Podcast (bizpod): Download
כולם מבינים, אפילו בממשלה, שהמשבר הגדול בו מצוי המשק מחייב הזרמות כספים גדולות מהממשלה, אלא שהשאלה היא כמה ויותר חשוב מאיפה יבוא הכסף? השבוע אנחנו מדברים עם פרופ' אבי בן בסט מהאוניברסיטה העברית, ולשעבר מנכ"ל משרד האוצר ומנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל, על השאלה מאיפה מביאים את הכסף ולמה בעצם הממשלה לא עושה את הדבר הפשוט ביותר – להדפיס אותו. בהמשך בפינה 'שלי עושה חשבון' תדבר שלי סבר על איך חשבון הבנק יכול להוציא אותנו מעבדות לחירות.
האזנה נעימה.
חגי.
דף הבית של התכנית | iTunes | RSS Link
רשימת תפוצה בדואר האלקטרוני | אפליקציית עושים היסטוריה (אנדרואיד) | פייסבוק | טוויטר
אינפלציה פוגעת לא רק במי שיש לו הון ושוחקת את ערך כספו, אלא בעיקר באילו שאין להם ובגלל העלאת המחירים או שחיקת הריבית, תוצרים של אינפלציה, יש להם עוד פחות, בהווה ובעתיד. מי שיש לו מספיק, מושקע בדרך כלל בבורסה שבעיקרון עולה בערכה עשרות מונים מהפסדי האינפלציה. מיסוי פרוגרסיבי הוא אכן תשובה הולמת, אבל גם כאן צריך להיות גבול, אחרת הכסף עם בעליו יעבור לחו"ל. האתגר הוא למצוא איזון בין שוק חופשי שהוא מנוע כלכלי שתורם לרווחת הציבור, אבל לא בהכרח לאושרו, ולערבות הדדית וצדק חברתי.
אני מקשיב לפודאקסט והדברים שנאמרו כל כך צרמו שחיפשתי איפה להגיב :
"הממשלה צריכה להדפיס אגרות חוב, למכור אותם לציבור, כמובן שהיא תשלם על כך ריבית, וטוב שתשלם על כך ריבית , …. "
או במילים נכונות :
הממשלה צריכה להלוות כסף מהציבור-שיש-לו, ואז להחזיר את הכסף לציבור-שיש-לו בתוספת ריבית שאותה תקח מתקציב הציבור-הכללי על ידי העלת מיסים"
רק אני רואה פה לופ של גזל נוסף מהאנשים "שעובדים" שמעביר כסף מהם לאלה שיש להם ?
להבנתי מדובר במנגנון שגורם לריסון הממשלה בהוצאות. הכסף לא שייך לממשלה, היא רק מנהלת אותו. זה כמו כל אדם פרטי שזקוק לכסף ופונה לבנק, במקרה הנ"ל הציבור הוא הבנק וכל עוד ההחזר לא נעשה על ידי העלאת מיסים אלא ע"י צמצום הוצאות, זה לא על חשבון כלל הציבור. אגרות חוב ממשלתיות נפרסות על עשרות שנים וזו תכנית חיסכון בטוחה לאזרחים שלא משקיעים בבורסה מתנדנדת.
תוספת, מחבר אחר:
נקודה שאני חושב שצריך לחדד: הרבה יותר חשוב מאיזה כלי מדיניות כלכלי משתמשים בו לטובת ההתמודדות עם המשבר חשוב להיאבק על מי מושא הסיוע. אם ידפיסו כסף כדי להעשיר בעלי מניות, ילאימו חברות כדי להחזיר אותן אח״כ לבעליהן ויגדילו את החוב כדי לנפח את הבורסה זה לא ישנה לרוב הציבור וגם לא לויכוח האידיאולוגי בתחום הכלכלי.
מעתיק מחבר:
א. הקביעה החד משמעית שהוספת כסף עכשיו תביא לעליית מחירים היא חלק מהדת השלטת. לראיה, אותה אינפלציה לא מתרחשת כאשר מוסיפים כסף בצורה של "הרחבה כמותית" לבנקים. כמו כן, ההנחה שהוספת כסף כסיוע לאזרחים לא תגדיל במקביל גם את הייצור תמוהה. מה בדיוק יעשו האנשים עם הכסף שיקבלו אם לא לצרוך איתו?
ב. וגם אם נניח שהדפסת כמות מסוימת של כסף תיצור אינפלציה בגובה מסוים ומדוד, מהותה של האינפלציה היא בשחיקת ערך הכסף של מי שיש לו כסף. אפשר גם לנסח את זה בבחינת מיסוי אלה שיש בבעלותם הון לטובת סיוע עבור אלו שאין להם. לא הדבר הכי גרוע שיש.
ג. ההנחה שמדובר ב"מדרון ללא מעצורים" קשורה בחוסר האמון במנגנונים דמוקרטיים והפרדת "הפוליטיקה" מ"הכלכלה", כאילו פוליטיקאים תמיד מקבלים החלטות "פופוליסטיות" לעומת אלו שעומדים בראש הבנק המרכזי והבנקים הפרטיים המקבלים החלטות שקולות ורציונליות.
וכן, נקיטת צעדים זהירים ומדודים היא דבר רצוי. לא לעשות כלום, למשל, זה מאוד לא זהיר.
אהבתי . בעיקר את סעיף א וב
א. הקביעה החד משמעית שהוספת כסף עכשיו תביא לעליית מחירים היא חלק מהדת השלטת. לראיה, אותה אינפלציה לא מתרחשת כאשר מוסיפים כסף בצורה של "הרחבה כמותית" לבנקים. כמו כן, ההנחה שהוספת כסף כסיוע לאזרחים לא תגדיל במקביל גם את הייצור תמוהה. מה בדיוק יעשו האנשים עם הכסף שיקבלו אם לא לצרוך איתו?
ב. וגם אם נניח שהדפסת כמות מסוימת של כסף תיצור אינפלציה בגובה מסוים ומדוד, מהותה של האינפלציה היא בשחיקת ערך הכסף של מי שיש לו כסף. אפשר גם לנסח את זה בבחינת מיסוי אלה שיש בבעלותם הון לטובת סיוע עבור אלו שאין להם. לא הדבר הכי גרוע שיש.
ג. ההנחה שמדובר ב"מדרון ללא מעצורים" קשורה בחוסר האמון במנגנונים דמוקרטיים והפרדת "הפוליטיקה" מ"הכלכלה", כאילו פוליטיקאים תמיד מקבלים החלטות "פופוליסטיות" לעומת אלו שעומדים בראש הבנק המרכזי והבנקים הפרטיים המקבלים החלטות שקולות ורציונליות.
וכן, נקיטת צעדים זהירים ומדודים היא דבר רצוי. לא לעשות כלום, למשל, זה מאוד לא זהיר.
אינפלציה פוגעת לא רק במי שיש לו הון ושוחקת את ערך כספו, אלא בעיקר באילו שאין להם ובגלל העלאת המחירים או שחיקת הריבית, תוצרים של אינפלציה, יש להם עוד פחות, בהווה ובעתיד. מי שיש לו מספיק, מושקע בדרך כלל בבורסה שבעיקרון עולה בערכה עשרות מונים מהפסדי האינפלציה. מיסוי פרוגרסיבי הוא אכן תשובה הולמת, אבל גם כאן צריך להיות גבול, אחרת הכסף עם בעליו יעבור לחו"ל. האתגר הוא למצוא איזון בין שוק חופשי שהוא מנוע כלכלי שתורם לרווחת הציבור, אבל לא בהכרח לאושרו, ולערבות הדדית וצדק חברתי.