Podcast (osimtanach): Download

הורדת הפרק (mp3)

(לחלקו השני של הפרק)

מה מקור המונותיאיזם? האמונה באל האחד- יהוה? האם ייתכן שמדובר בכלל בקונספירציה? ברעיון ממוחו הקודח של מלך יהודה? או אולי כהן גדול וסופר מבית המקדש חברו להם לקשר מתוחכם והביאו לרפורמה דתית שתשנה את תפיסת האדם את אלוהיו למשך יותר מ 2000 שנה?

במקרא הוראות, ביטויים וחוקים רבים האוסרים את האמונה באלים רבים ומחייבים את האמונה באל האחד- יהוה. אברהם, אבי האומה המיתולוגי, מתואר במקורות רבים כאבי המונותיאיזם. אפילו שני הדיברות הראשונים מתייחסים לייחודיות האל ובלעדיותו. אבל מהיכן הגיעה, החלה והושרשה התפיסה מונותיאיסטית?

בצמד הפרקים הבאים, ד"ר בעז סתוי ואנוכי, ננסה לפצח את הפרשה ונחשוף מעט מהמסתורין של הקונספירציה הגדולה אשר הביאה ליצירת הבסיס עליהן נשענות כיום כל הדתות המאמינות באל אחד.

האזנה נעימה,

יותם.

---

רשימת הפרקים המלאה

הרשמה לפודקאסט:

רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

---

 

תמלול הפרק: יאשיהו וגילוי ספר התורה – הקונספירציה ששינתה את תולדות העם היהודי (חלק א')

תמללה: דלית פז

לחלקו השני של הפרק

אם תכנסו לוויקיפדיה ותקלידו את המושג "מונותאיזם", תוכלו לקרוא כפי שלמדו את כולנו בתיכון, שאברהם אבינו הוא אבי האמונה המונותאיסטית. ספרות חז"ל מלאה במדרשים ואגדות איך אברהם עוד בהיותו ב'אור', שבעירק של ימינו, ניתץ את אלילי אביו במין סוג של נבואה על היותו הממציא בעיד של האמונה באל אחד. בנצרות והאסלאם שצמחו מהיהדות אימצו בשמחה את המיתוס הזה ואברהם אוזכר בהקשרים דומים גם בקוראן ובברית החדשה. אפילו התנ"ך עצמו נפתח בסיפור בריאה אשר מבוצע ע"י אל אחד מופשט, בניגוד למיתוסי בריאה אחרים שהיו באזור המזרח הקדום כמו למשל מיתוס הבריאה של "אנומה אליש" ומיתוס הבריאה המצרי – מיתוסים אשר תמיד מערבים אלים מספר.

במקרא עצמו יש ביטויים, חוקים והוראות רבות ההורסות את האמונה באלים רבים ומחייבות את האמונה באל אחד. אפילו בעשרת הדברות שהן תמצית הדת היהודית לכאורה שני הדברות הראשונים מתייחסים לייחודיותו של האל ובלעדיותו. כל ההשתדלות הזאת נראית לעתים מאוד מכוונת, מאוד מתעקשת, מאוד על מנת לחתור למטרה מאוד ספציפית, כאילו מישהו ממש רצה לקדם רעיון מסוים והוא שתל אותו לכל אורך העלילה. בדיוק כדי לדון בשאלה הזאת "האם ההשתדלות הזאת נדמית או אמיתית?", נמצא איתנו ב"עושים תנ"ך ד"ר בועז סתוי ובפיו לא פחות מדיבור על קונספירציה.

יותם: "אז בועז תגיד לי, האם התחושה שלי שמישהו מנסה לאורך כל הטקסט לדחוף את המונותאיזם הזה בכוח היא נכונה?"

בועז: "כן! זאת אומרת התנ"ך כמו שראינו את זה כבר בהרבה מאוד תכניות בפודקאסט, יש פה באמת את הספר, אפשר להגיד הכי מורכב בהיסטוריה. הוא נכתב במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה והאמונות של הכותבים מאוד שונות האחת מהשנייה. זאת אומרת, אין דין האמונה העברית הקדומה ב-1000 לפני הספירה כדין האמונה העברית ב-200 לפני הספירה. לכן המונותאיזם, או האמונה הדתית שמשתקפת התנ"ך מאוד מאוד משתנה מספר לספר והיא נוכחת כל הזמן".

יותם:" לפני שנתקדם נגדיר מונותאיזם, זה בא מיוונית ומורכבת משני מלים: מונוס – אחד ותאוס – אל. עכשיו כמו תמיד נפנה לפן הריאלי, ההיסטורי של הדברים. נניח רגע בצד את התפיסה התיאולוגית שהשתרשה אודות אל אחד כל יכול. באחד הפרקים הקודמים של עושים תנ"ך אמרנו שהמזרח הקדום, המקום בו נאסף ולאחר מכן התקבע הטקסט המקראי, היה מלא באלים. יתרה מזאת, אמרנו כי ככל הנראה עבור אותם אנשים קיומם של פנתיאון אלים, מדבריים, כנענים, בבלים, לעתים אפילו יחד, היה דבר מקובל, דבר שבשגרה, אז אל מה נדבר היום?"

בועז:" היום נדבר על אחד האירועים הכי דרמתיים בהיסטוריה של עם ישראל. מזכירים אותו לפעמים בבית הספר, אבל באמת, אנחנו אף פעם לא שמים דגש על כמה האירוע הזה דרמתי. הוא נוגע לעניין המונותאיזם.

יותם: "והאירוע הזה הוא?"

בועז: "האירוע הזה הוא הרפורמה של יאשיהו, הרפורמה דתית. ומה שאנחנו ננסה לראות שזו בעצמם לא סתם רפורמה דתית, שינוי דתי, אלא גם אחת הקונספירציות הגדולות בהיסטוריה של עם ישראל".

יותם: "אז איפה מתרחשת הרפורמה הזאת, איפה הסיפור שלנו מתרחש מבחינת ספרות המקרא."

בועז:" הסיפור שנקרא היום מתרחש במלכים ב' פרקים כ"ב וכ"ג, ממש קרוב לסוף בית ראשון, קרוב לחורבן בית המקדש. אנו נמצאים סביב 620 לפני הספירה. אבל לפני שנדבר על האירוע הדרמטי, אני רוצה לעשות איזושהי הקדמה קצרה שתעזור לנו להבין מדוע מדובר באירוע כל כך היסטוריה ודרמטי. כאשר יאשיהו עושה את הרפורמה שלו בעצם אפשר לראות שיש שלושה עקרונות שמובילים אותו. העיקרון הראשון הוא העיקרון המונותאיסטי, שיש אך ורק אל אחד, האל הזה הוא יהוה, נקרא לו אלוהים, שבו צריך להאמין. העיקרון השני הוא החשיבות של שבט אחד ובתוכו משפחה אחת, בתוך כל עם ישראל. זאת אומרת, עם ישראל מורכב לכאורה משניים-עשר שבטים, בתוכו יש שבט אחד חשוב שזה שבט יהודה, ובתוכו יש משפחה אחת נבחרת שזב בית דוד. והעיקרון השלישי הוא שיש אך ורק עיר אחת קדושה בכל שטח ישראל והעיר הזו היא כמובן ירושלים. שלוש הנקודות האלה, בזמן שהתנ"ך נכתב, היו למעשה בפולמוס, זאת אומרת היו במחלוקת מאוד גדולה".

יותם: "למה? הרי היום אלו שלוש נקודות שבעצם כל מי שבמרכאות יהודי זה מאוד ברור לו שלושת העקרונות האלו: אל אחד, בית דוד וירושלים".

בועז: "אבל בתקופה שבה התנ"ך נכתב, בשלוש הנקודות האלו הייתה מחלוקת מאוד קשה בעם. דבר ראשון, בפרק שעליו דיברנו בפעם הקודמת, ליהוה, לאלוהים, יש תחרות מאוד מאוד קשה. יש הרבה מאוד אלים שמנסים לתפוס את הבכורה. יש את בעל, אחר כך את האלים האשורים, אשרה. יש מאבק מאוד קשה, מיהו האל הבכיר ביותר בפנתיאון של ממלכת ישראל וממלכת יהודה. הדבר השני, כאשר ספר מלכים נכתב, לאורך כל התקופה, ממלכת יהודה היא לא הממלכה היחידה. יש לצידה את הממלכה האחות, את ממלכת ישראל, שהיא הרבה יותר חזקה, הרבה יותר עשירה."

יותם: "היא הרבה יותר מתקדמת, היא הרבה יותר מערבית".

בועז: "ממש. היא הרבה יותר מתקדמת, כמו שאתה אומר, גם מבחינה טכנולוגית. רוב הממצאים הכתובים התגלו בה, והרבה מאוד פעמים בהיסטוריה, היא שולטת בממלכת יהודה. זאת אומר להניח מראש, אפריורי, שממלכת יהודה שולטת בה זה, ששבט יהודה ובית דוד זה ה-דבר. והדבר השלישי הוא ירושלים, אז עכשיו הנה חידה קצרה. כמה פעמים ירושלים נזכרים בספרי התורה: בראשית, שמות, במדבר, דברים?".

יותם: "והתשובה היא?"

בועז: "התשובה היא אפס. ירושלים לא נזכרת בכלל בסיפורי האבות. זוהי עיר שאין לה שום מסורת קדושה בסיפורי האבות. לעומת זה, אם תלכו לסיפורי יעקב. יום אחד יעקב, בגלל כל מיני שטויות שהוא עושה בבית, נאלץ לעזוב את הבית. ובדרך לחרן, הולך לכיוון הבית של משפחת אמו, של לבן. לילה אחד הוא ישן, נשכב על האדמה, שם אבן, פתאום בחלומי! בחלומו הוא רואה סולם ועליו… "

יותם: "הסיפור הידוע"

בועז: "סולם וזה, כן? הוא מתעורר בבעתה, מבין שהמקום הזה הוא לא סתם מקום, הוא מקום קדוש. זה בית אל. זאת אומרת, זה סיפור הייסוד של העיר בית אל. לבית יש מסורת קדושה הרבה יותר גדולה מירושלים…"

יותם: "שנובעת כבר מיעקב, אבי האומה".

בועז: כבר מיעקב אבי האומה. זאת אומרת יש ערים הרבה יותר חשובות מירושלים. זאת אומרת שהחשיבות של ירושלים, שהיום אנחנו מקבלים אותה מאליה, בפולמוס קשה מאוד".

יותם: "אז איך העובדות האלו היום מאוד ברורות לנו? זאת אומרת יש אל אחד אבסולוטי, מקום אחד, משפחה מלכותית אחת לגיטימית. איך הדברים האלה היום נהיו סוג של אקסיומה כזאת?"

בועז:" על זה נדבר היום. שלוש הנקודות האלו שהיום הן מובנות מאליהן כמעט כמו 'התקווה', הן במחלוקת מאוד מאוד קשה, והן נכנסו לתודעה שלנו כאופציה היחידה בזכות האירוע שנלמד עליו היום".

יותם: "אז יאללה. בוא נצלול לאירוע, לסיפור. אמרנו, מלכים ב', פרק כ"ב.."

בועז: "ואנחנו מתחילים בפסוקים 1ו-2. ' בן שמונה שנה יאשיהו במולכו ושלושים ואחת שנה מלך בירושלים'. יאשיהו, גיבור הסיפור שלנו עולה לשלטון כשהוא מאוד צעיר, בן שמונה. זאת אומרת, כשילד היום, בגיל שמונה חושב להזמין את החבר'ה למסיבה בכיתה ב', יאשיהו כבר עולה לשלטון".

יותם: "אוקיי, אז המלך הזה יאשיהו, הוא גם נכדו של מנשה שהיה מלך שנוי במחלוקת ויכול להיות שנדבר בו בהמשך".

בועז: "כן, מנשה הוא באמת המלך הכי מזעזע בהיסטוריה, לכאורה, כך על פי כותבי ספר מלכים, ויאשיהו הוא באמת הנכד שלו. ועכשיו פתאום הכותב של התנ"ך מדלג על הרבה מאוד שנים, על למעשה 18 שנה, ובפסוק שלוש כשאנחנו נכנסים לסיפור, פתאום אנחנו רואים: 'ויהי ב-18 שנה למלך יאושיהו שלח המלך את שפן' [שפן הסופר] והוא אומר לו כך: 'הלל חילקיהו כדי שיספור את הכסף ויתם את הכסף המובא בית ה' אשר אספו שומרי הסף'. פתאום בשנה ה-18 לשלטונו, שהוא בן 26, פתאום נכנס לו ג'וק לראש שהוא צריך לעבוד על שיפוץ בית המקדש. זאת אומרת יש פה פער מאוד מאוד גדול, בין גיל שמונה ושנה הראשונה לשלטון לבין השנה ה-18 לשלטונו. מה קרה באמצע? אנחנו לא יודעים"

יותם: "וזה מכוון?"

בועז: "זאת בדיוק השאלה. זאת אומרת יש כאן פער סיפורי מאוד מאוד גדול, ואם מישהו מכם מהמאזינים באמת קרא את הספר המאוד מאוד מעניין של ד"ר יגאל בן-נון 'קיצור תולדות יהווה' הוא נכנס חזק בפער הסיפורי הזה. לטענתו יש פה שני נתונים שהם מאוד מאוד חשודים: אחד מהם זה. שאבא של יאשיהו נרצח. השני זה שאנחנו לא יודעים שום דבר על ילדותו. יגאל בן-נון בעצם טוען שיאשיהו בכלל לא שייך לבית דוד. הוא מישהו שהקונספירטורים לקחו אותו משום מקום והעלו אותו לגדולה. עכשיו זה תיאוריה מאוד מעניינת, מאוד ממליץ לקרוא על זה בספר."

יותם: "אבל היא קונספירטיבית קצת, נכון?"

בועז: "מאוד. יש הרבה מאוד ספוקלציות, אבל מאוד מעניין, מאוד מעניין לקרוא".

יותם:" אז אנחנו בעצם מדברים על זה שבשנת 18 למלכותו של המלך, שולח המלך את הסופר שלו שפן כדי לבדוק את הבית, את בית האל. והוא מגיע לשם ומתחיל לבדוק את הכסף שיש ולראות מה הולך במצוות המלך."

בועז: "זאת אומרת שמו שתי קופות כנראה, כמה קופות, ליד שומרי הסף של בית המקדש ואמרו להם חברים כל מי שנכנס לבית המקדש ולתת תרומות, שימו שם. ואז אנחנו עוברים לפסוקים 5-6. שפן הסופר מגיע לחלקיהו הכהן הגדול, והם בודקים את הכסף, ואת הכסף בפסוק 5: 'וייתנו על יד עושי המלאה המופקדים בבית ה'. זאת אומרת המטרה, המשימה הראשונה, של שפן וחלקיהו זה לקח את הכסף ולתת אותו לכל בעלי המלאכה."

יותם: "בעלי מלאכה, עושים איזה רמונט פה, עושים שיפוץ…"

בועז: "יופי, מעניין שאמרת את זה, כי באמת מה שרואים בסוף פסוק חמש, הוא אומר להם, הוא נותן להם את הכסף, כדי כך כתוב: 'חזק בדק הבית'"

יותם: "אה, בדק בית, כמו שאנחנו מכירים, עושים שיפוץ, עושים רמנוט".

בועז: "נכון, אבל, אני רוצים רגע לזרוק אותנו מהסיפור. בשנת 2003 לספירה, לפני כ-15 שנים, פתאום צצה בשוק העתיקות הכתובת הכי מעניינת בעולם. לכתובת הזאת קוראים כתובת יהואש. מה שמעניין זה שבאזור הזה של יהודה וישראל כמעט ואין כתובות, ופתאום התגלתה כתובת ענקית כתובה על גבי מצבה שחורה יפייפיה של 15 שורות, והמצבה הזו עוסקת בעצם בשיפוץ שעשה מלך אחר של יהודה בשם יהואש, לבית המקדש. עכשיו כשמגיעים שם לשורות 9 ו-10, אנחנו רואים יהואש אומר 'ואעש', כלומר ואעשה את בדק הבית. אותן מילים. זאת אומרת, גם פה במלכים ב כ"ב וגם בכתובת של יהואש שהופיעה בסחר העתיקות, כתוב שצריך לעשות את בדק הבית."

יותם: "בסדר, אז מה הבעיה שלנו?"

בועז: "הבעיה היא שיש הבדל אחד מאוד מעניין: שיהואש עושה בדק בית. מה זאת אומרת לעשות בדק בית? בדיוק כמו שהיום אנחנו עושים בדק בית, בודקים שהכול בסדר, שאין שום תקלות, אבל שימו לב מה כתוב פה בפסוק 5. כתוב שהכסף ניתן לבעלי המלאכה כדי לחזק את בדק הבית."

יותם: "מה ההבדל באמת?"

בועז: "כאשר אנחנו עושים בדק בית, אנחנו בודקים איפה התקלות ומה צריך לתקן וכו'. הה בפסוק 5 מה שהעובדים צריך לחזק את בדק הבית. זאת אומרת בדק הבית בעברית המקראית בעצם משמעותו התקלה, הקלקול ואותו צריך לתקן."

יותם: "הבנתי. זאת אומרת צריך להתקין, מלשון, להתקין את הסדקים".

בועז: "נכון, זאת אומרת בדק הבית הם הסדקים שאותם צריך לתקן. ישבו חוקרים מודרניים על המצבה של כתובת יהואש ואמרו 'היי, יש פה תקלה. זאת אומרת מי שכתב את כתובת יהואש כתבת בעברית מודרנית ולא כתב בעברית מקראית".

יותם: " אוקיי, אז איך נסגר הסיפור הזה באמת?"

בועז: "ב-2003 הוגשה ממש תביעה של רשות העתיקות נגד, איך נקרא לו, אספן העתיקות"

יותם: "אוקיי, אתה נזהר קצת אני רואה, ויש לזה סיבה".

בועז:" נכון, לא נזכיר שמות, שאצלו צצה לפתע הכתובת. הטענה של רשות העתיקות הייתה שהכתובת מזויפת בין היתר על סמך תקלות כאלה. זאת אומרת מישהו זייף את הכתובה, 15 שורות, ולא בקיא בעברית המקראית".

יותם: "זה הגיע גם אני חושב גם לבית המשפט נכון?"

בועז: "זה הגיע גם לבית המשפט. ב-2012 זוכה הנאשם מחמת הספק. זאת אומרת רשות העתיקות עשתה טעות. היא ניסתה להוכיח שהבן אדם הוא הזייפן במקום ללכת על זה שמדובר בזיוף. בכל מקרה, כנראה הכתובת מזויפת. מאוד מעניין, תראו איך זה מתקשר לסיפור שלנו".

יותם: אבל זה מחזיר אותנו למילה למשמעות המילה בדק בית התנ"כית".

בועז: "נכון. זאת אומרת, זה באמת מראה לנו שהשפה התנ"כית היא שונה משלנו וצריך מאוד להיזהר".

בועז: "אוקיי. אז שפן הולך למנות את הכסף, מעביר אותו לבעלי המלאכה ואז אנחנו מגיעים לפסוק 7".

יותם: "שזה השיפוץ עצמו".

בועז: "שניה לפני השיפוץ, אומר הכותב המקראי: 'אך לא ייחשב איתם הכסף הניתן על ידם, כי באמונה הם עושים'. זאת אומרת, לא עכשיו סופרים את הקבלות שמוציאים בעלי המלאכה, כי אנחנו מחזיקים מהם אנשים נאמנים ומה שהם צריכים, כל כסף הם מקבלים, הכול בסדר, לא עוקבים אחרי ההוצאות שלהם."

יותם: " אבל בועז, אני זוכר, מלל הדיונים שעשינו עד היום לגבי תנ"ך, לא מספרים דברים סתם. זאת אומרת, למה צריכים לספר את הסיפור הלכאורה הלא רלוונטי הזה?"

בועז: "זאת אומרת, באמת במבט ראשון המשפט הזה נראה סתמי לחלוטין. מה אכפת לי בכלל אם החרש… עד שנגיע לקונספירציה. כאשר נגיע לקונספירציה פתאום נראה כמה הפרט הזה חשוב. אז עכשיו באמת מתחיל השיפוץ, ובפסוק 8 חלקיהו הכהן הגדול מדבר עם שפן ואומר לו 'תשמע, השיפוצים נפלאים, אבל אני מצאתי גם ספר תורה'. חלקיהו נותן את הספר לשפן, ושפן קורא אותו."

יותם: "מאיפה הגיע הספר הזה? מה זה הספר הזה?"

בועז: "יש לנו פה משהו מדהים. פתאום מתגלה ספר תורה. זאת אומרת, זה כאילו נעשה שיפוץ בכנסת, ופתאום מאחורי הדוכן של יושב ראש הכנסת מתגלה ספר סופר מיוחד, ספר תורה. אבל משום מה, כמה שזה מרגש אותי כמורה לתנ"ך, את שפן הסופר, שום דבר לא מרגש אותו בכלל".

יותם: "אוקיי. אז בוא נראה את הפסוקים ששפן לא מתרגש בהם".

בועז: "אוקיי. אז שפן חוזר ליאשיהו, המלך ששלח אותו, פסוקים 9-10 ומספר לו כך: "יתיכו עבדיו את הכסף הנמצא בבית, וייתנו על יד עושי המלאכה' ודרך אגב מוסיף שפן 'ספר נתן לי חלקיהו הכהן'. ואז שפן קורא את הספר לפני המלך".

יותם: "זאת אומרת, הכהן הגדול, שמצא ספר שאמור להיות מאוד דרמטי. הסופר חוזר אתו למלך, זאת אומרת, זה חשוב לספר את זה למלך, אבל זה עובר ככה, כמו הכול בסדר".

בועז: " נכון, שפן מספר את זה כאילו כלום. הוא מתחיל דבר ראשון בשיפוץ. מה שחשוב זה ההתקדמות של השיפוץ, אה ודרך אגב מצאנו ספר."

יותם: "ואולי זה באמת סתם ספר?"

בועז: "אוקיי. אבל מסתבר שלא כי כאשר אנו מגיעים לפסוק הבא, פסוק 10, אנחנו רואים 'ויגד שפן הסופר למלך ספר נתן לי חלקיהו הכהן' הוא קורא אותו ובפסוק 11 'ויהיה כשמוע המלך את דברי ספר התורה וייקרע את בגדיו'. זאת אומרת יש פה ניגוד חד בין האגביות הזה שהוא מספר לאופן הדרמטי וההיסטרי כמעט שיאושיהו מקבל את זה."

יותם: "לקרוע את בגדיו זה אבל, צער גדול, פחד גדול, השתחוות בפני האל, הכול ביחד".

בועז: "הכול ביחד. קרה פה משהו מאוד מאוד דרמטי, אבל למה? למה? מה קרה פה? מה שקורה פה מיד אחרי מציאת הספר, יאושיהו אוסף כמה אנשים, ואומר אני רוצה שאתם, שלושתכם [אוסף שלושה אנשים], לכו לחולדה הנביאה והוא אומר להם כך בפסוק 13: 'לכו דרשו את ה' בעדי ובעד העם ובעד כל יהודה על דברי הספר הנמצא הזה כי גדולה חמת ה' אשר היא ניצתה בנו' ה' כועס עלינו בטירוף. עכשיו אני מבין אומר יאושיהו והוא מוסיף 'על אשר לא שמעו אבותינו על דברי הספר הזה לעשות ככל הכתוב עלינו'. אנחנו כבר במשך כמה דורות לא מקיימים את מה שכתוב בספר, ולכן אנחנו צפויים לעונש נורא."

יותם: "זאת אומרת, בכל זאת הספר כן דרמטי, למרות הגילוי הלא דרמטי שלו".

בועז: "עכשיו מאוד מעניין לקרוא את הפרק הזה כי הוא בעצם לא כתוב כמו פרוזה, הוא בעצם כתוב כמו מחזה, ואפילו כמו מחזה מתח. תדמיינו לכם, כן, המסך נפתח, נכנס הסופר אל המלך, מקריא באזניו את הספר, המסך נסגר. המסך שוב נפתח, טראח, המלך קורע את הבגדים שלו. זאת אומרת, הוא משאיר לנו הסופר הרבה מאוד נקודות שהן לא ברורות. שתי הנקודות שילוו אותנו, אנחנו לא יודעים מה כתוב בהן".

יותם: "זאת אומרת, שפן הקריא את הסיפור למלך, אבל לא באוזנינו הקוראים".

בועז: "נכון, אנחנו יצאנו מהבמה, המסך נסגר, אנחנו לא יודעים מה כתוב בו, והבעיה השנייה שאנחנו גם לא יודעים באיזה ספר מדובר".

יותם: "כי כתוב ספר התורה, מן משהו כללי כזה".

בועז: "נכון. לא כתוב הנה כך את ספר בראשית, אז אין לנו מושג איזה ספר ומה כתוב בו".

יותם: "ממש תעלומה בלשית."

בועז: "זה ממש תעלומה בלשית שתלווה אותנו לאורך הקריאה".

יותם: "אוקיי, מגיעים לחולדה."

בועז: "מגיעים לחולדה הנביאה שזאת הפעם היחידה שאנחנו שומעים עוד חלק, הרי ירמיהו הנביא גם פועל בתקופה הזאת. למה הולכים לחולדה הנביאה? שאלה מצוינת. חלק מקונספירציה".

יותם: "באמת למה דווקא אליה ולא לנביא הבכיר? אולי היא הייתה יותר זמינה בזמן הזה".

בועז: או שהיא חלק מהקונספירציה כך טוען יגאל בן נון. אוקיי. מגיעים אל חולדה הנביאה וחולדה אומרת להם שני דברים. דבר ראשון היא אומרת: חברים באסה".

יותם: "מה?".

בועז: "באסה, קיבלתם ספר שלא הכרתם, יש פה הרבה מאוד חוקים, מצטערת, אתם לא שמרתם את החוקים, מגיע לכם עונש. אי ידיעת החוק אינה פותרת. באסה גמורה, עומד בפניכם עונש מאוד מאוד חמור, ממלכת יהודה הולכת להיחרב. הדבר השני, היא מתייחסת בעצם ליאשיהו. היא אומרת תגידו ליאשיהו הוא שמע את הספר ומה שכתוב בו, והוא קרע את הבגדים והוא בכה. כתוצאה מכך אלוהים החליט קצת לרחם עליו והעונש לא יהיה בימיו. הוא ייאסף אל אבותיו בשלום, הוא ימות בשלום והעונש יקרה בדור הבא".

יותם: "כלומר הממלכה שלכם תיחרב, כולם ימותו, אבל אחריך".

בועז: " נכון, אז הנה הקלה קטנה. בזכות זה שנכנעת בפניי, אז בזמנך הכול יהיה בסדר".

בועז: "אז אנחנו עוברים עכשיו לפרק כ"ג, ושם אנחנו מתחילים לקרוא על כל הדברים שעושה יאשיהו בעקבות מציאת הספר. פסוקים 1-3: ' וישלח המלך ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושלים'. למעשה המלך אוסף את כל האנשים הכי חשובים בכל ממלכת יהודה. הוא לא מסתפק בזה. אם אנחנו ממשיכים לפסוק 2: 'ויעל המלך בית ה' וכל איש יהודה וכל איש ירושלים אתו'. זה כבר לא רק הזקנים. הוא אוסף את כל אנשי יהודה וירושלים, והכהנים והנביאים".

יותם: "כנס חכמים כזה כדי לספר להם".

בועז: "זהו, ואם לא הבנתם, חוזר הכותב ומדגיש – למי קטון עד גדול. את כולם, כולם נאספים בירושלים, בבית המקדש ' ויקרא באוזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בבית ה'".

יותם: "רגע, אבל אמרת ספר התורה ופתאום אני רואה שאתה קורא לו ספר הברית".

בועז: "זאת אומרת הפסוק הזה באמת מוסיף לנו שני פרטים. פרט ראשון שנראה לך אולי טריוויאלי יותם, אבל בעצם המלך יודע לקרוא. לא טריוויאלי בכלל. המלך מקריא באזניהם את הספר".

יותם: "זה קצת עומד, אפרופו קונספירציה, לסיפור ששפן הקריא לו את הספר, למה הוא צריך להקריא לו אם הוא יודע לקרוא".

בועז: "הדבר השני באמת, שפתאום ספר התורה הזה נקרא ספר הברית. כי בפוסק 3 תראו מה הוא עושה: "ויעמוד המלך על העמוד', העמוד זה כנראה איזה במה סטנד כזה, 'ויחרוט את הברית לפני ה', ללכת אחר ה' לשמור מצוותיו, עדותיו, חוקותיו בכל לב ובכל נפש להקים את דברי הברית'. הדבר הראשון שעושה יאשיהו מול כל האסיפה הגדולה הזאת, הוא בעצם כורת ברית בין אלוהים ובין העם. זאת אומרת לא בכדי קוראים לספר הברית ספר הברית, כנראה מסופרת בו איזושהי ברית. עכשיו כבר פה, אלה מכם שמכירים את השפה המקראית יכולים לזהות באיזה ספר מדובר."

יותם: "יש פה איזה ניסוח כזה שחוזר על עצמו".

בועז: "נכון, יש פה טביעת אצבע, אבל אנחנו מושכים את המתח. בין פסוקים 4-20 אנחנו מתחילים לקרוא על מה שאנחנו קוראים היום במחקר הרפורמה הדתית של יאשיהו שלשמו התכנסנו. יאשיהו פותח פה בעצם ברצף מטורף של פעולות. הוא לא נח לרגע והוא משגע את כל הממלכה. מקובל היום לתארך את האירוע הזה סביב 620 לפני הספירה, אנחנו בערך 40 שנה לפני חורבן ממלכת יהודה, לפני חורבן בית המקדש. עכשיו את הפעולות שהוא עושה ברפורמה מקובל לחלק לשתי קטגוריות: הראשונה היא טיהור ירושלים מעבודה זרה. כך לדוגמה בפסוק 6 אנחנו קוראים: 'ויוצא את האשרה מבית ה". האשרה היא אלת הפריון הכנענית. הוא מוציא את הפסל שלה מן הסתם מבית ה', מחוץ ירושלים, אל נחל קידרון, 'וישרוף אותה בנחל קידרון'. אבל הוא לא מסתפק בשריפתה אלא גם 'ויידק לאפר'. את האפר שלה הוא ככה מהדק טוב טוב".

יותם: "עד הסוף שיהיה ברור שהיא גמורה."

בועז: "עד הסוף. אין יותר אשרה, מרגע זה יש רק אלוהים אחד".

בועז: "פעולה שניה שעושה יאשיהו, מאוד מעניינת, מופיעה בפסוק 7 תראו מה כתוב: 'ויתוץ את בתי הקדשים, אשר בבית ה', אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה'. עכשיו יותם, אני יודע יש כוהנים, יש לביאים, יש מוסיקה, מה זה בתי קדשים בבית ה'? נשים אורגות שם?"

יותם: אל תסתכל עליי, אני בטוח לא יודע, לא הייתי שם פשוט".

בועז: "זהו, אז מה זה הדבר הזה? אין ספק שהפסוק הזה, יש בו כל מיני שגיאות. אבל אם מנסים להבין מה קורה פה, מה שקורה פה זה בערך הדבר הבא: כנראה בבית ה', בזמנו של יאשיהו היו בתים, ובבתים האלו ישבו נשים שארגו כנראה לא בתים, אלא ארגו בדים לאשרה. זאת אומרת או לפסל האשרה או לכהנים ששרתו את האשרה היו נשים שארגו בתים קדושים".

יותם: "זאת אומרת איזשהו תשמשי קדושה כזה או אחר"

בועז: "בדיוק, כמו הבדים האלה. המעיל של ספר התורה".

יותם: "יש פרוכת, יש את המעיל."

בועז: "אז היו בדים שארגו לאשרה. עכשיו מה שעוד מעניין פה זה איך הבתים אלה נקראים? הבתים האלה נקראים בתי הקדשים. עכשיו, למה זה מעניין? כי מי שמבין עברית תנ"כית מכיר את המילה 'קדשה' במובן מאוד מאוד שלילי. קדשה זה בעצם מילה נרדפת לזונה. זאת אומרת מה עושה בית זונות בתוך בית ה'? אנחנו אין לנו שום עדויות על זה בתנ"ך, אבל אם אנחנו הולכים לתרבויות מסביב, אנחנו רואים משהו מאוד מאוד מעניין, יש משהו שנקרא זנות פולחנית. זנות פולחנית זה אומר שהמלך, לדוגמה בבל, המלך היה מייצג את אל הסהר, אל הסערה, והכוהנת הגדולה שהייתה מייצגת את אלת הפריון. הם פעם בשנה היו עושים טקס שבו הם מקיימים יחסי מין בפומבי כדי להביא פריון לארץ".

יותם: "מין פולחני?! תשמע, זה תקופה שבה העבירו ילדים באש אז מין פולחני לא נשמע כל כך הזוי."

בועז: יפה! אז נשמע מגניב דווקא. עכשיו מסתבר שיכול להיות שטקס דומה אם כך התקיים בבית המקדש. יש הרבה מאוד להגיד על זה, אבל זה באמת לפרק אחר".

בועז: "אז אנחנו ראינו שהפעולות הראשונות שעושה יאשיהו שעושה ברפורמה נוגעות טיהור ירושלים מעבודה זרה. ועכשיו מתחיל סוג שני של פעילות. בוא נקרא פסוק 8: 'ויבא את כל הכהנים מערי יהודה, ויטמא את הבמות אשר קיטרו שמה הכהנים מגבע עד באר-שבע'".

יותם: "מצפון עד דרום"

בועז: "מצפון ועד דרום ומה חדש בזה? אפשר להגיד, הרי מה הוא עושה בעצם? מטהר את ערי יהודה מבמות".

יותם: "זאת אומרת, הוא מטמא את אותן במות, ובעצם אם הן טמאות אי אפשר לעשות שמה פולחן דתי".

בועז: "בניגוד לפעילות הקודמת ששם הוא הרס מקומות של עבודה זרה, במות, ברוב המקומות שהן מופיעות בספר מלכים, הן לא נוגעות לעבודה זרה, אלא מדובר בעצם מקומות שבהם מקיימים פולחן לאלוהים".

יותם: "אבל לא פולחן נכון על פי הספר שהוא מצא"

בועז: "אוה. זאת אומרת יאשיהו קרה בספר שאסור לקיים פולחן לאלוהים במקומות שהם מחוץ לבית המקדש. זה חידוש מטורף! תחשבו כך, כאילו ראש הממשלה שולח עכשיו צבא לכל המקומות במדינת ישראל, שהורסים את כל בתי הכנסת ואומרים לאנשים בירושלים, בכפר סבא בבאר שבע, מרגע זה מותר לכם להתפלל לאלוהים רק בכותל. יש פה מהלך מאוד דרמטי. בא יאשיהו והורס את כל מקומות הפולחן של אלוהים מחוץ לבית המקדש. לסוג הפעילות הזה, אנחנו בעצם קוראים, ריכוז הפולחן בירושלים או ריכוז הפולחן בבית המקדש. עכשיו שימו לב מה יאשיהו עושה בפסוק 15-19: 'וגם את המזבח אשר בבית-אל, הבמה אשר עשה ירבעם בן נבט' גם אותו יאישהו מנץ ושורף. ' וגם אתת כל המעשים אשר עשה בבית אל'. קורה פה דבר מדהים. יאשיהו לא מגביל את עצמו לשטח ממלכת יהודה, אלא הוא חוצה את הגבול לבית-אל ואחר כך לערי שומרון."

יותם: "רגע, ממלכת ישראל לא קיימת? למה הוא מגיע המלך הזה והורס?"

בועז: "ממלכת ישראל לא קיימת כבר 100 שנים ויאשיהו בעצם פולש לשטחה ופוגש שם ישראלים לשעבר שמקיימים פולחן לאלוהים. יאשיהו בכלל לא מתייחס לזה, זה לא מרשים אותו שיש ישראלים שמקיימים פולחן לאלוהים".

יותם: "בעיר הקדושה בית-אל".

בועז: בעיר הקדושה בית-אל שעליה דיברנו קודם. זה בכלל לא נוגע לו אפילו, אלא הוא פשוט בא, הורס את כל האלה, אבל תראו הוא לא מספק בזה. זאת אומרת בהרי יהודה הוא הסתפק בלהרוס את הבמות, שימו לב מה הוא עושה בבית-אל בפסוק 20: 'ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות, וישרוף את עצמו אדם עליהם'. את כל כהני ה' שמשרתים בבית-אל הוא פשוט מוציא להורג ומקריב אותם על המזבח בבית אל. הוא לא בוחל בשום אמצעים. הוא מגיע משום מקום, הם לא מבינים בכלל מאיפה הוא בא. הוא חוצה את הגבול, כמו הפלישות של הוויקינגים, בא, נכנס למנזר. ובהקשר הזה נכנס פה למקום הקדוש ביותר לאלוהים ושורף את כולם. הוא לא בוחל בשום אמצעי כדי לטמא את כל המקומות, חוץ מירושלים, שכולם יבינו, אין יותר מקום קדוש חוץ מירושלים".

יותם: "אז בועז בוא נסכם מה שאמרנו עד כה. דיברנו על זה שהמקרא חוזר פעמים רבות על נושא המונותאיזם. ממש דורש את הדבקות באל אחד למרות זאת יש עדויות השזורות בטקסט עצמו לגבי עבודה של אלילים אחרים במקביל ליהוה, האלוהים שלנו, כמו הבעל, האשרה ועוד. העלינו שאלה, מדוע אם כך מתעקש הטקסט וממשיך ממש לדחוף את האג'נדה הזאת? ויותר חשוב, מתי התפיסה הזאת נכנסה לטקסט ודחקה תפיסות אחרות החוצה? שהרי אנשי העולם הקדום ובכללם גם היהודים, במירכאות או שלא במירכאות, האמינו וביצעו בפועל פולחנים שונים. הצעת בועז, כי מדובר בעצם בקונספירציה גדולה. התחלנו לחקור את סיפורו של המלך יאשיהו והדרמה שהתחוללה בזמנו. דיברנו על מציאתו הפתאומית והמפתיעה של ספר התורה בירושלים על ידי שפן הסופר, על כריתת הברית, ועל הרפורמה שבאה בעקבות מציאת הספר הזה. בפרק הבא של "עושים תנ"ך ננסה להתחקות אחר טבעו של הספר, ננסה לזהות אותו ולהבין האם מדובר אכן בקונספירציה אדירה, ואם כן, מה השלכותיה על היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום".

לחלק ב' של הפרק