Podcast (osimtanach): Download
הורדת הפרק (mp3)
יוסף, בנו האהוב של יעקב, אבי ישראל, היפיפה והחכם אשר מצליח להרגיז את כולם.
על פי הסיפור המקראי עולה יוסף לגדולה בזכות הכריזמה והחוכמה שלו. דרכו אל הפסגה רצופת מכשולים ואתגרים.
הפעם ננסה להבין האם ניתן להשוות בין יוסף "שלנו" לנרקיסיוס היווני-רומי? מה מייצג מוטיב הנפילה בסיפורו של יוסף ואיך הוא תמיד מצליח לצאת מהבור? מדוע לכל אורך הסיפור מוזכרים בגדים אותם לובש ופושט יוסף? וגם, למה דמותו הוצגה בכוונה תחילה כנשית? על שאלות אלה ואחרות ננסה להשיב יחד עם הסופרת יוכי ברנדס.
האזנה נעימה,
יותם.
דף הבית של התכנית
רשימת תפוצה בדואר האלקטרוני | iTunes | האפליקצייה שלנו לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר
ניתוח מבריק לסיפור/סיפורי יוסף. מה רע בניתוח ספרותי לסיפורים?
בעיניי הקריאה של יוכי בסיפור יוסף היא קריאה רשלנית ולא רצינית. אתן מספר דוגמאות:
א. ההקבלה לנרקיסוס מבוססת אך ורק על מוטיב אחד- האהבה העצמית. מעבר לכך היא לא הצליחה למצוא שום דבר דומה, כי אכן מדובר בסיפורים שאין ביניהם שום קשר…
ב. גם מוטיב האהבה העצמית אצל יוסף טעון בדיקה רצינית- בעיניי היה מאד לא משכנע – כל הדוגמאות שנתנה יכולחם להתפרש ביתר קלות בצורות אחרות. החלומות למשל, אולי מראים על מגלומניה (וגם על כך ניתן להתווכח), אך ממש לא נרקיסיסטיות.
ג. יוכי ברנדס מוציאה את יהודה מצויין במכירת יוסף- אך קריאה צמודה בפסוקים מראה שלא רחמים הניעו אותו "מה בצע כי נהרוג את אחינו" כלומר: איזה רווח נקבל מזה (בצע=כסף)- עדיף למכור אותו!
ד. כתונת הפסים- על סמך פסוק אחד שמלמד שבנות המלך לבשו את זה- להסיק שמדובר דווקא בבגד נשי?! באותה מידה, ואף סביר יותר לדעתי- אפשר להבין פשוט שמדובר על בגד מלכותי.
אם נצא מתוך נקודת הנחה שכותבי הסיפור של אבשלום הכירו את סיפור יוסף, סביר יהיה לטעון יותר מזה- שהמילים 'כתונת פסים' נועדו להזכיר לנו את יוסף, וזאת למרות שלא היה זה השם הנפוץ לבגד של בנות המלך, אלא דווקא 'מעילים' (אגב- לפי אותו הגיון גם 'מעיל' אמור להיות בגד נשי, אך גם לשמואל יש מעיל וגם הכהן הגדול לובש מעיל…)
בקיצור- נדמה לי שיוכי רואה בעיקר מדמיונותיה.
והתאוריה לפיה יעקב תפר ליוסף כותנת וחיזק את דמותו הנשית כדי שידמה בעיניו לזכרון אשתו המתה זוכה בקלות בתואר "התיאוריה המוזרה, המופרכת והקינקית" ביותר אי פעם..
כל כך צחקתי כשקראתי את התגובה הזאת. בסדרה איראנית (Prophet Yusuf) בה צפיתי לפני שנתיים שסיפרה את הסיפור כפי שהוא מוצג בקוראן, יוסף הוצג כאדם מוסרי ואכפתי שדואג לכולם ועם זאת גם כאדם שחושב שהוא מינימום נזר הבריאה ומדבר על עצמו בגוף שלישי, ויעקב כאדם בעל תלות אוססיבית בבנו הבכור מאישתו המנוחה.
לא משתגע בכלל על הפרקים שמביאים ניתוח ספרותי של התנך.
לנתח דמות מקראית על הצורה בה דחה את אשת פוטיפר על פי דברים שכתבו סופרים שונים מאות שנים אחר כך זה קלוש וחסר טעם, לדעתי.
אולי זה מקרי, אבל בכמה פרקים שנעשו ניתוחים כאלה, הניתוחים היו כל כך מוטים לרעיון מסוים, שנראה שקודם נוצרה התזה (במקרה הזה על יוסף כדמות נשית), ואחר כך מנסים להתאים כל טקסט למסקנה הרצויה.