כיצד קרה ששפתם של שבט נוודים נידח בערבות העשב של יורו-אסיה הפכה להיות השפה-האם של כמחצית מאוכלוסיית העולם כיום? התשובה המפתיעה קשורה ל'מירוץ חימוש' טכנולוגי בעידן הברונזה, ולמוטציה גנטית אקראית שטרפה את כל הקלפים.

לרשימת הפרקים המלאה

הרשמה לפודקאסט: רשימת תפוצה במייל | iTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

---

תוספת מרתקת ששלח אלי המאזין חנניה:

"כמו תמיד, אני אוהב להקשיב לפרקי הפודקאסט שלך (וכמו תמיד באיחור). נושא הבלשנות קרוב לליבי, הן בגלל נסיונותיהם הנואשות של המורים ללטינית ויוונית העתיקה להסביר לנו את חשיבות לימוד השפות להבנת הקשר בינם לבין השפות המודרניות, והן בגלל שבלימודי תנ״ך אבי ז״ל תמיד שם דגש על נושא הדקדוק העברי הקדום ובמיוחד להשוואה בין לשון התנ״ך לשפות האירופאיות. כל פעם שהופיעה מילה מסויימת בתנ״ך שאינה עברית טהורה ערכנו חצי מחקר על המילה ועל הקשר שלה לתנ״ך (ויש לא מעט כאלה).

בפרק שאלת עם יש אולי שפה קדומה יותר המאחדת את השמית לאינדו-גרמניץ אין לי תשובה לשאלה זו, אבל בוודאי שהיה קשר בין העמים, והם העבירו גם מילים ביניהם. כאשר התורה מתארת את כיבוש החלק הצפוני של ארץ ישראל על ידי משה היא קוראת ההר הגבוה שכל חורף אנו מתלהבים שיורד עליו שלג: החרמון. ככל הנראה הוא נקרא כך מלשון ״חרם״ (דברים פרק ט):

"וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן. צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן, וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר". ובפרק הבא: "וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן… מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן".

התורה מזכירה עם כן 4 עמים עם מסורות שונות לאותו ההר. התרגום הארמי לתורה (תרגום אונקלוס), מבין ששלוש שמות הם שמות עצמאיים של ההר ועל כן בתרגום שלו הוא פשוט מעתיק את השם, אך את השם ״שניר״ הוא מתרגם ל-״טור תלגא״ = הר השלג (וזהו אכן אחד השמות הערביים לחרמון עד היום ג׳באל א-תלאג׳.

מניין לאונקלוס (שכנראה היה רומאי ובעל ידיעות ביוונית – דהיינו שפות אינדואירופאיות) לתרגם את ״שניר״ כ-״הר השלג״? מעניין שרש״י במקום (שכידוע דיבר גרמנית וצורפתית) גם הרגיש שזהו פשט המקרא, ולכן הוא מפרש:

"שניר – הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען"

ובכן, ידוע ששלג בגרמנית נקרא schnee, ובאמגלית snow. הטענה היא שהמילה האינדואירופאית המקורית הינה sneigh*, וזה אכן קרוב למילה שניר. אך העניין התמוה הינו שהאמורים קראו להר בשם זה. האמורים היו כנענים, והשפה שלהם בוודאי לא הייתה ממקור אינדוגרמני. ובכל זאת הם השתמשמו באותה המילה לשלג כמו העמים האחרים – מה שלפחות מצביע על קשר כלשהו איתם. האם זו מילה מיובאת? האם מילה זו מוכיחה על קשר יותר קדום? כנרא של כל כך מהר נדע.

אבל בטיול הבא בנחל שניר או בחורף הבא כשיורד שלג בחרמון, נוכל להודות לאמורים, ששמרו לנו עוד פיסת מידע בלשני."

– קישור לפודקאסט The History of The English Languge.

– חידתו של ניר דהן: "ישנן מכוניות בעלות הנעה קדמית, הנעה אחורית או הנעת 4X4. שלוש מכוניות, אחת מכל סוג, מאיצות בחוזקה. הגחון של מי מהן יפנה בזמן ההאצה כלפי מעלה?". הנה קישור לקבוצת הפייסבוק שלנו, בה תוכלו לשוחח ולהגיב על הפרק ולהשיב על החידה.

– קישור לאתר הבית של הכנס You Gotta Love Frontend.

– אני מגיע לארה"ב בתחילת יולי: רוצים להזמין אותי להרצאה? צרו עימי קשר.

– רשמו ביומן! 24.4.16: מפגש 'עושים היסטוריה' במדעטק שבחיפה, לכל המשפחה – כולל סדנת הדפסה תלת מימדית והקלטת פרק חי! קישור להזמנת כרטיסים.

---

(פרסומות)

הפרק בחסות Outbrain Engineering, המגייסת מהנדסים ומפתחים במגוון תחומים

מכירים את המלצות התוכן שמוצעות לכם בסוף כל כתבה בעיתוני הדיגיטל הגדולים כגון Ynet, CNN, ו-ESPN? אז… Outbrain Engineering אחראים להן. גוף הפיתוח וההנדסה של אאוטבריין (ועוד כמה אלפי שרתים) מגישים מאות מיליארדים של המלצות בכל חודש שמגיעות לכחצי מיליארד קוראי תכנים ברחבי העולם בכל חודש. אם גם אתם רוצים להיות חלק מאתגר הנדסי גדול שמשנה את חווית צריכת התוכן ואת עולם שיווק התוכן, אם יש לכם את הידע כדי להצעיד את העולם הזה קדימה, Outbrain Engineering היא אחלה מקום בשבילכם. מחפשים שם מהנדסי Java Backend, טכנולוגיות Web, אנשי סיסטם , Big Data ואלגוריתימאים.

שלחו את קורות החיים שלכם אל: jobs-il@outbrain.com
הפרק בחסות ישועה-נחמני, ייעוץ מס והשקעות.

שמעתם על חוק עידוד השקעות הון? ובכן, אם אתם יזמים בהייטק ובתעשיה ועדיין לא שמעתם עליו – ייתכן ואתם מפספסים הטבות מס משמעותיות ביותר. החוק רלוונטי גם לחברות המפתחות תוכנה, לקבלני משנה ולחברות אשר מוכרות רכיבים המשתלבים במוצרים אחרים. רואי החשבון יוסי ישועה ודוד ונחמני, שניהם בכירים לשעבר בנציבות מס ההכנסה, יסייעו לכם לנווט בינות לקריטריונים ומסלולי ההטבות, ויחסכו לכם המון כסף…מאזיני עושים היסטוריה יזכו לפגישת ייעוץ ראשונה – חינם. בקרו ב-www.naye.co.il. 
הפרק בחסות Sears ישראל.

סירס ישראל היא חברה בת של Sears Holdings Corporation, שהיא החברה הקמעונאית החמישית בגודלה בארה"ב, המחזיקה ביותר מ 2,500 חנויות בארה"ב. בסירס ישראל ממציאים מחדש את עולם הקניות דרך התמקדות ביצירת חווית קניה דיגיטלית, חברתית וסופר פרסונלית. החברה עוסקת בתחומים מגוונים כמו אי-קומרס, מובייל קומרס, סושיאל קומרס IoT ועוד. הכנסו ל sears.co.il ותוכלו להכיר את האנשים, המוצרים והאווירה המיוחדת בחברה.

---

השפה האינדו-אירופאית הקדומה

כתב: רן לוי

דמיינו לעצמכם שאתם בלשי משטרה, ועליכם לפענח פשע: רצח, למשל. הבעיה היא שמהפשע עצמו לא נותרה שום עדות: לא גופה, לא נשק, לא תמונה, סרטון או עד ראיה. שום דבר. פענוח הפשע, במצב כזה, הוא אתגר שנדמה כמעט בלתי אפשרי – מסוג האתגרים שבלשים הוליוודיים אולי יכולים להתמודד איתם, אבל בלשים בעולם האמיתי כנראה שהיו מרימים ידיים.
כעת, שימו את עצמכם בנעליהם של בלשנים, חוקרי שפות, המבקשים לחשוף את צפונותיה של שפה שהתקיימה לפני כששת אלפי שנים, ואינה מדוברת עוד מזה לפחות ארבעת אלפים וחמש מאות שנים. שפה מהימים שלפני המצאת הכתב, ולכן גם לא נותרה ממנה ולו אות כתובה אחת. לו אני הייתי בלשן, כנראה שהייתי מרים ידיים: אם אין שרידים מוחשיים ללמוד מהם, מה יש כאן לחקור? על פניו, זו נראית כמו משימה אבודה, פשע נטול ראיות.

אך הסיפור שלפנינו ידגים שלפעמים בלשנים יכולים להיות גם בלשים – ובמקרה של שפות, העדויות עשויות להסתתר במקום הכי לא צפוי, שהוא כמובן – ממש מתחת לאפנו.

וויליאם ג'ונס וגילוייה של השפה הפרוטו-אינדו-אירופאית

בשנת 1783 הגיע להודו עורך דין אנגלי בשם וויליאם ג'ונס. על אף שלבריטניה כבר היו לא מעט אנשי ממשל ונציגים רשמיים בתת-היבשת, זכה ג'ונס לקבלת פנים מכובדת במיוחד מצד המושל הבריטי המקומי, שכן הוא היה עורך דין יוצא דופן.

אביו של ג'ונס הלך לעולמו כשזה היה רק כבן שלוש. האב, מתמטיקאי מפורסם, אמנם השאיר אחריו ירושה צנועה, אך היא הספיקה כדי לממן לג'ונס חינוך נאות. שנים ספורות לאחר מכן הסתבר שהילד ניחן בכישרון ייחודי בתחום השפות: ככבר בגיל עשר ידע לדבר על בוריין עברית, ערבית, צרפתית ואיטלקית. בבגרותו, היה מסוגל לשוחח בעשרים ושמונה שפות. ג'ונס נמשך במיוחד לתרבויות המזרחיות – מסופטמיה ודרום מזרח אסיה – שנחשבו אז בעיני רוב האנשים כאקזוטיות וכמשונות. מומחיותו והכרותו עם תרבויות אלו זיכתה אותו בכינוי 'ג'ונס האוריינטלי' וכישורי השפה שלו נודעו בכל אירופה: כשהיה רק בן 22, פנה אליו מלך דנמרק וביקש שיתרגם ספר בפרסית לצרפתית. ספרים נוספים שכתב על שפות מזרחיות נחשבים לקלאסיקות פורצות דרך בתחום הבלשנות.

וויליאם ג'ונס היה כוכב בשמי האקדמיה של המאה ה-18: הוא התקבל לחברה המלכותית הבריטית – אחד המוסדות האקדמים היוקרתיים בעולם – ואף זכה בתואר אבירות. אבל יוקרה היא דבר אחד וכסף דבר אחר: כדי לפרנס את עצמו, נאלץ ג'ונס ללמוד משפטים ולעבוד כעורך דין. הכסף הוא גם זה שהביא אותו, בסוף של דבר, להודו. ב-1783 שמע ג'ונס על משרה שהתפנתה: שופט בבית המשפט העליון של כלכותה, בבנגל שבמזרח הודו. בבריטניה, הודו הייתה ידועה כמכרה זהב כיוון שמסחר באופיום, בתבלינים וביהלומים הפך בריטים רבים מאוד לעשירים כקורח. ג'ונס הפעיל כמה קשרים וזכה בתפקיד.

המצב החברתי-פוליטי בהודו לא היה פשוט. הבריטים שלטו על אוכלוסיה עצומה, וברקע עמד חשש תמידי מפני מרידות ואי-שקט. באותה העת, למושל הבריטי של בנגל הייתה גישה שנחשבה לליברלית מאוד: הוא האמין שכדי לזכות באהדת האוכלוסיה המקומית, על השלטון הבריטי להתבסס על חוקים ומסורות מקומיים – ולא לכפות על ההודים חוקים אירופים הזרים להם. וויליאם ג'ונס הזדהה מאוד עם גישה שכזו: בחוגים הפוליטיים הוא היה ידוע כליברל – ואפילו ליברל רדיקלי – בזכות תמיכתו במאבקן של המושבות הבריטיות באמריקה כנגד השלטון המרכזי בלונדון. כבוד והערכה למסורות ולתרבויות אחרות היו נטועים עמוק באישיותו.

אך כשהתיישב ג'ונס על הכסא בבית המשפט העליון של כלכותה, גילה חסרון בגישה הליברלית. החוקים והמסורות ההינדים היו מבוססים על ספרים עתיקים שנכתבו בסנסקריט – שפה הודית עתיקה. הסנסקריט הייתה מוכרת, אך אפשר להשוות אותה לשפה הלטינית: יש מי שלמדו אותה ויודעים לדבר בה, אבל איש לא למד אותה כשפת אם. בפרט, גם השופטים הבריטים בהודו לא ידעו סנסקריט, ולכן נאלצו להסתמך באופן כמעט עיוור על מלומדים מקומיים שנודעו בשם 'פאנדיטים', שתרגמו עבורם את הכתבים העתיקים. ג'ונס חשש מפני התלות העיוורת בפאנדיטים: היא יצרה הזדמנות לשוחד ולשחיתות שקשה היה להילחם בהם. על כן החליט ג'ונס להרים את הכפפה: הוא ילמד סנסקריט ויתרגם את הכתבים העתיקים לאנגלית.

אך הפאנדיטים המקומיים לא ששו לוותר על המונופול הטבעי על החוק, או במילים אחרות – מקור כוחם, וללמד את השופט הבריטי את רזי השפה העתיקה. רק במאמץ רב הצליח ג'ונס למצוא פאנדיט שהסכים ללמד אותו סנסקריט. על פי אחת הגרסות של הסיפור, גם הפאנדיט הזה לא התלהב לחשוף בפני הזר הטמא ואוכל-הבשר את המסורות הקדושות, והציב בפני ג'ונס דרישות מחמירות: עליו ללמוד אך ורק בחדר שעבר טקסי טיהור מיוחדים, ועל בטן ריקה בלבד – פרט לכוס תה פה ושם. ג'ונס הסכים לכל הדרישות. קשה לדעת אם סיפור זה התרחש באמת או שמא מדובר בהגזמה, אך לכל הפחות הוא מדגים בפנינו את נחישותו של וויליאם ג'ונס ללמוד סנסקריט. ממש..אינדיאנה ג'ונס. כך או כך, בשנה אחת צבר ג'ונס ידע ושליטה נאותה בסנסקריט, עד שחש ביטחון עצמי ביכולותיו כדי לפסוק במקרה נדיר שבו שני פאנדיטים לא הסכימו ביניהם על פרשנות לספר כלשהו. ג'ונס פנה אל המקור בסנסקריט, תרגם אותו לאנגלית ופסק פסיקה שנחשבה לתקדים.

בזכות הכרותו החדשה את השפה ההודית העתיקה, הבחין ג'ונס בתופעה מפתיעה ובלתי צפויה. מילים לא מעטות בסנסקריט הזכירו מאוד מילים מקבילות בלטינית, בפרסית, ביוונית ובאנגלית. למשל, המילה 'אימא' בסנסרקיט היא matar, והיא דומה מאד ל- madar הפרסית, mater הלטינית ו-mother האנגלית. הביטוי 'מלך האלים' בסנסקריט הוא dyaus pitar, והוא מתרגם מילולית ל-'אב השמיים': pitar הוא 'אבא'. ביוונית העתיקה, מלך האלים כונה Zeu-pater, ביטוי שקוצר מאוחר יותר ל'זאוס': גם כאן, pater הוא 'אבא'. מלך האלים הלטיני הוא Iu-peter, או בגרסא המודרנית יותר 'יופיטר', ו-peter הוא אבא. הדימיון בין pitar הסנסקריטי, pater היווני ו-peter הלטיני, הבין ג'ונס, לא יכול להיות מקרי – מסקנה שהתחזקה אצלו כשגילה עוד ועוד מילים דומות נוספות בשפות השונות.

דימיון שכזה אפשר למצוא, כמובן, גם בין השפות השונות באירופה לבין עצמן, והאירופאים היו מודעים לו מזה שנים רבות. למשל, הצרפתית, האיטלקלית והספרדית דומות מאוד זו לזו, גם במבנה התחבירי וגם מבחינת אוצר המילים: לדוגמא – המילה 'אישה' בספרדית היא mujer, באיטלקית moglie ובצרפתית עתיקה moillier. ההסבר לדימיון, במקרה זה, הוא ששלושת השפות הן צאצאיות של הלטינית, שפתה הרשמית של האימפריה הרומית. זו הסיבה שהן מכונות 'השפות הרומנסיות'. במרוצת השנים שלאחר התפוררות האימפריה בסביבות המאה החמישית לספירה, אמנם הפכו הדיאלקטים הלטיניים המקומיים לשפות שונות, אך דימיון עקרוני ביניהן נשאר לאורך הדורות.

מקרה אחר הוא הדימיון רב שאפשר למצוא גם בין השפות הגרמניות – אנגלית וגרמנית, למשל – לשפות הרומנסיות, וזאת למרות שהשפות הגרמניות התפתחו בנפרד מהלטינית. ההסבר המקובל לדימיון במקרה הזה היה החיכוך הבלתי פוסק בין התרבויות השונות ביבשת: השבטים הגרמניים הקדומים סחרו, לחמו, כבשו את שכניהם ונכבשו על ידם – וכך חדרו לא מעט מילים זרות לשפתם.

אבל את הדימיון שחשף ג'ונס בין הסנסקריט והלטינית אי אפשר היה להסביר בחיכוך שכזה. שתי התרבויות הללו היו רחוקות כל כך ומנותקות זו מזו, עד שהמגע ביניהן היה כמעט אפסי. ההסבר האפשרי השני לדימיון שכזה היה, אם כן, מקור משותף – וזו ההשערה שהעלה וויליאם ג'ונס במאמר שפרסם ב-1788:

"הסנסקריט, למרות עתיקותה, היא בעלת מבנה נפלא: מושלמת יותר מהיוונית, עשירה יותר מהלטינית ומעודנת יותר משתיהן. אך היא דומה להן, גם בפעליה וגם בתחביר שלה, במידה שאי אפשר להסביר כיד המקרה. הדימיון ביניהן כה חזק, עד שכל פילולוג [חוקר שפות] שייבחן את שלושתן יסיק מיד שיש להן מקור משותף."

במילים אחרות, באותו האופן שבו הלטינית הייתה שפה אחת שבשלב כלשהו התפצלה לכמה וכמה שפות שונות – כך אולי הייתה שפה ראשונית שממנה התפצלו הסנסקריט, הפרסית, היוונית והלטינית. השם שניתן לשפה ההיפותטית שחשף וויליאם ג'ונס היה 'פרוטו-אינדו-אירופית', או בקיצור 'אינדו-אירופית', לציון הקשר שבין השפה הסנסקריט לשפות האירופיות.

ג'ונס לא היה המלומד הראשון שזיהה את הדימיון בין הסנסקריט ללטינית – היו חוקרים שהעלו השערות דומות כמה עשרות שנים לפניו – אך המוניטין שהיה ל"גו'נס האורינטלי" העניק להשערה זו משקל, ודרבן אחרים להמשיך את עבודתו אחריו. השערתו הסעירה את דימיונם של הבלשנים האירופים. אם ג'ונס צודק ושפה ראשונית שכזו אכן התקיימה בעבר – אזי המשמעות היא שהיא חייבת להיות שפה עתיקה מאוד, שהרי תרבויותם של האירופים, הפרסים וההודים נפרדות זו מזו אלפי שנים.
אבל איך ניתן לגלות משהו על השפה האינדו-אירופאית? אם היא כה עתיקה, אזי היא התקיימה בימים שלפני הכתב – ומכאן שאין לנו כל דרך ללמוד או ולחקור אותה. אין סיפורים, אין שירים, אין כתבי ירושה או מתכונים…שפה שהייתה, ונעלמה. לנצח.

האמנם?

יעקב גרים

הכירו את קווין שטראוד (Straud). אפשר למצוא קווי דימיון רבים בין שטראוד לוויליאם ג'ונס: בדומה לחוקר הבריטי, גם שטראוד הוא עורך דין בעל תשוקה אדירה לבלשנות ולשפות. את קווין שטראוד הכרתי בזכות הפודקאסט שלו, The History of The English Language, שעוסק בהתפתחותה של האנגלית משורשיה המוקדמים ביותר ועד ימינו. לחובבי שפות כמותי, הפודקאסט של שטראוד הוא תענוג אדיר: שילוב של בלשנות והיסטוריה, שני תחומים שמחזקים ומשלימים זה את זה. לראיה, דינה בר-מנחם, העורכת הלשונית שלנו – הפכה להיות מאזינה מושבעת שלו אחרי שערכה את הפרק הזה…

“My name is Kevin Starud, I’m the host of the History of the English Language podcast, which I started back in 2012. So many history podcasts focus on military histories or social histories – but very few, none that I knew of, focus on linguistics history. So I always thought it would be interesting to tell the story of the English language, but tell it in the context of the over-arching history of the english-speaking people, and combine the linguistic history with the social and military and put it all together. That’s the concept of the podcast.”

כפי שיספר לנו שטראוד מייד, פריצת הדרך הראשונה במחקר השפה האינדו-אירופאית העתיקה התחולל דווקא בעקבות סדרה של אירועים שאינם קשורים כלל למדע או לבלשנות בפרט, אירועים שמי שאחראי להם הוא – מכל האנשים – נפוליאון.

ראשית, קצת רקע היסטורי. האימפריה הרומית הקדושה הייתה "יצור" משונה במפה הפוליטית האירופאית. היא נוסדה עוד במאה התשיעית לספירה, שלטה על רוב השטח שהוא היום גרמניה ואוסטריה ואיגדה תחתיה את רוב דוברי הגרמנית באירופה – אבל האימפריה הרומית הקדושה לא הייתה מדינת לאום במובן שאנחנו מבינים כיום. לקיסר שעמד בראשה היו סמכויות מוגבלות יחסית, והאימפריה היה מחולקת הלכה למעשה לכ-300 נסיכויות וממלכות קטנות, שבראש כל אחת מהן עמד מלך, נסיך או רוזן.

בתחילת המאה ה-19 כבש נפוליאון שטחים נרחבים בגרמניה, וסיפח אל צרפת את אזור חבל הריין. הכיבוש הצרפתי עורר בקרב הגרמנים תחושות לאומיות, וההבנה שכדי להפוך למעצמה אזורית אמיתית – על הגרמנים להתאחד ולשלב כוחות. כל עוד לא מפוצלים הגרמנים בין מאות הממלכות הקטנות, לא תוכל גרמניה לעמוד כנגד שאר המעצמות שסביבה.

“William Jones did his work in the late 1700’s, but then you get into the 1800’s, and within Germany, there’s this awaking sense of nationalism. Germany has just come of a period where it was occupied by France in the Napoleonic period, and now France has been pushed out and we’re beginning [to see] a process where city-states and principalities are starting to unite. That had not happened yet – but the process was beginning. Amongst all of the various peoples within the area we now know as Germany, one thing they had in common was a language. They all shared the same Germanic language.
There started to be […] a strong interest in the Germanic language family, that thing that united them together. There started to be an intense study in the history of the Germanic languages. One of the most important figures in that process is a name that many people will recognize: it was Jacob Grimm, one of the famous Brothers Grimm.”

יעקוב לודוויג קארל גרים (Grimm) נולד בשנת 1785 ברוזנות Hesse-Kassel, אחת מאותן מאות נסיכויות קטנות באימפריה הרומית הקדושה. הוא ואחיו הצעיר וילהלם הושפעו עמוקות מאותו זרם לאומני שהתחזק באותם הימים, וכשגדלו השניים והפכו לאנשי אקדמיה – ביקשו לחקור ולזהות את אותם האלמנטים בתרבות ובהיסטוריה הגרמנית שמדגישים את ההיסטוריה המשותפת לכל הגרמנים, היסטוריה שתטשטש את החלוקה לממלכות ונסיכויות. שירה וסיפורת גרמנית מוקדמת היו אלמנטים משותפים שכאלה. יחדיו, יעקוב ו-וילהלם קיבצו ועיבדו שירים ואגדות עם עתיקות, ביניהם 'הנסיכה והצפרדע', 'היפייפיה הנרדמת', 'לכלוכית' ו'עמי תמי' – מה שמוכיח שלא כל פרץ לאומנות גרמני חייב בהכרח להסתיים באנשים שנשרפים בתוך תנור לוהט. במחשבה שנייה, אולי 'עמי ותמי' היא לא דוגמה מוצלחת כל כך. בכל מקרה, ספרם 'מעשיות האחים גרים' משנת 1814 זכה להצלחה אדירה, והפך את האחים למפורסמים בכל רחבי אירופה.

כפי שציין קווין שטארוד, גם העניין שגילה יעקוב גרים בשפות הושפע מנטיותיו הלאומניות. במסגרת עבודתו האקדמית חקר גרים את שורשי השפות הגרמניות השונות – גרמנית, אנגלית, שוודית, איסלנדית ושאר השפות הסקנדינביות – שוב, כדי לזהות ולהדגיש את המאפיינים המאחדים אותן. כחלק מהמחקר, השווה גרים את השפות הגרמניות לשפות אחרות.

אגב, אם כבר בלאומנות גרמנית עסקינן, כאן המקום לציין שוויליאם ג'ונס, מגלה השפה הפרוטו-אינדו-אירופאית, כינה את בני התרבות האינדו-אירופאית 'ארים' (Aryans). 'ארי' הוא מונח השאול מהשפה ההינדית, ומתאר את בני האימפריה הפרסית הקדומה, שכאמור היו דוברי שפה אינדו-אירופאית. המונח 'ארים' היה בשימוש כדי לתאר את דוברי השפה האינדו-אירופאית במשך רוב המאה ה-19, אבל בתחילת המאה העשרים החל לקבל קונוטציה רחבה יותר, של בני גזע עליון וטהור יותר, כביכול, רעיון שהפך לנכס צאן ברזל של האידיאולוגיה הנאצית. באופן לא מפתיע, אחרי מלחמת העולם השניה דעך זוהרו של מונח זה והוא יצא משימוש. כיום אנחנו מכנים את דוברי השפה הקדומה הזו 'פרוטו-אינדו-אירופאים'.

חוק גרים ומעתקי הגאים

בחזרה ליעקב גרים. בבסיס מחקריו של גרים עמדה השאלה כיצד ניתן להבין מהו הקשר בין מילים בשפות שונות? לשם ההסבר, נניח שאני חוזר הביתה אחרי יום עבודה מפרך, ורואה שקיר המסדרון מקושקש כולו בטוש שהדרך היחידה להסיר אותו היא עם שופל. נניח גם שאני רואה את הבן הקטן שלי יושב על הספה, וכל הידיים שלו גם הן צבועות באותו צבע בדיוק. הייתי רוצה לספר לכם שמדובר בדוגמה בדיונית, אבל אני לא עד כדי כך יצירתי. השאלה הנשאלת היא: מה הקשר בין הקיר לילד? איך אוכל להיות בטוח שהילד הוא זה שמוקדם יותר קישקש על הקיר ועכשיו יושב לו בתמימות על הספה, ושהצבעים על כפות ידיו אינם תוצאה של עבודת יצירה שעשה בגן?
באנלוגיה לשפות ולמילים, דימיון בין שתי מילים בשפות שונות – למשל, Father באנגלית ו-Pater ביוונית – יכול לנבוע מכמה מקורות שונים. למשל, ייתכן והאנגלים שאלו את המילה מהיוונית, כפי שאנחנו שאלנו את הביטויים 'טלפון' ו-'פקס' מהאנגלית, או שלשתי המילים מקור משותף בשפה שלישית, מוקדמת יותר. ייתכן גם שמדובר בצרוף מקרים אקראי בלבד. כיצד נוכל לזהות את מהות הקשר?

במקרה של הבן שלי, התשובה ברורה למדי כיוון שאני מכיר את הנפשות הפועלות. במקרה של מילים, לעומת זאת, זה לא פשוט כל כך.

“Jacob Grimm, what he did was he took not just dozens or hundreds – but thousands of words within the Germanic languages, and then he compared them to words meaning the same thing in other languages like Latin and Greek. He concluded that there were certain patterns emerging here.”

יעקוב גרים ניתח מילים אינספור בכמה וכמה שפות, וחיפש בהן דפוסים: תבניות שחוזרות על עצמן בדימיון בין המילים. מהם אותם דפוסים שזיהה יעקוב גרים בשפות שבחן?

ובכן, ניקח לדוגמה את האותיות p ו-f. גרים הבחין שבשפות הגרמניות הצליל p הוחלף באופן שיטתי במרוצת השנים בצליל f. החלפה שכזו מכונה בעברית 'מעתק'. למשל, המילה הלטינית penna פירושה 'נוצה' והיא חדרה אל השפה האנגלית דרך הצרפתית – שהיא, כזכור, שפה-בת של הלטינית .מ-Penna הפכה המילה ל-pen, ומכיוון שבעבר היו טובלים נוצות בדיו כדי לכתוב, היא קיבלה את המשמעות של 'כלי כתיבה'. אך אותה המילה – penna – התגלגלה גם לגרמנית, עברה העתקה של p ל-f, וגם משם חדרה אל האנגלית: הפעם כ-feather. דהיינו, אותה המילה הלטינית המקורית חדרה אל האנגלית משתי מקורות או מסלולים שונים, אך במסלול הגרמני התרחשה העתקה של ה-p ל-f. את אותו מעתק אפשר למצוא במילים רבות אחרות שמקורן בלטינית ועברו דרך הגרמנית:

Father (English) – Pater (Latin)
Foot – Ped (as in Pedometer)
Fire – Pyre (as in Pyromanic), פירומן

פרט למעתק של p ו- f, זיהה יעקוב גרים עוד שמונה מעתקים נוספים. כשמבינים את המעתקים האלה, אפשר גם להתחיל להבין מדוע השפה האנגלית, למשל, עשירה כל כך במילים שונות מאוד בעלות משמעות כמעט זהה.
למשל, ישנו מעתק מהאות d לאות ל-t. המילה הלטינית ל-'שן', כמו שן בינה, היא dentis – וממנה אנו מקבלים מילים כמו dentist, רופא שיניים. לאחר המעתק הגרמני מ-d ל-t, מתקבלת המילה tooth, שיש לה את אותה המשמעות ממש. אגב, אפשר לזהות את אותו מעתק מתרחש גם בימינו, באנגלית האמריקנית המודרנית: לדוגמא, מילה כמו Bitter (מריר) מבוטאת באנגלית האמריקנית כ-Bidder.

עוד דוגמא. בלטינית, המילה cord פירושה 'לב', וממנה התפתחה המילה הספרדית ללב – corazon – והמונחים באנגלית cardiac arrest (התקף לב) ו-cardiology. גרים זיהה מעתק של האות c לאות h, וממנו קיבלנו את המילה heart, בעלת אותה המשמעות – לב. ועוד דוגמא אחרונה: המילה הלטינית ל'ראש' היא caput, וממנה נתקבלו המילים captain (ראש לחיילים) וגם המילה הצרפתית chef (ראש המטבח). בעקבות המעתק מ-c ל-h קיבלנו את המילה head. קפיש?

תופעה זו של העתקת הגאים זוהתה טרם ימיו של יעקוב גרים – אך גרים היה הראשון שזיהה שמדובר בדפוס של ממש, ולא באוסף דוגמות מבודדות ומקריות. תופעת העתקת ההגאים השיטתית שזיהה גרים קרויה כיום על שמו: 'חוק גרים'. מעתק זה לא התרחש בכל המקרים, אלא היה תלוי בגורמים נוספים כגון מיקומה של האות p בתוך המילה – אבל החוקרים מבינים גורמים אלה, ומסוגלים לזהות באופן מהימן מתי ובאלו תנאים הוא מתרחש.

גם בעברית, אגב, התרחשו מעתקי הגאים שכאלה. קחו, למשל, את המילה 'תלת-אופן', אותו מכשיר בעל שלושה גלגלים שהומצא כדי למרר את חייהם של הורים. מה הקשר בין 'תלת' ל-'שלוש'? ובכן, מילים שחדרו לעברית מהארמית עברו מעתק: האות ת"ו הפכה לשי"ן, וכך תלת הפך לשלש.

מדוע מתרחשים מעתקים שכאלה? למשל, החליפה ה-f את ה-p בשפות הגרמניות? קשה לדעת בוודאות, כמובן: מדובר בתהליכים שהתרחשו בעבר הרחוק במסגרת התפתחותן הטבעית של השפות לאורך השנים. סביר להניח שמקורו של השינוי בדימיון העקרוני שבין הצלילים. כשהוגים בקול את שמות האותיות – "P", "F" – הן נשמעות שונות למדי זו מזו, אך אם הוגים בקול את הצלילים שאותן אותיות מייצגות – p, f – אפשר להבחין בקלות בדימיון ביניהם. בצליל p האוויר נחסם בשפתיים, וב-f הוא חופשי לעבור דרכן – אך הצליל העקרוני זהה.

זיהוי המעתקים הוביל את גרים למסקנה חשובה.

“And what he realized is that these words all came from the same source, but the sound had shifted. He put two and two together, and said – at some point in the distant past, the early Germanic speakers, back when it was one common language, they had a sound shift.”

במילים אחרות, גרים הבין שמעתקי ההגאים הם האחראים להבדלים בין מילים קיימות בסנסקריט, פרסית, לטינית, יוונית וכל שאר השפות שהן צאצאיות של השפה האינדו-אירופית שחשף וויליאם ג'ונס. הוא הגיע למסקנה שבשלב מסוים, אי שם בערפילי הזמן, התפצלו דוברי השפה האינדו-אירופית למספר קבוצות שהתיישבו באזורים גיאוגרפים שונים. אחת מאותן קבוצות, למשל, החלה להגות את הצליל p כ-f, והיא הקבוצה שממנה התפתחו בסופו של דבר השפות הגרמניות. קבוצה אחרת, שממנה צמחה השפה הלטינית, שמרה על הצליל p המקורי.

שחזור השפה האינדו-אירופאית

מהי חשיבותו של חוק גרים? ובכן, הבה נחזור לאנלוגיה המשטרתית. דמיינו לעצמכם שאתם בלשים המנסים לפענח פשע של גניבת מכונית. המכונית המקורית, הגנובה, פורקה זה מכבר ואיננה עוד. לפניכם עומדות שלוש מכוניות שונות, ואתם חושדים שהפושעים פירקו חלקים מהמכונית הגנובה והתקינו אותם במכוניות האלה. איך תוכלו לדעת כיצד נראתה המכונית המקורית? ובכן, אם אתם אפשר לזהות אילו חלקים הוחלפו במכוניות הקיימות, ניתן לשחזר מהם את המכונית המקורית. למשל, אם אתם יודעים שבמכונית אחת הוחלפו הדלתות, במכונית השניה הוחלפו הפנסים ובשלישית הצמיגים – אזי אתם יודעים איך נראו הדלתות, הפנסים והצמיגים במכונית המקורית….

"This is where other linguists took Grimm’s work, and applied it in reverse.”

דהיינו, חוק גרים, שמגדיר במדויק את השינויים שהתרחשו במילים לאורך השנים, מאפשר לנו לבצע תהליך של הנדסה-לאחור גם על מילים.

החוכמה היא לקחת כמה שיותר מילים קיימות בשפות שונות, צאצאיות ידועות של מילה משותפת אחת ויחידה בשפה האינדו-אירופאית, ולבצע בהן את ההנדסה לאחור שמגדיר חוק גרים: דהיינו, להחזיר את ה-f ל-p, את ה-t ל-d, את ה-h ל-c, וכך לקבל את המילה המקורית.

“Of course, there’s no way to know if that’s how the words sounded like, but – beyond the work that Grimm did, other linguists did the same work within the other language families. So, within Latin, they were able to identify specific sound changes there as well.
So what they were able to do was to take words within Latin and Greek and other language families and they were able to reverse engineer those words as well, applying the sound change rules in reverse. And if you take the sound changes within the Germanic languages, and do the same thing in Latin and Greek – what they discovered was that in many instances they ended up with the same word. The word was virtually identical in all those different languages.”

כיוון שהשפה האינדו-אירופית התפתחה לשפות שונות ומרובות – מפרסית וסנסקריט ועד ללטינית ולגרמנית – החוקרים ביצעו אותה הנדסה לאחור על מספר רב של מילים בעלות משמעות זהה. ואם לאחר ההנדסה-לאחור של מעתקים במילים בשפות השונות התקבלה שוב ושוב אותה המילה – סימן שזו המילה המקורית בשפה האינדו-אירופית. למשל, אם לוקחים המילה האנגלית Sister, את המילה הלטינית Soror, את המילה הסנסקריט svasar ואת האירנית xanhar – שלכולן אותה המשמעות, 'אחות', ומפעילים עליהן במהופך את חוקי ההעתקה המתאימים לכל שפה, מקבלים בסיכומו של דבר את אותה המילה: swesor, וזו המילה ל'אחות' בשפה האינדואירופאית.

באופן זה הצליחו החוקרים לעשות משהו שממבט ראשון נשמע כמעט בלתי אפשרי: הם הצליחו לשחזר מילים בשפה שנעלמה לפני יותר מארבעת אלפים שנים, ומעולם לא הועלתה על הכתב.
למשל:

oxen (שור) – uks-en
mother – mater
apple – abel
seven – septm
one – oinos

ובאופן זה שוחזרו במידה כזו או אחרת של ודאות יותר מאלף מילים בשפה האינדו-אירופאית. ההישג הכביר הזה – שחזור שפה עתיקה ממילים קיימות – הוא לכשעצמו מדהים ומעורר השתאות, אבל הוא הופך להיות מרשים אף יותר כשמתבררות ההשלכות לתגלית זו. השלכות אלה יעמדו במרכז הפרק הבא. אנחנו נדבר על האופן שבו הצליחו החוקרים לשלב רמזים ועדויות משלוש דיסיפלינות מדעיות שונות מאד זו מזו – הבלשנות, הארכיאולוגיה והגנטיקה – כדי לשרטט תמונה מפורטת ומרתקת על תרבותם ואורחות חייהם של דוברי השפה האינדו-אירופאית. בנוסף, נענה על מספר שאלות מסקרנות אחרות: למשל, כיצד תרמה מוטציה גנטית אקראית לעובדה שמחצית מאוכלוסיית העולם מדברת כיום בשפות מהמשפחה האינדו-אירופאית, והאם יש קשר בין השפות השמיות – עברית וערבית, למשל – לשפות האינדו-אירופאיות?… כל זאת ועוד, בחלק הבא.

חלק ב' – על גנטיקה ובלשנות

פעם, לפני שנים רבות, טיילתי ביוון. אינני מבין מילה ביוונית ורוב המקומיים שפגשתי לא דיברו אנגלית. מחסום השפה העצים את תחושות הניכור והזרות שתיירים רבים חווים במקומות חדשים, למרות שהיוונים עצמם היו לבביים למדי. אבל אז, כשהתיישבתי במסעדה קטנה והזמנתי סופלקי, ראיתי משהו שהסיר חלק מהתחושות הללו. על הקיר, מאחורי הקופה, היה שלט ועליו רשום ביוונית תפריט המסעדה. אינני קורא יוונית – אבל אותיות יווניות אני מכיר מצוין, בזכות לימודי המתמטיקה בתואר הראשון. מראה סדרת האותיות היווניות המסתיימות במספר החזיר אותי בבת אחת אל המשוואות והתרגילים של ימי הטכניון. וכיוון שגם אז ובטח לא כעת לא הבנתי שום דבר ממה שראיתי, חזרה אלי אותה תחושה נעימה ומוכרת של בורות, ושוב הרגשתי קצת בבית.

מדוע אני מספר לכם זאת? כיוון שבעקבות הדברים שעליהם שוחחנו בפרק הקודם – חשיפת הקשרים שבין שפות שקודם לכן נראו שונות מאד זו מזו – האופן שבו אני, באופן אישי, תופס שפות זרות, השתנה. פרסית, לטינית וסנסקריט תמיד נראו לי זרות ומשונות מאוד ביחס לאנגלית, לצרפתית ולספרדית שאנו נחשפים אליהן בתדירות כמעט יומית. אבל כעת, כשאנו יודעים שמקור כל השפות האלה היא שפה עתיקה יחידה, קל יותר לזהות את המשותף והדומה ביניהן.

בפרק הקודם הכרנו את קווין שטראוד, מגיש הפודקאסט The History of The English Language. אני מאזין מושבע של הפודקאסט, בעיקר בזכות הדרך היצירתית והמקורית שבה קווין נעזר בבלשנות כדי לעורר את ההיסטוריה של השפה האנגלית (ובדרך, גם של שפות נוספות) לחיים.

“It’s a wonderful way to tell history, and it’s amazing that’s it’s done so rarely. You can discuss ancient events – but when you bring language into it, people become connected to the history. When I tell the story of the Anglo-Saxon tribes – it all sounds tribal and ancient, until you start talking about their language. You start to realize that these are the words that I use every day. I’m using the same words they use and now I know where they came from. So it provides that personal connection that you don’t always get when reading or studying history.”

חזרה קצרה על מה שסיפרתי בפרק הקודם. וויליאם ג'ונס, שופט בריטי בהודו הקולוניאלית במאה ה-18 וחוקר בעל שם בשדה השפות והתרבויות המזרחיות, הבחין בדימיון מפתיע בין הסנסקריט העתיקה והלטינית האירופאית. דימיון זה הוביל אותו למסקנה שמקורן של הפרסית, הסנסקריט, האנגלית, הצרפתית וכמעט כל שאר השפות האירופיות השונות הוא בשפה קדומה משותפת בשם 'פרוטו-אינדו-אירופאית', או 'אינדו-אירופאית' בקיצור. למעשה, כמחצית מאוכלוסיית העולם מדברת בשפות שמקורן בשפה האינדו-אירופאית.

“Just about every European language. It’s easier to say which European languages are not part of that family. From Russian to French to English and Dutch, it’s all part of that family. There are a few exceptions: The Basque language of northern Spain, the language of Hungary is not considered to be Indo-European, and a few languages in northern Europe. Also the many languages of northern and central India. The languages of Iran, Afghanistan – those are descended from ancient Persian. … All of those languages came from the same source.”

גילוי זה התרחש בד בבד עם תחושות לאומניות סוחפות שגאו בגרמנים בשלהי המאה ה-18, תחת הכיבוש הצרפתי. גם יעקוב גרים, חצי מהאחים גרים מתהילת אגדות הילדים, הושפע מתחושות לאומניות שכאלה, והקדיש את עצמו לחקירת שורשיהם המשותפים של בני העם הגרמנים. הגרמנים היו אז מפורדים ומחולקים לממלכות קטנות ועצמאיות, והשפה הגרמנית הייתה הגורם הברור ביותר שאיחד את השבטים.

גרים בחן מילים בעלות משמעות זהה בשפות שונות. למשל: Pater הלטינית ו-Father האנגלית. הוא זיהה דפוסים קבועים וחוזרים על עצמם בהבדלים בין המילים. בדוגמא שלנו, שתי המילים Pater/Father דומות מאד זו לזו – פרט לצליל P, שהוחלף באנגלית בצליל F. אותה החלפה, או 'מעתק הגאים', התרחשה במילים נוספות רבות – וגרים זיהה מעתקי הגאים נוספים, כמו החלפה של הצליל T ב-D ועוד. דפוסים קבועים אלה זכו לכינוי 'חוק גרים', על שמו, ובלשנים מאוחרים זיהו מעתקים נוספים גם בשפות אחרות.

זיהוי דפוסים אלה אפשר לחוקרים לעשות את הבלתי-יאמן, ולשחזר יותר מאלף וחמש מאות מילים בשפה האינדו-אירופאית העתיקה, מילים שמעולם לא הועלו על הכתב. הם עשו זאת באמצעות השוואת מילים שיש להם את אותה המשמעות בשפות שונות – והפעלת חוק גרים עליהם, במהופך: דהיינו, במקומות שבהם ה-P הפכה ל-F, מחזירים את הגלגל לאחור והופכים את ה-F ל-P. אם מילים שונות בשפות שונות, לאחר הגלגול לאחור, מתכנסות לאותה מילה – אזי סביר להניח שכך נשמעה המילה המקורית בשפה האינדו-אירופאית, המילה שהיא אימן המקורית של כל אותן ואריאציות מודרניות. הדבר דומה לארבעה טורים של נמלים: אם עוקבים אחר ארבעת הטורים, וכל הארבעה מתכנסים לבסוף לאותו החור בקיר – המסקנה המתבקשת היא ששם נמצא קן הנמלים.

תרבותם של האינדו-אירופאים

לצד עדויות ארכיאולוגיות ואחרות, המילים שנחשפו, או נכון יותר לומר 'הונדסו לאחור' בעקבות עבודתו של יעקוב גרים, פתחו צוהר נדיר אל חייהם של בני התרבות האינדו-אירופית.

“There was a process by which linguists looked at the words and then compared that to archeological evidence and other known historical accounts. And they tried to piece it together – and what they found is that the pieces do fit together if you look very closely.”

הבה נכנס לעובי הקורה, ונגלה מה יכולה ללמד אותנו שפתם של האינדו-אירופאים על אורחות חייהם ותרבותם. השאלה הראשונה והבסיסית היא – היכן חיו? השפות- הצאצאיות של השפה האינדו-אירופית משתרעות על פני אזור נרחב באופן יוצא דופן: מחוג הקוטב הצפוני בנורבגיה ובשוודיה, ועד העמקים הלחים של מרכז הודו. האם חיו האינדו-אירופים באירופה ואז נדדו דרומה, או אולי להפך?

“There were words within the language for cows and sheep and horses, but there were no words for exotic animals. No words for animals from the Arctic, no words for animals from the Mediterranean. The same thing for plants: birch trees, elm trees – a lot of plants you’ll find in moderate climates, but no words for plants you’d find in the Mediterranean or further south.”

כפי שמציין שטראוד, העובדה שלאינדו-אירופאים היו מילים לכבשים ולפרות – כבשה הייתה והטרופיים מלמדת אותנו שהם לא חיו באזורים האלה. באותו האופן שבו אפשר למצוא בתנ"ך ארנבת ואריה – אבל לא פינגווינים, שאבותינו לא פגשו מימיהם. לאינדו-אירופים לא היו מילים לזיתים ולענבים, שני גידולים נפוצים במזרח התיכון – אך הייתה להם מילה משלהם לשלג, עובדות המרמזות על כך שחיו צפונה מהמזרח התיכון ומהאזורים הטרופיים. בנוסף, השפה האינדו-אירופית גם מאפשרת לנו לתחום את אזור המחיה של דובריה בכיוון מזרח.

“They had words for Honey Bee, and Mead and Honey. And honey bees only lived in certain parts of Europe: basically in the area west of the Urals. So as you put all those pieces together, you can narrow the scope to a certain region.”

שקלול העדויות הבלשניות והארכיאולוגיות מעלה כי האינדו-אירופים חיו, ככל הנראה, בערבות רחבות הידיים שמצפון לים השחור ולים הכספי, באזור שהוא היום אוקראינה ודרום רוסיה – אותן ערבות יורו-אסיה שמאוחר יותר היו ביתם של המונגולים, ומשם יצאו למסע הכיבוש הגדול תחת הנהגתו של ג'ינגס חאן.

המילים הידועות לנו בשפה האינדו-אירופאית – לדוגמא, אריגה (webh) ותפירה (syuh) – מספרות לנו גם מתי חיו בני תרבות זו.

“They have references to weaving and sewing – and that implies that there were sheep that had wool that was long enough for that purpose. Archaeologists know that European sheep didn’t have wool long enough when they were introduced. They have a sense of when sheep were introduced, and how long did it take for the wool to grow. So, these random pieces of knowledge get thrown into the pot.”

גם העובדה שהיו בשפה מילים המתארות מרכבות ורכיבה על סוסים, מציבה חסם תחתון לתיארוך שכן עד שנת 4500 לפנה"ס הספירה בערך, טכנולוגיות אלה לא היו בנמצא. את החסם העליון ניתן להציב בנקודה שבה החלה השפה האינדו-אירופאית להתפצל לשפות שהתפתחו בהמשך לשפות שאנו מכירים כיום.

“Beyond that point, we start to see the emergence of the first daughter languages, the first branches of this family start to become distinct. The Hittite language in Anatolia is generally considered to be an Indo-European language, and it’s in existence around 2000 BC. The Mycenaean Greek language, it’s in place around 1700-1800 BC. Sanskrit pops up shortly after that. They know that by that point the ancient language started to fracture to the various daughter languages that came later.”

החישובים האלה תוחמים את ימי התרבות האינדו-אירופאית בין 4500 לפנה"ס ועד 2500 לפנה"ס לערך. חשוב לציין שאלו הערכות מקורבות בלבד, כמובן, ושלא כל המומחים מסכימים על הפרטים וההשערות – אך זהו הקונצנזוס הכללי.

מה עוד אנחנו למדים על האינדו-אירופים מתוך שפתם? ובכן, המילים 'כבשה', 'עגל', 'צמר', 'פרה' ו'שור' מגלות לנו שהם החזיקו בבעלי חיים מבויתים וניצלו אותם לצרכיהם. גם כלבים היו להם: המילה kwon היא פרוטו-אינדו-אירופית ל'כלב', והיא המקור למילה הלועזית Canine – כלבי. היו להם מילים למחרשה, לתלם ולמטחנה ההופכת גרעינים לקמח – ומכאן שהיו בעלי מכישורים חקלאיים. הם חיו במבנים שאותם כינו domo, מילה שהתגלגלה אל האנגלית כ- domestic, 'ביתי'. באופן כללי, לאינדו-אירופים היו מילים רבות יותר המתארות בעלי חיים מסוגים שונים – מבוייתים ולא-מבוייתים – מאשר מילים המתארות צמחים וגידולים חקלאיים, עובדה המרמזת על כך שכלכלתם התבססה על רעיית עדרים וציד יותר מאשר על חקלאות.

השפה גם יכולה לגלות לנו דבר או שניים על המבנה החברתי שלהם. לאינדו-אירופאים היו מילים רבות לתיאור בני משפחה זכרים. למשל, pater ל'אב' ו- nepot מילה המתארת כל צאצא זכר שאינו הבן הישיר: זהו המקור למילה nephew, אחיין, ולביטוי נפוטיזם כסוג של פרוטקציה על רקע משפחתי. ריבוי המילים לתיאור קרבה משפחתית של זכרים, לעומת מיעוט מילים דומות לתיאור בני משפחה נשיים – מלמדת אותנו שמדובר היה בחברה פטריאלכית, שבה זכויות ורכוש עברו מאב לבניו והכלה עברה לגור עם משפחתו של החתן.

מאפיין מרתק נוסף של חברה עתיקה זו אפשר ללמוד ממילה בעלת אופי ייחודי, והיא המילה האינדו-אירופית ghosti. באנגלית מודרנית, בדומה לעברית, המילים 'אורח' ו'מארח' הן שתי מילים נפרדות בעלות משמעויות שונות וברורות: 'host ' הוא מישהו שמכניס מישהו לביתו, ו-guest הוא האדם המתארח. זו חלוקת התפקידים ברורה במערכת היחסים שבין האורח והמארח. אך שתי המילים הללו, host ו-guest, מגיעות אלינו מהמילה האינדו-אירופאית ל-ghosti שבה הצליל g עבר מעתק הגאים ל-h ברבות הזמן. ל-ghosti, אם כן, יש משמעות כפולה: היא מציינת 'אורח' וגם 'מארח'.
העובדה של-ghosti משמעות כפולה שכזו מלמדת אותנו שבחברה האינדו-אירופאית הנוודית, שבה שבטים נודדים פגשו זה את זה לעתים תכופות וחדרו זה לשטחיו של זה, המארח של היום יכול להיות האורח של מחר – ועל כן סביר להניח לאירוח הייתה חשיבות מיוחדת בחברה זו. המילה ghosti היא גם המקור למילים המודרניות hospital ו-hotel בעלי משמעות של אירוח. מצד שני, היא גם המקור למילה hostile , מה שאומר שאורחים אינם חייבים להיות ידידותיים.
אלו נגיעות על קצה המזלג ממה שחשפו החוקרים על בני תרבות עתיקה זו משפתם.

סוד הצלחתם של בני היאמנה

העדויות הבלשניות מלמדות אותנו, אם כן, שהאינדו-אירופאים חיו לפני כ-6000 שנה חיו בערבות העשב הנרחבות של יורו-אסיה. אבל הם לא בני האדם היחידים, כמובן. אירופה כבר הייתה מיושבת על ידי חקלאים שהגיעו אליה מאזור המזרח התיכון. במסופטמיה החלו צומחות ציוויליזציות עירוניות, שעתידות להוליד כמה מהאימפריות הגדולות שידע העולם, משומר ועד אשור. מדוע היו אלה דווקא האינדו-אירופים שזכו לכך ששפתם תתפשט על פני אזורים נרחבים כל כך, מאירופה ועד הודו?

רמז ראשון לחידה זו אפשר למצוא, כמובן, בשפתם.

“There’s a lot of mystery here, but there are clues in the language. The references to certain technologies: wagons, wheels, they have lots of words related to horses and horse riding. So we know they were herders, nomads. They didn’t build cities and stay fixed in one place.”

האינדו-אירופים, אם כן, החזיקו בטכנולוגיות מתקדמות יחסית לזמנם. המילה ekwos בשפה האינדו-אירופאית פרושה 'סוס', והיא המקור למילה המודרנית Equestrian, שפירושה פעילות הקשורה לרכיבה על סוסים. רכיבה על סוסים ורתימתם לעגלות הייתה ה'ההיי-טק' של ראשית תקופה הברונזה ולא הייתה מוכרת לחקלאים האירופים, למשל. היא איפשרה לאינדו-אירופים להיות ניידים באופן יוצא דופן לתקופתם, להשתחרר מהצורך להיות קרובים למקורות מים ומזון באופן תמידי, ולעבור במסעותיהם אזורים נרחבים. אבל היכולת לרכב על סוסים לא הייתה היתרון היחידי שלהם.

העדויות הארכיאולוגיות מאותה תקופה מוקדמת של ההיסטוריה האנושית אינן רבות. את רוב המידע המוקדם שבידיהם אספו החוקרים מתילי קבורה עתיקים שנתגלו באירופה ובערבות האירו-אסייתיות, שזכו לשם 'קברי קורגאן' Kurgan Graves. קברים אלה הם אחד המאפיינים המוכרים ביותר של תרבות עתיקה שזכתה לשם 'בני הימנה'Yamna People . בני הימנה היו נוודים שחיו בערבות אירו-אסיה בסביבות שנת 4500 לפני הספירה, ונחשבו בעיני רבים כמועמדים המבטיחים להיות אלה שדיברו בשפה האינדו-אירופית הקדומה. אבל כיוון שבני הימנה היו נוודים, והעדויות הכמעט יחידות לקיומם הם אותם עשרות בודדות של קברים – התקשו החוקרים להוכיח את ההשערה.

לפני כשלושים שנה, הופיעה לפתע טכנולוגיה חדשה ומהפכנית שנתנה בידי המדענים כלי חדש ורב עוצמה בחקר ההיסטוריה. הטכנולוגיה הזו היא 'השעון המולקולורי', שהוקדשו לה שני פרקים של "עושים היסטוריה" לפני מספר חודשים. טכניקת השעון המולקולורי מאפשרת לזהות מוטציות מסוימות בדנ"א, ובעזרתן לצייר אילן יוחסין של אוכלוסיות שלמות.
בשנת 2015 התפרסם מחקר גנטי של חוקרים מאוניברסיטת הארווארד שבארה"ב. הם ניתחו דנ"א של כמאה שלדים שנמצאו באירופה ובערבות הדשא של אירו-אסיה, משנת 8000 לפנה"ס ועד כ-3500 שנה לפנה"ס, חלקם הגדול בקברי הקורגן שתיארתי קודם. תוצאות המחקר הראו בוודאות גבוהה כי בסביבות שנת 2500 לפנה"ס, פרצו לפתע בני הימנה מערבות העשב האסייתיות, כבשו בסערה את צפונה של אירופה ומרכזה והפיצו את הדנ"א שלהם בקרב האוכלוסייה המקומית. עדות גנטית זו מתיישבת עם העדויות הבלשניות, לפיהן גם השפה האינדו-אירופית החלה להתפצל לשפות האירופאיות השונות בסביבות 2500 שנים לפנה"ס – ומכאן שיש סבירות גבוהה מאוד שבני הימנה הם אכן האינדו-אירופים הקדומים.

אך התגליות הגנטיות מעלות שאלה מסקרנת אחרת. בשנת 2500 לפנה"ס כבר הייתה אירופה, כאמור, מיושבת בידי אחרים: אוכלוסייה שהגיעה מאזור המזרח התיכון בזמנים קדומים יותר. כיצד ייתכן שההשתלטות הימנאית על אותה אוכלוסייה קיימת הייתה מהירה כל כך? גם כאן מציעה הגנטיקה תשובה, ואפילו תשובה מפתיעה למדי.

בשפה האינדו-אירופית קיימות לא מעט מילים הקשורות בחלב ובמוצריו, ואנו גם יודעים שהם גידלו בעלי חיים מבוייתים כגון פרות וכבשים. מכאן שחלב וגבינות תפסו, ככל הנראה, מקום חשוב בתזונתם של בני הימנה. עם זאת, יכולת בני אדם לעכל חלב שמופק מן החי אינה מובנת מאליה.

“One of the pieces of evidence has to do with Genetics. It appears that these people, having relied upon animal domestication, they begun to rely on the milk and dairy products of these animals. That could not have happened if they didn’t acquired tolerance to Lactose.”

לקטוז, או 'סוכר החלב' בשמה השני, היא מולקולה נפוצה בחלב שמפיקים יונקים כגון, פרות וכבשים. לתינוקות וצעירים יש אנזים המסוגל לפרק לקטוז – אך שכיחות האנזים יורדת עם הגיל. בקרב בני אדם בוגרים, יש אנשים שמסוגלים לפרק את הלקטוז ולעכל את החלב – וכאלה שאינם מסוגלים. היכולת לפרק לקטוז בגיל מבוגר, כך מסתבר, היא תוצאה של מוטציה אקראית שאירעה בקרב בני הימנה בערך באותה התקופה, כארבעת אלפים שנים לפנה"ס.

“Today many people are tolerant to Lactose, but if we go back to this period – almost everybody was intolerant to Lactose. You couldn’t have digested milk and cheese beyond children. Genetics discovered that within this same region, among the same people, there was an evolution that allowed them to become Lactose tolerant in adulthood.
It is believed that this was a contributing factor, because now they didn’t have to kill animals for meat – they could live of the milk and dairy. They also believe that this allowed them to become bigger and larger. These people had particular burial sites called ‘Kurgan Burials’. [The archaeologists] noticed that people buried in those graves are several inches taller than other people. They were living a healthier lifestyle. They had a healthy diet.
They were expanding into areas where people were hunter-gatherers. It didn’t take much of an advantage for them to overwhelm the people they encountered during that time.”

במילים אחרות, נדמה שבני היאמנה – דוברי השפה הפרוטו-אינדו-אירופאית הצעירה – נהנו ממוטציה אקראית שהעניקה להם יתרון אדיר על פני שכניהם: היכולת לעכל חלב וגבינה גם בגיל מבוגר. התזונה הטובה חיזקה אותם, ולצד היתרון הטכנולוגי של היכולת לרכב על סוס, איש עמד בדרכם. הם השתלטו וכבשו שטחים נרחבים, דחקו את רגליהם של בני האדם חסרי הסוסים והמוטציה, וכך נסללה הדרך להתפשטות שפתם לכל אורכה של יבשת אירופה ורוחבה במערב, הודו ואיראן שבמזרח – ומאוחר יותר, הרבה מעבר לכך.

“Then you have to consider that through colonialism and expansion those languages have continued [to spread]. You can view the colonization of north and south america as a later Indo-European expansion. English, French, Spanish, Portuguese – those languages are now the dominant languages in the Americas. You end up with about half the population of the world speaking Indo-European […] We might not be done with this expansion – it may be still on going.”

אם כן, אם מודדים 'הצלחה' במונחים של שפה ותרבות – ייתכן ובני הימנה הם אחת הקבוצות המצליחות ביותר בהיסטוריה האנושית. מי יודע, אולי ביום מן הימים יכבשו הימנה את הגלקסיה כולה… ואגב, בזמן ההתפשטות המהירה, קבוצה אחת בלבד של אנשים התנגדו לבני הימנה, ועמדו בפני קומתם המרשימה וסוסיהם המהירים.

“Where they hit their limit is when they hit Mesopotamia and the near-east [who had cities.] It is believed that this is why the languages stopped at the point. In those areas you have a different language family – the semitic language family. Once there was a civilization in place, the advantages they might have had in Europe and Northern-India where kind of limited.”

העובדה שחומות הערים הגדולות שצמחו בין הפרת והחידקל, באזור שהוא היום עיראק וסוריה, בלמו גם את התפשטותה של השפה האינדו-אירופאית, העלתה בראשי שאלה מסקרנת. אנחנו, יהודים וערבים, מדברים בשפות השייכות למשפחת השפות השמיות. האם ישנו קשר בין השפות השמיות לשפות האינדו-אירופאיות? דהיינו, האם הייתה אפילו תרבות מוקדמת יותר לתרבות בני היאמנה, ששפתם התפצלה ברבות הימים לשפה האינדו-אירופית ולשפה השמית המוקדמת? ובכן, מסתבר שאני לא כזה מקורי כמו שחשבתי.

“This is a question I get asked quite often. At this point, there isn’t really anything definitive, but we know that languages don’t appear out of nowhere – they evolve over time. They come from somewhere. There’s a general agreement that there was an older language that preceded the Indo-European language.
Another expert in this field is John McWhorter, who wrote several books about the history of English. Scholars noticed that there are a lot of words in the Germanic languages that don’t come from Indo-European, such as ‘sheep’. John Mcwhorter argues that these words may have come from a Semitic language. He thinks that during the time the Phoenicians were expending around the Mediterranean, maybe a group of speakers migrated into Europe and settled in northern European. He claims that he identified links between these words and Semitics words. It’s his view and it’s not generally accepted in the linguistic community, but he is very much on the cutting edge. I’m fascinated to see where this research goes, because it could show that a core of the Germanic languages might have a Semitic root if we look close enough.”

ההשערה הזו, בדבר הקשר האפשרית שאולי קיים בין השפות השמיות והשפות האינדו-אירופאית, מחזיר אותנו סיבוב שלם אל המחשבות שפתחו את הפרק. כולנו יודעים שבני האדם חולקים, בסופו של דבר, דנ"א דומה: השונות בין הגנים האינדיבידואלים של כל אחד מאיתנו הם כאין וכאפס לעומת הדימיון העקרוני ביניהם. אבל גנים אי אפשר לראות, וקוד הגנטי בולט הרבה פחות לעין משאר מאפיינים גופניים: גוום העור, עובי שפתיים, צבע העיניים וכדומה. שפה, לעומת זאת, היא משהו ברור ובולט מאוד – ולמרות שבשמיעה ראשונה נדמה שאין קשר רב בין פרסית, להודית ולאנגלית, עכשיו אנחנו יודעים לומר שלא רק שיש ביניהן דימיון רב, הם גם שפות-אחיות, צאצאיה של שפה אחת מקורית. מצויידים בידע חדש זה, ייתכן ובפעם הבא ונתהלך ברחובותיה של הודו – או מי יודע, ברחובותיה של טהרן – לא נרגיש כל כך זרים ושונים.