אחד' עם היקום.
השידור הזה הועבר לכדור הארץ ושודר ברחבי בריה"מ. הוא מספר בזכרונותיו שהמשפחה שלו ידעה שהוא ממריא לחלל, אבל כל הפרטים היו סודיים. הם ראו אותו יוצא מהחללית, ואבא שלו ממש התעצבן! למה הבן שלו לא מסוגל לשבת בתוך החללית כמו כל הקוסמונאוטים האחרים?! הוא חייב לעשות משהו אחר?…
בזמן שהוא נהנה מהחיים, מזכירים לו שהוא צריך גם לצלם. הוא מנסה לקחת כמה תמונות ומגלה שהוא לא יכול. החליפה מדוחסת: יש בפנים לחץ אוויר ובחוץ יש ואקום – ולכן היא מתנפחת, זה צפוי. אבל היא התנפחה יותר מדי! הכפפות שלו התנפחו והאצבעות שלו יצאו כלפי פנים מהכפפה. כמו ללבוש כפפה גדולה בכמה מידות. הוא לא יכול ללחוץ על כפתורי המצלמה, ולהחזיק אותה כמו שצריך. הוא מבין שיש לו בעיה – והוא מבין שהבעיה היותר גדולה שלו הולכת להיות להכנס בחזרה לתא הלחץ. בשביל להכנס צריך לתפוס מעקה על היקף השרוול המתנפח ולהשחיל את הרגליים קודם. כל השרוול הזה הוא בערך במימדים של אדם, לא הרבה יותר מזה. הוא מבין שהוא לא יוכל לתפוס את המעקה.
היה כאן לחץ זמן נוראי. קודם כל האוויר שלו לא יספיק להרבה זמן. דבר יותר גרוע – החללית עומדת להכנס לצל של כדור הארץ. בהקפה של שעה וחצי, בגדול יש שעה של יום וחצי שעה של לילה. החליפה לא תוכננה לעמוד בטמפרטורות הנמוכות של הלילה. להכנס ללילה זה מוות בטוח. הרבה שנים אחר כך הוא סיפר שהייתה לו גם כמוסת רעל למקרה ותהיה בעיה רצינית, כי הנוהל הקיים היה לנטוש אותו בחלל.
הוא מנסה להכנס. הוא מצליח להגיע לקצה השרוול, ולא מצליח לתפוס אותו. בשביל להכנס עם הרגליים קודם, הוא צריך להתקפל עם הרגליים. עם חליפה שמנופחת כמו איש מישלן, זה בלתי אפשרי. הוא נאבק ומבין שזה לא יעבוד ככה. הוא מצליח להכנס עם הראש קודם. אבל – אי אפשר לפתוח את הדלת הפנימית לפני שהוא סוגר את הדלת החיצונית, ולכן צריך איך שהוא להסתובב בפנים. הוא מנסה, וזה לוקח לו המון זמן והוא מתעייף מאד. מזל שבחרו סופרמנים להיות קוסמונאוטים, האנשים עם היכולת הגופנית והשכלית הגבוהה ביותר שיש.
בסוף הוא מצליח איכשהו להשחיל את היד ולמשוך את הפתח החיצוני פנימה, והוא אוטם אותו. הם פותחים את הדלת הפנימית. החבר שלו מושך אותו פנימה. סוגרים את הדלת, ואיך שהוא פותח את חליפת החלל הוא מספר שכמות הזיעה שיצאה ממנו ברגעים האלה – הוא הרגיש את השכשוך של הזיעה בתוך החליפה…הוא איבד כמה קילוגרמים של מים לזיעה בעשרים הדקות שבהם הוא היה בחוץ.
[נתן] קצת פעילות גופנית, והרבה מאד פחד.
[יואב] כן, ללא ספק. "
גם אד ווייט (Ed White), האסטרונאוט האמריקני הראשון שהלך בחלל, נתקל בקשיים דומים – אם כי מעט פחות דרמטיים, למזלו – עם חליפת החלל שלו. בנאס"א הבינו שיש לשפר את התכנון הבסיסי של חליפת החלל – ולא 'סתם' שיפור קטן. השלב הבא במירוץ לחלל שעליו הכריז הנשיא קנדי בתחילת שנות השישים, היה שאפתני מאין כמותו – הנחתת אדם על אדמת הירח בפעם הראשונה בתולדות האנושות. חלק מהאתגר הטכנולוגי האדיר של המשימה הזו, פרויקט 'אפולו', היה פיתוח חליפת חלל שתאפשר לאסטרונאוטים להתהלך על אדמת הירח ולבצע מגוון רחב של פעולות גופניות: החל מעלייה וירידה בסולם, דרך התכופפות כדי להרים סלעים וכלי עבודה – וכלה בתפעול כפתורים ומפסקים רבים בתוך החללית ומחוצה לה במכשירים המדעיים שיציבו על קרקע הירח. בנוסף, יצטרכו האסטרונאוטים להסתובב באורח חופשי על הירח ולא יוכלו להיות מחוברים בצינור חמצן לחללית – ולכן החליפה צריכה לספק את כל צרכיהם: חמצן, מים ומזון, למשך שעות מספר. כל זאת, בנוסף לאתגרים ה'רגילים' של חליפות החלל: הגנה מפני הפרשי הטמפרטורות הקיצוניים – מפלוס מאתיים וחמישים מעלות צלסיוס ועד מינוס מאה וחמישים מעלות – הגנה מפני מיקרומטאוריטים זעירים שעשויים לפגוע בהם במהירות של כמה עשרות קילומטרים בשניה, ואפילו האפשרות לעשות את צרכיהם בתוך החליפה. הדרישה האחרונה אולי נשמעת ברורה מאליה, אבל החליפות הראשונות של תוכנית מרקורי לא הכילו מיכלי איסוף שתן והאסטרונאוטים נאלצו להשתין, פשוטו כמשמעו, בתחתונים.
במילים אחרות, פיתוח חליפת החלל לפרויקט 'אפולו' היה אתגר הנדסי מורכב ביותר: חליפת חלל שמספקת את כל צרכי הקיום של האסטרונאוט, כמעט חללית קטנה ועצמאית בפני עצמה, לצד דרישות גמישות ונוחות ייחודיות. השאלה הייתה – איזו חברה תוכל לפתח חליפה מורכבת שכזו? התשובה, סביר להניח, תפתיע אתכם.
פאריז הייתה במשך שנים ארוכות בירת האופנה העולמית – אך בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה היא איבדה את מעמדה. ערים אחרות, בעיקר בארצות הברית, החלו לתת את הטון בעולם ההלבשה. אבל ב-1947 הפציע על בימת האופנה הפריזאית מעצב חדש ופרוע, שלא היסס לבעוט במוסכמות הביגוד המקובלות: היה זה כריסטיאן דיור (Dior). בימי מלחמת העולם השנייה היה מקובל לעצב בגדים מבדים פשוטים ובעיצובים שמרניים יחסית – מן הנסתם כחלק מתחושת החיסכון והקיצוב, ומההתגייסות למאמץ המלחמתי. העיצובים של דיור, לעומת זאת, הבליטו את החזה ואגן הירכיים באופן נועז למדי, והשמלות שלו היו עשויות מבדים יקרים ואיכותיים. הקולקציה שהציג כריסטיאן דיור לעולם – שהייתה, אגב, הקולקציה הראשונה שלו – הייתה לא פחות ממהפכנית. נכון, אני יודע – מי אני לומר משהו על קולקציית אופנה מהפכנית? בתור מהנדס חשמל, יש לי מזל אם אני זוכר בכלל ללבוש מכנסיים בבוקר לפני שאני יוצא מהבית. אבל אל תאמינו לי – תאמינו לעורכת של מגזין האופנה Harper Bazzar שסיקרה את תצוגת האופנה של דיור וכתבה –
"כריסטיאן יקירי, זוהי בהחלט מהפכה, לשמלות שבעיצובך יש פשוט – מראה חדש!"
התיאור הזה – The New Look – הפך למטבע לשון שאפיין את עיצוביו של דיור והפך אותו למותג-על. הבסיס הרעיוני והעקרוני של 'המראה החדש' של דיור היה שגוף האישה אינו מבנה פאסיבי שעליו מלבישים בגד כלשהו – אלא מבנה שיש לעצבו באופן פעיל באמצעות בגדים תחתונים שיעניקו לו את הגזרה הרצויה: תחתונים, חזיות ומחוכים. לא כולם הסכימו עם הגישה הזו: פמיניסטיות רבות, למשל, ביקרו את דיור על כך שהוא מאלץ נשים לשוב ולסבול מחוכים צרים עד כדי גיחוך, ממש כפי שהיה מקובל בעידן הוויקטוריאני. אבל בקרב רוב הנשים ששמחו להיפטר מהמראה הפוריטאני והצנוע של ימי מלחמת העולם השניה, נתקבל החזון של דיור בידיים פתוחות – ובזכותו שבה פאריז וחזרה להוביל את עולם האופנה.
'המראה החדש' והדרישה לעצב מחדש את הצללית הנשית הביאו לפריחה בתחום ההלבשה התחתונה. מי שהרוויח מכך היה יזם צעיר ופעלתן בשם אברהם ספאנל (Abram Spanel). ספאנל נולד ברוסיה בתחילת המאה העשרים והיגר לארצות הברית בגיל צעיר. ב-1929 הקים ספאנל חברה בשם International Latex Company, או ILC בקיצור, שייצרה מחוכים וחזיות עשויי לטקס (Latex) – סוג של גומי שניתן לייצר ממנו בדים גמישים. בימינו, אפשר למצוא את הלטקס בעיקר במועדוני פֱטיש של סאדו-מאזו, כחליפות גומי מבריקות וגמישות.
זאת אומרת, כך אומרים. מאיפה לי לדעת.
כן.
בכל אופן, לטקס היה המרכיב החשוב בחזון עיצוב הגוף של כריסטיאן דיור, ובנוסף – היו לו שימושיים מעשיים רבים במוצרי ילדים ותינוקות. ILC שיווקה את מוצרי הילדים האלה תחת המותג פלייטקס (Playtex), שהפך לשמה הבלתי הרשמי אבל המוכר יותר של החברה.
בימי מלחמת העולם השניה התגייס ספאנל, פטריוט נאמן למולדתו החדשה, לטובת המאמץ הצבאי ו-ILC ייצרה מגוון מוצרים צבאיים מבוססי גומי, כגון סירות הצלה לצי האמריקני. לאחר המלחמה פוצלה חברת האם לארבע חטיבות שונות, ואחת מהן – ILC Dover – הופקדה על מחקר ופיתוח של בדים מיוחדים ליישומים צבאיים וחלל. אחד הפרויקטים הראשונים של ILC Dover היה פיתוח חליפת לחץ לטייסי הצי האמריקני, אבל בסופו של דבר הפסידה החברה במכרז. למרות ההפסד, מפקדי חיל האוויר של הצי התרשמו מאוד מהתכנונים האכותיים מבוססי הלטקס שהציעה החברה, והעניקו לה תקציבים להמשך פיתוח חליפות.
אחד המנהלים הבכירים ב ILC Dover היה אדם בשם לני שפרד (Shepherd). שפרד היה במקור טכנאי שתיקן את הטלוויזיה של אברהם ספאנל, וזה התרשם כל כך מכושר ההמצאה והיצירתיות של הטכנאי, עד שבו במקום הציע לו עבודה במרכז הפיתוח החדש. שפרד היה זה שדחף את החברה שלא להסתפק בתכנון חליפות לחץ – אלא לנסות ולפתח גם חליפות חלל. ILC Dover נגשה למכרז ייצור חליפות החלל של תכנית מרקורי – והפסידה. היא ניגשה למכרז של תוכנית ג'מיני שבאה אחריה – ושוב הפסידה.
לא במקרה נתקלה ILC Dover בקשיים מרובים כל כך: הרי בסופו של דבר, היה מדובר בחברה שהגיעה מתחום האופנה – התחום הרחוק ביותר שאפשר מעולמות הביטחון והתעופה שמהן צמחה תעשיית החלל. דמיינו את Zara משיקה חטיבת טילים ומתמודדת מול רפאל במכרז של ‘כיפת ברזל’. אני לא יודע אלו טילים ייצאו מהסיפור הזה, אבל בתור גבר נשוי אני יכול להבטיח לכם שהם יהיו יקרים.
המתחרות של ILC Dover היו חברות כגון Grumman ו – North American, חברות מבוססות בעלות ניסיון מוכח בתחומים אלה. נוסף על כך, לני שפרד לא היה המנהל היחיד ב- ILC Dover שהגיע מרקע 'אזרחי'. ספאנל אסף סביבו טיפוסים נוספים שכאלה, למשל מנהל בכיר אחר שהיה במקור מכונאי רכב ואיש מכירות של מכונות תפירה. בנאס"א ובצבא האמריקני הביטו בזלזול על החבורה המשונה הזו, שלא התאימה בנוף המקובל של מהנדסים בוגרי אוניברסיטאות מכובדות או של קציני צבא משופשפים. ב- ILC Dover אימצו את הסטיגמה הזו בגאווה מסוימת, וכינו את עצמם Hard Knockers – מלשון School of Hard Knocks, סלנג למי שמגיעים מ'בית הספר של החיים'.
בשנת 1962 החליטה נאס"א לצאת במכרז לייצור חליפת החלל לתכנית אפולו. מספר חברות בולטות בתעשיה הצבאית האמריקנית ניגשו למכרז – וגם ILC Dover. רני אלינב, מומחה התעופה והמרצה שאותו הכרנו בפרק הקודם, מספר על דרך החתחתים שעברה החברה הצעירה.
"[רני] בנאס"א חוששים לתת להם את המכרז. הם אומרים להם – אין לכם שום ניסיון בתעשיית האירו-ספייס. אתם מבינים איך לייצר בגדים, אבל לא איך לעבוד בסטנדרטים הנדרשים. כל מי שמכיר את הסטנדרטים של עולם התעופה בכלל, ושם תחום החלל בפרט, יודע שמדובר ברמת דיוק של עשירית המילימטר. הם מצמידים אליהם חברה בשם 'המילטון סטנדרט', והם יהיו השותפים של פלייטקס בייצור חליפת החלל.
[רן] הם יוודאו שאתם עובדים לפי התקנים המקובלים בעולם התעופה.
[רני] בדיוק. זה מעין שיתוף פעולה – כשנאס"א נותנים את הסמכות העליונה בידי המילטון, החברה המוכרת יותר שכבר מייצרת דברים בצורה טובה ובתקן הנדרש."
לכאורה, יש כאן שיתוף פעולה שמכיל את הטוב מכל העולמות: הידע המקצועי של ILC Dover בעבודה עם בדים אקזוטיים, עם הניסיון המוכח של המילטון סטנדרט בתחום הביטחוני. אבל עד מהרה הסתבר שהנישואים הכפויים האלה לא עובדים, ובין שתי החברות החלו עפים ניצוצות של חיכוך ומתיחות בלתי פוסקים. אפשר להצביע על אינספור הבדלים קטנים וגדולים בתרבות הארגונית בין המילטון סטנדרט, חברת התעשייה הצבאית הגדולה הוותיקה שאנשיה היו מנוסים בפרויקטים צבאיים, לחברה הקטנה היותר, ILC Dover, שהחלה את חייה כחברה לייצור הלבשה תחתונה. אבל הקושי העיקרי היה בגישה העקרונית של שתי החברות לפתרון הבעיה ההנדסית של תכנון חליפת החלל.
המהנדסים של המילטון סטנדרט היו רגילים לשיטת העבודה המקובלת בעולם התעופה והחלל, שיטה שלפיה קודם מתכננים, ואז מייצרים. למשל: כשמתכננים מעגל חשמלי, לא מלחימים כמה נגדים וקבלים זה לזה ואז בודקים אם המעגל עובד- אלא מתכננים את המעגל, עורכים סימולציות וחישובים, ורק כשבטוחים שהתכנון עומד בדרישות – מייצרים את המעגל. השיטה הזו הוכיחה עצמה באינספור פרויקטים הנדסיים מורכבים ביותר, כולל תכניות החלל של נאס"א: קודם משרטטים שרטוטים מדוקדקים של המנוע, הלוח האלקטרוני או כל חלק אחר בחללית – ואז מייצרים אותם בהתאם למידות ולטולרנסים שהוגדרו.
ב ILC Dover, לעומת זאת, עבדו וחשבו כמו חייטים. כדי לתפור חליפה טובה, נאמר חליפת ערב אלגנטית – על החייט למדוד בדייקנות את מידות הגוף של הלקוח, ליצור את הבגד, לתת ללקוח למדוד אותו ואז לשנות ולתקן את החליפה במקומות הנדרשים. במילים אחרות, זו שיטת 'ניסוי וטעייה' – והיא ההפך הגמור משיטת 'קודם מתכננים ואז מייצרים' של המילטון. גישת הניסוי וטעייה של ILC הייתה זרה לחלוטין לאופן המחשבה של מהנדסיה של המילטון והם התקשו לקבל זאת.
"[רני] הסיפור מגיע לכדי התנגשות.
[רן] אלו שתי תרבויות שונות של ייצור מוצר.
[רני] נכון. אם להכניס אותנו ללוח הזמנים, המכרז יצא בשנת 1962, אנחנו כבר בשנת 1965 – ואנחנו נמצאים שנות אור מיצירת החליפה הראשונה שאמורה לטוס בעוד שנים בודדות אל הירח! אין כלום. לא מצליחים להגיע להסכמה על ייצור החליפות האלה. המילטון באים לנאס"א ואומרים לה – הח'ברה נכשלים. פלייטקס לא מסוגלים לייצר את החליפה. הם לא עומדים בתקן. בתור מי שמגדירים את הבדיקות הנדרשות לחליפה, אנחנו מכריזים על כשלון בייצור. נאס"א מקבלת את זה, בשנת 1965 ILC מאבדת את המכרז לייצור חליפת האסטרונאוטים.
בנאס"א יוצאים בתחרות חדשה שבה מגדירים [את התקן שבו צריכה לעמוד החליפה], וברור לכולם שמי שיתחרו על זה הם המילטון סטנדרט והמתחרים הרגילים בתחום הזה. כשלני שפרד, ב ILC, שומע את הדבר הזה, שערותיו סומרות. הם המומים לחלוטין, אבל מבינים שכך אי אפשר לנהל את הפרוייקט. הם מגיעים לנאס"א ומבקשים להשתתף גם כן בתחרות החדשה. בנאס"א מסכימים – אבל בניגוד לשאר החברות שמקבלות דמי מקדמה כלשהם על ההשתתפות בתחרות, ILC יעשו את זה על חשבונם. יש להם שישה שבועות להכין חליפה חדשה שתעמוד בתקן הנדרש."
במילים אחרות, ILC Dover מחליטים להשתתף במכרז החדש – לבדם, ללא המילטון או חברה ביטחונית אחרת שתלווה אותן. ומה הן הדרישות מ-ILC Dover בנוגע לחליפת החלל? דרישות קשות. קשות מאד אפילו.
השכבה הראשונה של החליפה, החלק הקרוב ביותר לגופו של האסטרונאוט, הייתה עשויה מבד ובו רשת של צינוריות צפופות. צינוריות אלה הכילו מים שהגיעו ממארז מלבני גדול שסחב האסטרונאוט על גבו, ובו מערכת בקרת טמפרטורה שדאגה לקרר או לחמם את המים בצינוריות לפי הצורך. השכבה השניה, עשויה ניילון, נועדה להקל על האסטרונאוט להחליק לתוך החליפה ההדוקה – ומעליה, שכבת גומי גמישה ולוחצת שהכילה את האוויר הדחוס. את הגומי עטפה שכבת ניילון נוספת שמנע ממנו להתנפח, עוד מספר שכבות של חומר מבודד מקור וחום, ומספר שכבות עבות יותר להגנה מפני פגיעת מיקרומטאוריטים. מעל כל אלו – שכבה נוספת של בד עמיד בפני אש, אותו הבד שהעניק לחליפה של אפולו את הצבע הלבן והאייקוני שלה. בסיכומו של דבר מדובר היה בעשרים ואחת שכבות של בדים שונים ומשונים, שלכל אחד תכונות שונות. לדרישות האלה יש להוסיף את אתגר תכנון הכפפות של החליפה, שעליהן היה לעמוד בכל הדרישות של בידוד טמפרטורה, ובנוסף גם לאפשר לאסטרונאוטים לחוש במה הם נוגעים ולבצע תנועות עדינות.
כפי שאתם ודאי יכולים להבין, מדובר בפריט הביגוד המורכב ביותר שנוצר אי פעם עד לאותו הרגע בהיסטוריה. המבחן האמתי והראשון של החליפה יהיה רק על אדמת הירח, וכל כשל ותקלה – קרע בלתי צפוי באחד הבדים או התנפחות בלתי מבוקרת – יובילו, קרוב לוודאי, למותו של אסטרונאוט לנגד עיניהם של מיליארדי צופים בכדור הארץ. ואת החליפה הזו היה על אנשי ILC Dover לתכנן וליצור בתוך שישה שבועות בלבד.
"[רני] אותה חבורת אנשים מתאספת במפעל ומכריזים – הולכים לעשות את מה שאנחנו חולמים עליו.
[רן] ניתקנו את הקשר עם המילטון, אנחנו כבר לא בסד הזה של להיות מהנדסים ולעבוד לפי תקנים – עכשיו אנחנו נעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות.
[רני] בדיוק. אנחנו הולכים ליצור חליפה. זה מה שאנחנו יודעים לעשות. ואגב, בגלל שהם לא מקבלים כסף – הם גם לא מרגישים מחויבים לעמוד בדרישות התחרות. הם עושים המצאות שונות, שהן לא במפרט של התחרות. הם עובדים סביב השעון. מספרים שבתוך המפעל הם היו פורצים לתוך חדרים נעולים, כי אנשים הלכו הביתה לישון, כדי להגיע לכל מיני מכונות תפירה. עבדו סביב השעון, הגיעו לתחרות ממש בדקה התשעים כמעט. יש סיפור על רוכסן שנתקע ביום שבו הגיעו ליוסטון [להגיש את החליפה] והם טסו בחזרה למפעל כדי להביא את הרוכסן החילופי והצליחו לעמוד בזמן.
אבל הדבר שהם עשו, בניגוד לחברות האחרות – זה ליצור את החליפה לפי מידה. הם קיבלו מידע שמייקל קולינס, האסטרונאוט, יהיה הדוגמן של החליפה. הם לקחו את המידות שלו ויצרו חליפה 'תפורה לפי מידה' שמותאמת בדיוק לגופו.
[רן] וקולינס הוא זה שאמור לבדוק את כל החליפות ולומר אם זה נוח לו או לא.
[רני] יש 22 קריטריונים שונים שהוא [קולינס] והמהנדסים ממלאים לגבי כל חליפה: משקל, נוחות, חמצן, טמפרטורה, גמישות, יכולת לקום ממצב שכיבה על הגב…המון דרישות שנבדקו במשך מספר ימים. ומי שקיבלה את הציון הגבוה ביותר באופן מובהק, עד כדי כך שלא הוכרז מקום שני – הייתה חליפה A, החליפה של ILC. היא עברה את המבחן 'בצבעים', כמו שאומרים, ונבחרה פה אחד להיות החליפה שאיתה יטוסו האסטרונאוטים אל הירח."
הצלחת החליפה של ILC Dover הייתה בולטת במיוחד על רקע כשלונן של חליפות המתחרים במבדקים השונים. למשל – כשהאסטרונאוט הניסוי, עטוי בחליפת ניסוי של אחת המתמודדות האחרות, ירד בסולם המדמה את הירידה אל אדמת הירח – הקסדה שלו נתלשה והתעופפה. אזור הכתפיים של חליפה אחרת התרחבו כל כך בזמן ההליכה על קרקע מדומה של הירח עד שהאסטרונאוט לא היה מסוגל להיכנס בחזרה לחללית.
כשלונות אלה הדגישו והדגימו את נכונותה של הגישה העקרונית של ILC Dover. החליפות האחרות נבנו בהתאם לעקרונות ההנדסיים המקובלים בתעשיית התעופה ובהנדסה בכלל, גישה שמקדשת תכנון מדוקדק וייצור בהתאם לתכנון זה. גישה זו, כאמור, הוכיחה את עצמה באינספור מקרים בעבר. אך במקרה הספציפי והייחודי למדי של חליפת החלל, ILC Dover השכילה להבין את מה ששאר החברות התקשו לקבל: שהתאמה מושלמת לגוף ונוחות לבישה – תכונה חיונית בעולם הביגוד, אבל רק שיקול משני בתחום התעשייה הצבאית – היא המפתח לחליפה מוצלחת.
ואגב, חלק מהתאמות החליפה לאסטרונאוטים היו פסיכולוגיות יותר מאשר פיזיולוגיות. המידות המקוריות של שרוולי איסוף השתן בחליפות היו Small, Medium ו- Large. בעקבות העבודה המשותפת עם האסטרונאוטים, החליטו ב- ILC Dover לשנות את המידות המדוברות ל Large, Extra Large ו Extra Extra Large…
"[רן] ויש עוד קבוצה של אנשים שלא קיבלו קרדיט – הבנות שתפרו את החליפות האלה.
[רני] נכון מאד. כמו שכל מי שזוכה במכרז יודע, שאחרי החגיגה הגדולה של הזכיה במכרז – מגיעה התקופה הקשה: צריך לעבוד! את החליפות האלה מייצרים באמצעות תופרות. הביאו את התופרות של קו היצור של החזיות וההלבשה התחתונה, את התופרות המיומנות והטובות ביותר. אותן תופרות מספרות שלמרות שהן היו אולי התופרות מבין המיומנות ביותר בעולם – הן למדו לתפור מחדש. ממש כך הן הגדירו את התהליך של ייצור החליפה. הן עבדו ברמת דיוק בלתי נתפסת ממש: אסור היה לתפר לזוז יותר מעשירית המילימטר מהמקום המתוכנן.
[רן] וזו עבודה ידנית.
[רני] מכונת תפירה עושה את זה, אבל הבנות מפעילות אותה. הסבו את מכונות ה Singer המפורסמות, מכונות התפירה – כך שהפעילו אותן עם הרגל, וכל לחיצה על הדוושה עושה תפר אחד בלבד כך שהתופרת יכולה לכוון את זה. כל חליפה היא עשרות מטרים של תפרים שצריכים להגיע לרמת דיוק לא נתפסת. וכדי להוסיף על הקושי, אסור היה להן להשתמש בסיכות. כי פעם אחת גילו באחת הבדיקות שנותרה סיכה בתוך החליפה.
[רן] מישהי שכחה להוציא סיכה?
[רני] בדיוק, וזה עלול להביא לאסון. אז קודם כל הכניסו מכונות צילום רנטגן, וכל חליפה עברה צילום רנטגן כדי לוודא שלא נשארה איזו סיכה. הייתה תופרת אחת שהייתה מיומנת בצורה בלתי רגילה – רוברטה פלינקטון – שידעה לספור את התפרים שלה בצורה מוחלטת וללא שום עזר, והיא תפרה 17 מתוך 21 השכבות באופן אישי. ואגב, אנקדוטה מעניינת היא שכמה גברים ניסו את כוחם והצטרפו אל הנשים התופרות: מהנדסים שהיו חברים בצוות הפיתוח של החליפה. אמנם הם ידעו לתפור ברמה כזו או אחרת, אבל אף גבר לא הגיע לרמת המיומנות הנדרשת כדי שיוכל להיות על פס הייצור. זו הייתה עבודה של נשים מיומנות בעלות ידע עצום."
כפי שידוע לכולנו, חליפות החלל של ILC Dover ביצעו את משימתן בהצלחה גדולה בכל משימות אפולו, והתמונות האייקוניות של ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין לבושים בחליפות הלבנות שלהם על רקע שמי הירח השחורים כפחם נחקקו בזכרון הקולקטיבי של האנושות כולה כאחד הרגעים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלנו.
ILC Dover ממשיכה לעשות חיל בכל הקשור לחליפות חלל ולבדים בחלל בכלל. למשל, ILC הייתה זו שייצרה את הבלונים המתנפחים שריככו את נחיתתם של הרובוטים Spirity ו Opportunity על מאדים. חליפות החלל הנוכחיות שלובשים האסטרונאוטים בתחנת החלל מבוססות על אותם רעיונות ראשוניים, אם כי הן כמובן מוצלחות ומשופרות יותר. החליפות של אפולו נתפרו לפי מידותיהם של כל אסטרונאוט ואסטרונאוט – דהיינו, לכל אסטרונאוט הייתה חליפה אישית משלו. החליפות הנוכחיות, בזכות בדים טובים יותר ושיטות ייצור מתקדמות יותר, אינן דורשות התאמה מושלמת לגופם של כל אסטרונאוט או אסטרונאוטית, ואפשר להחליף חלקים מסויימים בין החליפות השונות.
מה צופן העתיד לחליפות החלל? עולם התעופה והחלל עובר בשנים האחרונות מהפכה אדירה: חברות אזרחיות כגון SpaceX ו- Blue Origin הולכות ותופסות את מקומן של סוכנויות החלל הממשלתיות ששלטו בתחום הזה במשך למעלה מחצי מאה. גם תכנון חליפות החלל העתידיות ודאי יושפע משינויים אלה. למשל, אולי יגבר הלחץ מצד החברות האזרחיות על עיצוב חליפה שלא רק עושה את עבודתה – אלא גם נראית טוב, דבר שוודאי יסייע להן בשיווק ובמיתוג עצמי. בנאס"א מדברים על הדור הבא של חליפות שיהיו עשויות מחומרים קשיחים יותר, כמעין 'שלד חיצוני' עמיד בפני שריטות וחבלות. אני מניח שאת התשובות לכל השאלות שלנו נקבל כשנצפה באסטרונאוט הראשון שיפסע על אדמת מאדים.
https://freesound.org/people/CGEffex/sounds/93100/
https://freesound.org/people/Julien%20Nicolas/sounds/131145/
https://freesound.org/people/13FPanska_Mikova_Adela/sounds/378337/
https://freesound.org/people/buzbe20/sounds/389752/
https://freesound.org/people/lematt/sounds/54883/
https://freesound.org/people/univ_lyon3/sounds/201731/
https://freesound.org/people/DanielsonIII/sounds/68396/
Podcast (osimtanach): Download
התנ"ך הינו יצירה תיאולוגית, מטרתו הברורה היא להאדיר ולרומם את שמו של האל. אבל מי זה ה"אל" הזה? מיהו או מי הם האלוהים?
ד"ר בעז סתוי – דוקטור לארכיאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום מאונ' ת"א ומרצה בחוג למקרא במכללת אורנים, עימו אני משוחח על דמותו של יהוה- אלהי ישראל.
בפרק השני נדבר על בני בריתו של האל, על האפשרות שיש לו בת ועל האלה שהיא גם אשתו של האלוהים. נקפוץ ונחפור באדמת מדבר סיני ונגלה כתובות עם תוכן מדהים המגלות לנו עוד פרטים על יהוה, משפחתו ודמותו.
האזנה נעימה,
יותם.
Podcast (bizpod): Download
גל מור, סמנכ"ל הפיתוח והשיווק של 'אברהם הוסטל', קבוצה הכוללת שלוש אכסניות (ירושלים, נצרת, תל אביב) וחברת טיולים.
גל היה זה שמצא את הנכס בירושלים שבו הוקמה האכסניה הראשונה. למשך תקופה מסוימת היה אחראי על פעילות הסיורים, טיפל במיזוג של האכסניה בנצרת, וכיום משמש כסמנכ"ל הפיתוח והשיווק של הקבוצה. בשיחה אתו אני שואל מה גרם להם לחשוב שאפשר לבנות עסק המבוסס על תרמילאים? מה משרד התיירות צריך לעשות כדי להמשיך ולקדם את תיירות המטיילים העצמאיים בישראל? ולמה שמטייל יבחר להזמין חדר בסיסי ודל-יחסית באברהם הוסטל, במקום להזמין חדר מפנק יותר ב- AirBnB?
האזנה נעימה,
רולי.
Podcast (osim_refua): Download
עושים רפואה בשני פרקים מיוחדים על טראומה – טיפול ושיקום.נשמע את סיפורו של דני, כמו גם את תיאוריהם של פראמדיק ושל מנהל יחידת טראומה.
וגם – בפינתה של רוני – דוקטור אני רק שאלה – האם גם אתם חלק מאותם 25% באוכלוסיה הסובלים מהתסמונת המרתקת ADCHOOS?
האזנה נעימה!
