Podcast (osim_tech): Download
הורדת הפרק (mp3)
האם יש תוחלת לכיתות רגילות? האם יש לפיתוחים חדשים השפעה עמוקה (טאבלטים, מדפסות תלת מימד וכו') – או שהם רק הטרנד התורן? ואיך הרגלי צריכת התוכן של דור Y / Z משפיעים על יכולותיהם בכיתה? בפרק זה אני מארח את יעל דורון דרורי וערן רביב לשוחח על הקשר שבין פדגוגיה לטכנולוגיה.
יעל דורון דרורי – אשת חינוך, עד לאחרונה ראש תחום חינוך בגוגל ישראל, יועצת ומרצה על חדשנות למידה וטכנולוגיה בחברות ואירגונים בעולם ומלמדת בתוכנית לתואר שני באוניברסיטת בר אילן.
ערן רביב – איש חינוך, יזם חברתי ומומחה לטכנולוגיות למידה, לשעבר סמנכ"ל תוכן בעמותת תפוח וכיום מנהל מיזם "קמפוס" – התוכנית הלאומית ללמידה דיגיטלית.
האזנה נעימה,
ארנון.
Image Source: By ZSpace, Inc. – Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=35858869
https://www.youtube.com/watch?v=UzxYlbK2c7E
https://www.edx.org/school/israelx
https://www.matific.com/us/en-us/
חניתה חן:
https://huberman10.blogspot.co.il/
גיל קרסנטי בית שמש:
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקציית אנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר | לינקדין
נותני החסות לפרק:
מקס מה שכתבת ממש מדהים. עלית על כל הבעיות האמיתיות.
פרק טוב, אני מאוד אוהב את הרעיון של הפודקסט. בכללי הייתי שמח עם הדיון היה רק עם עוד משתתף אחד או אם הוא היה יותר מובנה, לפעמים ישנם חלקים של דיון פנימי בין משתתפי הפודקסט שפחות רלוונטי לנושא עצמו ולפעמים גם קשה להבין מה בדיוק נאמר באותו החלק (זה היה מאוד מורגש בפרק על בלוקציין)
אני חייב לציין שאני לא מסכים עם הרבה דברים שנאמרו בפודקאסט הנוכחי, ובכלל עם חלק גדול מהטרנד של למידת אינסטנט.
1. להרגשתי מה שאנחנו מפספסים בכל ה MOCC והלמידה העצמית או העצמית בשילוב מורה מדי פעם הוא יצירת העניין והרצון ללמוד. מורה טוב צריך לאתגר את התלמידים ולגרום להם לרצות ללמוד. ילד/מבוגר שכבר מאוד רוצה ללמוד ימצא את החומר. הוא מצא אותו לפני עידן ה MOCC , וימצא גם בעידן של היום. הבעיה היא במוטיבציה ופה כלל הקורסים יפים או מצועצעים ככל שיהיו לא עושים עבודה טובה.
אני אישית לא בטוח שיש תחליף לאדם אנושי באספקט הזה, בטח ובטח בגילאים ההתחלתיים.
2. כל עולם ה MOCC הופך גם את עולם רכישת הידע והיכולות לעולם של אינסטנט, ולצערנו ל 99.9999% מהאנשים זה לא המצב. להוציא אנשים מאוד מיוחדים *מלידה*, אנשים – לומדים ללמוד, לומדים להשקיע מאמץ, לומדים להכשל ולהתמיד, בהתחלה בכוח ועם הזמן אצל אחוז יחסית לא קטן נולדת גם מוטיבציה פנימית לזה. אי אפשר לייצר את זה באמצעות למידה אונליין בשום צורה. וזה הרבה מעבר ליכולות הבסיסיות של לקרוא/לכתוב.
3. כל עולם ה MOCC סובל מבעיית חנות הממתקים – שמשום מה מתייחסים לזה בצורה חיובית בפודקאסט. *בחירה זה לא טוב* אדם שיש לו יותר מדי בחירה לא בוחר שום דבר או בוחר הכל ולא עושה שום דבר בגלל Fear Of Missing Out, שלל תוכניות ה Nano degrees מנסות להתמודד עם זה אבל אלו תוכניות יותר מדי ממוקדות ובחלקן הגדול מניחות שהלומד מגיע עם המון ידיעות שמלכתחילה אין לו דרך ללמוד.
4. בעולם של ידע נורא קל לשטוף את העיניים למתעניינים ב Self Driving Cars Nano Degree, אבל זה מחביא את הרקע הנדרש בחשבון – ואין תארים ב Calculus Nano Degree כי מה לעשות הביקוש אליהם יהיה של 10 אנשים בשנה בעולם. זה לא ממש כיף מרצונך ללמוד ולהשקיע חודשים על גבי חודשים בלימודי מתמטיקה שםה הבסיס של הדברים. הרי בסופו של דבר אותם אנשי יצטרכו ידע מתמטי – אז או שהם ישקרו שיש להם אותו ולא יבינו את המהות של התואר או שהם לא יסיימו את הקורס כמו רוב האנשים שניגשים לקורסי MOCC.
5. מחוייבות, התמדה והכרח – הם 3 דברים שקורסי MOCC וכל מערכת החינוך העצמית חסרים (מצטער עם אני חוזר על עצמי אבל זו נקודה קריטית) ילד שמתחיל ללמוד לא יכול להחליט מה הוא צריך – מורה/הורה צריך לכוון אותו ליכולות בסיסיות ומהן לתחומים קצת פחות בסיסיים ומהם לתחומים טיפה פחות בסיסיים ומשם אולי לדברים טיפונת מתקדמים לפני שבכלל יש סיכוי כלשהו לקבל החלטות בינוניות ומעלה. יש בסיס אדיר שחסר והבסיס הזה נלמד בכוח – מישהו אמר אתה *חייב* ללמוד את *זה* לא מה שבא לך אלא את מה שאמרו לך ובסדר שאמרו לך כדי לקבל ידיעות וכישורים ברמה מתקבלת על הדעת, בשביל שתוכל לעשות איתם משהו בעתיד. MOCC לא מכריח שום דבר – הרבה יותר קל כאמור לצאת לטייל עם הכלב ואנשים בעולם של 6 דקות סרטון ביוטיוב, לוקים בחסר ביכולות של התמדה… מעטים המקומות בחיים שבהם 6 דקות זה מספיק. וכמובן שאף אחד לא מכריח אותך לעשות את זה – להבדיל מלשבת בשיעור מול מורה במשך 45 דקות, גם כשהמורה משעמם, גם כשמפריעים לך וגם אם לא מעניין אותך מה שהוא מלמד.
6. לגבי משחקי מחשב שמלמדים דברים – ברגע שהמשחק רוצה ללמד כמות סבירה של ידע בתחום מסויים הילד צריך להשקיע בו מספר לא פרופורציונאלי של שעות לידע הנרכש. לדעתי פקטור 100 למול למידה רגילה. (הייתי שמח לדעת כמה שעות ביום ובמשך כמה זמן שיחק הילד בפודקאסט במשחק של ספיידרמן עד שלמד את מפת ניו יורק) מעבר לזה כמות וסוג הדברים שניתן ללמד במשחקים הם מאוד מאוד מוגבלים לדעתי, נסו לשכנע ילד ללמוד חילוק ארוך במשחק…
עמדתי בגדול היא שמערכת החינוך ומחנכים אנושים הם הבסיס הקריטי, למי שרוצה וניחן במוטיבציה פנימית גבוה (מיעוט שבמיעוט) יש תועלת בקורסי MOCC, וגם זה מגילאים מסויימים ובתחומים מסויימים, סרטוני יוטיוב טובים ללמוד דברים מאוד ממוקדים שאתה יודע שאתה צריך למשימה מסויימת How To Tie a Tie למשל… סרטוני יוטיוב כנראה פחות טובים למשימות שהן לא מאוד מוגדרות, תחומות ובסיסיות, קשה לי לראות מישהו לומד מיוטיוב לעשות סינטזה לחלבונים למשל או לפתור אינטגרלים.
גילוי נאות: איני איש חינוך, אני איש טכנולוגיה ואב לילדים קטנים.
פרק מצוין. הנושא חשוב מאוד, זו תחילתה של מהפכה משמעותית שתשפיע על כל מערכת החינוך והחשיבות של הצפת המודעות היא עצומה.
שתי הערות לביקורת בונה:
1. לשבור ולגוון בצורה יצירתית את ה-50 דקות של הפודקאסט. אין לאף אחד היום אפשרות להקשיב ברצף לזמן ארוך כל כך. מאבדים עניין, מדלגים על כמה שניות באיבוד ריכוז ואז מפספסים משפט חשוב. לכן חובה לנסות לגוון, לסכם נקודות, להפנות לקישורים, להשמיע מוזיקה, ראיונות, קטעי קול, לחזור שוב ושוב לסיכום על נקודות. תחשבו יצירתי. זה מה שאתם יודעים לעשות.
2. להפנות לכמה שיותר לינקים ומקורות מידע תוך כדי, להפוך את ההרצאה למעשית. לתת משימות מוגדרות לקהל, אפילו משימה אחת או שתיים, כדי להניע לפעולה, שנחווה חוויית למידה ולא רק הקשבה.
חוזר שוב, פרק מצוין. הציף הרבה ידע חשוב.
הפרק הזה היה פשוט מעולה. לנפי שאני אתן כמה מן הערות שלי כמה מילים עלי. אני מתכנת, יש לי תואר B.Sc. מ2005. יש לי גם בן 3, אבל אין לי רקע חינוכי.
1. כשאתם מדברים על חינוך תיתנו תאורים ברורים. הרבה מי מה שיעל דיברה לא היה מובן לי בכלל. כמה פעמים ארנון ביקש מימנה לתת דוגמאות ממשיות, אבל עדיין הייתה הרגשה שיעל ניסתה לתת להסביר משהו יותר מהדוגמא.
2. על תניחו שכולם מכירים משהו שאתם מדברים עליו. למשל, ציינתם StackOveflow, במקרה אני הייתי פעיל מאוד שם, אז אני יודע מה זה, אבל אמרתם שזה התחיל להשפיע על משהו אחר ואין לי מושג לא על מה זה משפיע ולא איך (מה בדיוק מStackOveflow הם שילבו). דוגמא אחרת, מערכת חינוך עצמה. כל בערך עשור היא עוברת טרנספורמציה עמוקה (דוגמא קטנה של בדידים יספיק פה). מה יש לכם בראש שאתם אומרים "מערכת החינוך" לא בהכרח זהה למישהו שסיים אותה 10-20 שנים לפניכם או אחריכם." דוגמא מצוינת איפה שאתם הייתם מצוינים זה להסביר מה זה MOOC,
היה פרק מצוין. רק רציתי להעיר ששמעו לאורך כל הפרק קליקים של עכבר…
שמחתי לשמוע את הפודקסט הזה, למדתי דברים חדשים, כגון דור z, לא היה לי מושג לגבי השם. אך איניכם מזכירים שני דברים מאוד חשובים: 1. כל הנושא של לימודים אונליין כיום – הוא מסחטת כסף ענקית, כיוון שאחוזי ההצלחה בקורסים אינם שונים מאלו של קורסי האוניברסיטה הפתוחה. וזה נובע ישירות מהדבר השני: רוב האנשים בעולם, וזה הרוב המוחלט, הם לא מסוגלים להבין וללמוד ולהצליח ב100% מהקורסים, מבלי לדבר על יכולת לקבל תואר אונליין. הם פשוט, איך לומר, לא מספיק חכמים לזה. מה שהופך את כל ההיפ סביב הלמידה הזאת לקמפיין פרסומי ענק אחד.
חלק מכובד מאוד מהלמידה אונליין הוא בחינם.
העליתם כמה טענות בפודקאסט שרציתי להתייחס אליהם:
1. יעל טוענת שציון הפסיכומטרי תלוי רק ברקע הסוציואקונומי שהנבחן מגיע ממנו. זה בברור שטויות. ברור שמצב סוציואקונומי משחק גורם, אבל עדיין, הפסיכומטרי כן מודד ובודק משהו והמשהו הזה הוא לא מצב סוציואקונומי. די ברור שנבחנים עם כישרון (זיכרון טוב/חכמה/תפקוד טוב תחת מצבי לחץ) יקבלו ציון גבוה אפילו אם הם מגיעים ממצב סוציואקונומי נמוך (אולי לא ציון גבוה כמו שהיו מקבלים לו הגיעו מרקע טוב יותר, אבל עדיין ציון גבוה) ואילו מועמד ללא כישרון (זיכרון גרוע/לא חכם/לא עובד טוב תחת לחץ) יקבל ציון נמוך, גם אם הוא יגיע מרקע טוב (אולי ציון טוב יותר ממה שהיה מקבל לו הגיע מרקע פחות טוב, אבל עדיין ציון נמוך).
לו הטענה הייתה נכונה, נבחנים מהפריפריה היו מקבלים כולם ציונים נמוכים, ללא קשר ליכולות ולכמות הזמן שהם השקיעו בלמידה ואילו נבחנים מרקע סוציואקונומי טוב היו מקבלים כולם ציונים גבוהים, ללא קשר ליכולות שלהם ולכמות הזמן שהם השקיעו. מכיוון שזה לא המצב, הטענה לפיה ציון הפסיכומטרי תלוי רק ברקע הסוציואקונומי מופרכת מיסודה.
הסיבה שיש בכלל השפעה של רק סוציואקונומי של ציון הפסיכומטרי היא שהפסיכומטרי נועד לשקף הצלחה בלימודים גבוהים, וכפי שמבחנים הערכה לאומיים ובינלאומיים מראים פעם אחר פעם, כבר בגילאי חטיבת ביניים ותיכון יש הבדל בין המיומנויות של אנשים מרקעים סוציואקונומים שונים ולכן גם הפסיכומטרי יראה תוצאות דומות וישקף את הפער הזה, או כמו שרן אמר פעם (בפרק של עושים היסטוריה על הפסיכומטרי) – "ביקשתם שנמדוד אז מדדנו".
2. בקשר למודל שבו יש מבחן שונה בהתאם לפקולטה אליה רוצים להתקבל (כפי שצוין שנהוג בפינלנד, אם אינני טועה) – זה היה גם המצב בארץ עד תחילת שנות השמונים. הבעיה עם השיטה הזו היא שאם מועמד מתלבט בין כמה תחומי לימוד ולפעמים גם בין כמה אוניברסיטאות, הוא עלול למצוא את עצמו נאלץ להתכונן ולגשת ל-4-5 מבחנים שונים (וזו אחת הסיבות שהאוניברסיטאות עברו למבחן אחיד – הפסיכומטרי). מה גם שמודל כזה לא יפתור את בעיית הפערים על רקע סוציואקונומי. גם בסעיף זה אני ממיץ על הפרק הנהדר של רן בעושים היסטוריה.
בנוסף, הפסיכומטרי לטעמי דווקא כן בודק מיומנויות בתחומים שרלוונטיים לכל, או לפחות לרוב, תחומי הלימוד: אנגלית – הכרחי בכל תואר. מתמטיקה בסיסית – הכרחי כמעט בכל תואר. מילולי – כל עוד התואר נלמד בשפה העברית, אוצר מילים בעברית + יכולת הבנת הנקרא גם די חשובים.
3. בקשר לכך שהדבר הטוב ביותר לניביו הצלחה אקדמית הוא הצלחה בקורסים אני כמובן מסכים ואפילו יש לי מסמך מעניין, תוצאה של מחקר שנעשה בפקולטה למדמ"ח בטכניון, שמחזק את הטענה (ועל הדרך גם מראה שפסיכומטרי הוא מדד לא רק להצלחה, לפחות בפקולטה למדמ"ח בטכניון): http://www.cs.technion.ac.il/~reuven/UG/GradeTrend.pdf
עד כמה שאני יודע, המחקר נעשה לפני כעשור (ב-2005).