Podcast (osimtanach): Download
הורדת הפרק (mp3)
"אשב ואשב בחפץ לב, כי השכנים טובים בעיני" אמרה היונה בסופו של הסיפור הקלאסי "דירה להשכיר" שחיברה לאה גולדברג.
שכנות טובה היא עניין חשוב – אך מי היו השכנים שלנו בתקופת המקרא? באיזו שכונה גדלנו וצמחנו? אילו עמים שכנו מסביב?
בחלק השני נצא מהבניין שלנו ונתחיל לדבר על העמים בשכונה.
בפרק אני מארח את ד"ר בעז סתוי ממכללת אורנים וחוקר המקרא שחר ענבר לדיון חוצה גבולות ועמים על השכנים המקראיים וההיסטוריים של כולנו.
האזנה נעימה,
יותם
עושים תנ"ך יוצאים לשטח – 5.4 עיר דוד ירושלים, פרטים מלאים בקרוב!
התיארוך של אברהם נקבע לפי ספירת דורות ושנות חיים. אמור להיות בערך ב-2,000 לפנה"ס. בסופו של דבר החליטו לתארך אותו ל-1,800 לפנה"ס באמצעות השושלות האמוריות (מארי, בבל, אשור) שחיו בתקופה זו, זאת בשל דמיון במנהגים ובשמות לסיפורי האבות. עם זאת, כפי שהראינו בפרק יש גם הרבה בעיות עם תיארוך זה. שחר מתייחס לבעיות כאל אנכרוניזמים. אם שמעת את הפרק של פינקלשטיין, הוא מציע בעזרתם לתארך את אברהם והאבות לראשית תקופת הברזל (מה שבשביל אחדים הוא אנכרוניזם שמעיד על תאריך כתיבה מאוחר, משמש בשביל פינקלשטיין כבסיס לחיבור הסיפורים).
מיתני אכן מכונה במקורות המצריים 'נהרין', אבל בשטחה לא יושבים ארמים. אין ספק שעל פי הסיפורים אברהם ויצחק משוטטים בשטחה, אבל הם לא פוגשים בחורים או בהודו-אריים, אלא בארמים, ועם הבעיה הזו צריך להתמודד.
אין דבר כזה ממלכת ארם נהריים. הממלכות הארמיות היו ערי מדינה, הן לא נשלטו בידי מלך אחד. יעידו על כך הכתובות האשוריות, וגם הכתובות שנכתבו בידי הארמים עצמם.
יש אל בשם דגון, אבל הוא אל כנעני, שלא יתכן שהפלישתים הביאו עימם מהארצות מהם הם הגיעו. מכאן שהסיפורים המתעדים את פולחן הפלישתים לדגון מתעדות שלב מאוחר יותר, לאחר שכבר החלו להיטמע בקרב האוכלוסייה הכנענית. הפולחן המקורי של הפלישתים היה קשור באלה דמוית כסא (מה שנקרא במחקר צלמיות אשדודה – תוכל לראות תמונות בגוגל), ומכתובת עקרון עולה שהם סגדו לאלה (אחרת? אותה אחת?) בשם פיתגיה, הקשורה אולי בגאיה, האלה היוונית.
לגבי הנישואין. לדעתי החשיבה שלך אנכרוניסטית ומושפעת מהיהדות בת ימינו. העובדה היא שאין ביקורת על אף אחד ממלכי בית דוד שהתחתן עם נשים זרות, למעט שלמה. גם דוד למשל התחתן עם נשים זרות, אבל עליו אין ביקורת. ואם תרצה, אין ביקורת על יעקב שהתחתן עם נשים ארמיות, אפילו שאחת מהן (רחל) הביאה עימה את התרפים של אביה, משמע הביאה עימה עבודה זרה לאוהלו של יעקב.
בעולם של בית ראשון, אין שום רלוונטיות לדתה של האשה. ברגע שהיא מתחתנת עם ישראלי, היא הופכת לישראלית; בדיוק כפי שכאשר אברהם קונה עבד ועושה לו ברית מילה הוא הופך לעברי (בראשית י"ז), בלי שום קשר למה שהוא מאמין בו. כך למשל בחוק של 'אשת יפת טוהר'. לא כתוב בשום מקום שהיא צריכה 'להתגייר'; הביאה הופכת אותה לישראלית. ובאופן כללי, הדת של בית ראשון מורכבת הרבה יותר מאיך שהתנך מציג אותה. היא בבירור לא היתה מונותאיסטית, ולדעתי לפחות, מרבית האנשים עבדו לאיזה אל שבא להם. לא היה על זה שום פיקוח מהמדינה.
אכן, לא התייחסנו לימי בית שני (למעט האדומים), אולי באחד הפרקים הבאים. 🙂
הראשון היה מעניין, זה קצת איטי
כיצד נקבע התיארוך של ימי אברהם?
באופן כללי, לפי המסורת(אולי יש כאלה שחושבים אחרת), התורה נכתבה בזמן יציאת מצרים על ידי משה , כנראה עניין נבואי. באופן כללי, אפשר לתת שם מודרני למשהו ישן יותר.
המונח נהריים שימש ככנוי למיתני והתבסס על 2 הנהרות שציינתם.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%9D_%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D
המונח ארם גם די ישן יחסית . הממלכה נוסדה בתקופה מאוחרת יותר
https://en.wikipedia.org/wiki/Arameans
ממלכת ארם נהריים
לגבי העמוני והמואבי , לפי המסורת(דרך חז"ל) מדובר בגברים ולא נשים
לגבי דגון, יש ישוב מקראי בשם "בית דגון" בנחלת אשר. אולי דגון הוא אומץ כאל ראשי על ידיהם או זו תרגום של שם יווני
http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_54.8.pdf.
לגבי עניין הנישואים , במקרא יש ביקורת כאשר האישה(או הגבר) הלא יהודיה גורמת לעבודת אלילים . אין ביקורת כלפי רות ובועז כי היה היא אמצה את האמונה היהודית. נתתם את הדוגמה על פנחס במקרא. יש ביקורת בספר מלכים על נישואיו של שלמה לנשים נוכריות כאשר הוא בנה מזבחות לאלילים בשבילן . לפי המקרא(וגם עזרא ונחמיה), אחד גורמים לגלות בבל ואשור היה אימוץ פולחן ואמונה פגנית בהשפעה עמי הסביבה . גם היהדות של ימינו מוכנה לקבל נישואין עם נוכרי\ה אם יש קבלה של חוקי היהדות(גיור ). חזל אמרו על שמעיה ואבטליון(גדולי הדור) שהם גרים או בני גרים.
בימי בית ראשון, היחוד בא לידי ביטוי בחוקים,במסורת , באמונה המקומית , במקדש (והבמות),שפה, קשר פיזי לאדמה ובעיקר בעצם העובדה שהעם חי תחת מסגרת מדינית. בימי גלות בבל , היהודים חיו באמפריה ענקית והיו צריכים להחליט אם לשמור על היחודיות או להטמא כמו עמים אחרים. בימי שיבת ציון , היו קשיים חברתיים ,מדיניים (חבל שלא התיחסתם בהרחבה לחלק מהשכנים בימי תחילת בית שני, למשל סנבלט) כלכליים ורוחניים שונים במסגרת ההתישבות והקמת המקדש.
הגורמים האלה יצרו צעדים שונים. לפי הבנתי , הבדלנות בימי נחמיה כללה מרכיבים שאינם דתיים (אני חושב שהאפשרות של גיור לא הוזכרה, למרות שאיני בטוח) . למשל, נחמיה אמר:
גַּם בַּיָּמִים הָהֵם, רָאִיתִי אֶת-הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אשדודיות (אַשְׁדֳּדִיּוֹת), עמוניות (עַמֳּנִיּוֹת), מוֹאֲבִיּוֹת. כד וּבְנֵיהֶם, חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים, לְדַבֵּר יְהוּדִית–וְכִלְשׁוֹן, עַם וָעָם.