Podcast (osimtanach): Download
הורדת הפרק (mp3)
סיפור יצירת מצרים הוא הסיפור המכונן שלנו כעם, שאותו אנחנו חוגגים בכל שנה. גם בעיני הנוצרים התנ״ך נחשב לאמת מוחלטת וישו – כפי שמסופר בברית החדשה – קיים את סעודתו האחרונה בליל הסדר. מדוע, אם כן, עומדת יציאת מצרים במרכזה של מחלוקת גדולה בין חוקרי התנ״ך? האם סיפור יציאת מצרים הוא המצאה או עובדה היסטורית? ומהן הסיבות שבגללן לא נמצאו לסיפור עדויות ארכיאולוגיות?
האזנה נעימה,
ניר.
רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר
(תמלול הפרק) יציאת מצרים – הייתה או לא הייתה – חלק א'
סיפור יציאת מצרים שאותו אנחנו חוגגים מדי שנה בשנה בחג הפסח, עומד במחלוקת גדולה בין חוקרי התנ"ך. אלה מנצלים את כל אמצעי התקשורת כדי לשכנע את הציבור הרחב שסיפור יציאת מצרים הוא מיתוס חסר כל בסיס היסטורי. ואלה מנצלים את אמצעי התקשורת, כדי להבטיח לציבור הרחב, שהכול אמת לאמיתה, ובאמצע, בין שני המחנות, עומד הציבור שלא יודע למי להאמין.במקום שבו מתנהל וויכוח גדול, גם אנחנו צריכים להתערב ולהשמיע את קולנו.
והשאלה שתעמוד בייסוד שלושת הפרקים שנקדיש לנושא חשוב זה, היא האם בערב ליל הסדר, אנחנו מציינים אירוע שהתרחש במציאות, או שאנחנו חוגגים מיתוס חסר כל שחר, ומספרים בנפלאותיו של מעשה שמעולם לא התרחשו במציאות.
סיפור יציאת מצרים נחשב לסיפור המכונן של בני ישראל. לפיו, אלוהים הוציא את אבותינו הקדומים מעבדות לחירות, ובימי ההליכה במדבר סיני הם הפכו עם אחד. במרכזו מעמד הר סיני רב העוצמה, שבו נתן אלוהים את תורתו להולכים במדבר. ומאז, כך לפי התנ"ך, אנחנו לא סתם עם אחד, אלא עם אחד שמאמין באל אחד. השאלה המתבקשת היא כמובן האם מדובר בסיפור? בספק סיפור? בהמצאה? במציאות?
במהלך אלפי השנים שחלפו, יצא סיפור יציאת מצרים מחזקתנו וקיבל משמעות אוניברסלית, כלל עולמית. הברית החדשה מספרת שבליל הסדר התקיימה הסעודה האחרונה של ישו שקדמה לצליבתו. המילים "שלח את עמי" שהשמיע משה באזני פרעה, הפכו סיסמתם של עמים מדוכאים שמבקשים לצאת אל חירותם. הם היו המילים שהשמיע נלסון מנדלה, לוחם החירות מדרום אפריקה, ושל פול רובסון, זמר עם קול הבאס האגדי. בימים שרוסיה נקראה "מסך הברזל" על שום שלא הרשתה ליהודים לעלות לארץ ישראל, הביטוי שלח את עמי היה סמלם של מסורבי העלייה, כמו אנטולי שירנסקי ויולי אדלשטיין ורבים אחרים שנאבקו על זכותם לעלות ארצה.
העובדה שסיפור יציאת מצרים קיבל משמעות אוניברסלית, בין אם אנו במחנה שמאמין שהדברים התרחשו ככתבם או בין אם אנחנו במחנה ששולל לחלוטין כל יסוד של אמת בסיפור מעצימה עוד יותר את השאלה אם אכן הסיפור שמובא בפנינו בתנ"ך גם התרחש במציאות. ושאלה נוספת, חשובה באותה מידה, היא מה מסביר את הוויכוח שבין החוקרים ואת תחושת הפקפוק, ההולכת וגדלה בקרב הציבור הרחב בדבר אמיתותו של סיפור יציאת מצרים?
אלו שתי שאלות גדולות שקשורות זו בזו. נתחיל בשאלה מה עומד בייסוד התערערותו מעמדו של סיפור יציאת מצרים. לאחר מכן נתפנה לשאלה אם יש, או אין, לו בסיס היסטורי.
ניסים ונפלאות
לא ניתן להתעלם מכך שהוויכוח שבין החוקרים בסוגיה זו יצא מהאקדמיה והגיע לידיעת הציבור הרחב. לא ניתן להתעלם מכך שבגני הילדים ובבתי הספר מלמדים את הילדים שזהו סיפור אמיתי, אך כשהם מגיעים הביתה, חלק מההורים טוענים שהסיפור כלל לא התרחש.. הסיבה הראשונה לכך שסיפור יציאת מצרים נתפס לדעת רבים כמיתוס, היא משום שהוא גדוש בכל כך הרבה מעשי ניסים ונפלאות, שבאוזני האדם החילוני הם נשמעים מופרכים לחלוטין. קשה בימנו להבין איך אפשר להאמין לסיפור שלפיו בהינף מטה אחד הוריד משה ברד על מצרים. ובהינף מטה שני הוא זימן את הארבה, או הבקיע דרך בים – וזו רק תחילת הרשימה.
בהכללה גסה, שאני יודעת שהיא רחוקה מלהיות מדויקת, אנשים בעלי תפיסה דתית עמוקה רואים במעשי הניסים שבתנ"ך אמת מוחלטת ומופת לכוחו האין סופי של אלוהים. לעומתם, החילוניים מוכנים לקבל כאמת רק מה שמתרחש במציאות. או מה שניתן לצלם במצלמה של הסלולארי. אלא שזה קצה הקרחון. מעבר למה שאנחנו שומעים בתקשורת, ישנה סיבה נוספת שמסבירה את התדרדרותו של הסיפור.
תנועת המטוטלת
שלילת סיפור יציאת מצרים, איננה נושא חדש שאנחנו שומעים עליו היום לראשונה. ירידת מעמדו של התנ"ך ושל סיפור יציאת מצרים בכללו, הוא חלק מתהליך ארוך, שנמשך מאות שנים. לשם המחשת הדברים נדמה מטוטלת ענקית. נדמה שהמטוטלת מתוחה לקצה האחד, נניח לימין. הצד הימני קובע שכל מה שכתוב בתנ"ך, מהאות הראשונה ועד האחרונה, הוא אמת מוחלטת שאין לערער עליה, ואותו מייצגים אנשים בעלי תפיסה דתית עמוקה. הצד השני אומר שכל מה שכתוב בתנ"ך לא היה ולא נברא. ואת הצד הזה מייצגים חוקרים שהאקדמיה מכנה אותם "מינימליסטים", ובשם פחות מצוחצח אך יותר מדויק, "מכחישי המקרא", שלשיטתם התנ"ך הוא מיתוס ואין בו מילה אחת של אמת. במשך אלפי שנים הייתה המטוטלת מתוחה חזק ימינה, ואיש לא העז לפקפק שכל הכתוב בתנ"ך הוא אמת מוחלטת.
היות שהנצרות צמחה מתוך היהדות והיות שבברית החדשה למעלה מ-1000 פסוקים שהועתקו מהתנ"ך, הנוצרים קיבלו את התנ"ך וגם בעיניהם הוא נחשב אמת מוחלטת, וישו, כפי שאמרנו קודם, וכפי שמסופר בברית החדשה, אכל את סעודתו האחרונה בליל הסדר. אז מה ניתק את הכבל הקושר את המטוטלת לקצה הימני?
האוניברסיטאות הראשונות באירופה, בעיקר אלו שבגרמניה. בסביבות שנת 1100 הוקמה באנגליה אוניברסיטת אוקספורד, ואוניברסיטת קיימברידג' הוקמה כ-200 שנים מאוחר יותר. בסביבות שנת 1400 הוקמה בקלן האוניברסיטה הראשונה בגרמניה וכך הלאה. הנקודה שחשובה לנו היא שהאוניברסיטאות הראשונות היו מוסדות דתיים, שבהן לימדו לימודי קודש – ובנוסף, גם מקצועות חופשיים. היות שהאוניברסיטאות נמצאו תחת המונופול של הכנסייה, והיות שלימודי התנ"ך היו חלק בלתי נפרד מלימודי הקודש הנוצריים, איש לא העלה על דעתו לפקפק באמיתותם – והכל היה טוב מאד וכולם היו מאושרים. אלא שבהדרגה, כחלק משינויים חברתיים ודמוגרפיים רחבי היקף שהתרחשו באירופה, הפכו האוניברסיטאות ממוסדות שבהם לימודי דת היו מרכיב עיקרי, למוסדות שבהם הדגש הוא על מקצועות חופשיים – ומי שרוצה, לומד גם לימודי קודש – וכך הדבר גם היום. במקומות רבים בעולם נדחקו לימודי הקודש לסמינרים דתיים, נוצריים או יהודיים, ושם נשמר מעמדו של התנ"ך כבעבר.
בישראל אלה בתי המדרש, הכוללים והאולפנות למיניהם. בהדרגה, וכחלק מהשינויים שהתחוללו באירופה, החלו חוקרים לחקור את התנ"ך מנקודת מבט היסטורית, כפי שחוקרים כל חיבור היסטורי וכל יצירה ספרותית אחרת. חלק מהחוקרים, מי בקול רם ומי בשקט, החלו מטילים ספק בדבר אמיתות התנ"ך והסיפורים הכלולים בו.
מפולת עצומה וקולנית
היום, ישנם חוקרים שמכהנים באוניברסיטאות החשובות ביותר בעולם, ובהם ישראלים, טוענים בקול רם וברור, שכל הכתוב בתנ"ך הוא מיתוס שמעולם לא התרחש במציאות. מבחינתם, מסעם של בני ישראל במדבר סיני, אמיתי כמו הסדרה הטלוויזיונית מסע בין כוכבים. התדרדרות מעמדו של התנ"ך, הגיעה לשיאה בשנת 1967 והיא חלק מתוצאות מלחמת 6 הימים.
מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון גדול של הצבא, ובתבוסה גדולה למעמדו של התנ"ך בארץ ישראל. במלחמת 6 הימים כבש צה"ל אתרים רבים שמוזכרים בתנ"ך, שבגלל יחסי האיבה בין ישראל לבין ארצות ערב, לא ניתן היה לבצע בהם חפירות ארכיאולוגיות. ברגע אחד נפלו בידינו מקומות ואזורים שמוזכרים בתנ"ך, דבר שהזניק לשמים ענף מחקרי קטן ורזה: את הארכיאולוגיה המקראית, שמתמקדת בחיפוש אחר ממצאים מתקופת התנ"ך. מיד לאחר המלחמה הפכו ירושלים המזרחית, הגולן והשומרון, יעדים למשלחות ארכיאולוגיות, ובשל מעמדו המיוחד של סיפור יציאת מצרים, זכה מדבר סיני להתייחסות אינטנסיבית.
למדבר סיני יצאו עשרות משלחות של ארכיאולוגים נלהבים – כל אחד מהם, כמינימום הכרחי, חבש לראשו את הכובע של אינדיאנה ג'ונס, וחשב שהוא אינדיאנה ג'ונס. אלא שמהר מאד התברר לארכיאולוגים שהם לא חיים בסרט. בפועל הם השקיעו שעות עבודה אין סופיות, ותקציבים דמיוניים, בחיפושים קדחתניים אחר שרידי סנדליהם הבלויים של יוצאי מצרים – ומה קרה אז? כלום אחד גדול. לא סנדלים ולא נעליים. אפס ממצאים. הארכיאולוגים המאוכזבים הגיעו למסקנה מרעישה, שאיש לא העלה קודם לכן בדעתו:במדבר יש חול! הרבה חול. ממצאים מימי יציאת מצרים – אין! אינדיאנה ג'ונס חי בהוליווד.
החלום ושברו : אין ממצאים בשטח
בשנת 1999 פרסם ארכיאולוג, בשם פרופ' זאב הרצוג, מאמר שהתפרסם בעיתון הארץ – העיתון של האנשים החושבים, שנשא את הכותרת הפרובוקטיבית : התנ"ך: אין ממצאים בשטח (29.10.1999) -ואני מצטטת רק לקט מצומצם שחשוב להמשך דברינו.
"אחרי 70 שנות חפירה מאומצת בארץ ישראל, מגיעים הארכיאולוגים למסקנה מפחידה: לא היו דברים מעולם. מעשי האבות הם אגדות עַם. לא ירדנו למצרים וגם לא עלינו משם, לא כבשנו את הארץ ואין זכר לאימפריה של שלמה."
האם בזה אנחנו מתקרבים להסביר מדוע התערער מעמדו של התנ"ך וסיפור יציאת מצרים? יש עוד כמה פנינים ששוות ציטוט:
"בעשרים השנים האחרונות מתחוללת מהפכה של ממש ביחסם של חוקרים ישראלים אל המקרא כאל מקור היסטורי (הכוונה לשנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים ועד לפרסום הכתבה). מרבית העוסקים בדיונים מדעיים בתחומי המקרא… מסכימים כעת כי שלבי התהוותו של עם ישראל היו שונים לחלוטין מאלה המתוארים בתנ"ך. …. קשה לקבל זאת, אבל לחוקרים ברור היום שעַם ישראל לא שהה במצרים, לא נדד במדבר, לא כבש את הארץ במסע צבאי ולא הנחיל אותה לשנים-עשר שבטי ישראל .הארכיאולוגיה של ארץ ישראל … מוכנה להתעמת עם ממצאי מחקר המקרא וההיסטוריה הקדומה כדיסציפלינה שוות ערך. אך במקביל מתרחשת תופעה מרתקת של התעלמות מצד החברה הישראלית. רבים מן הממצאים המוזכרים לעיל מוכרים וידועים כבר עשרות שנים. … ובכל זאת, אין הדעות המהפכניות הללו חודרות לתודעת הציבור … ."
כצפוי, דבריו של הרצוג עוררו תדהמה עמוקה וזכו להדים רבים. זו הייתה פעם הראשונה שארכיאולוג, שלו מעמד אקדמי בכיר, קובע בקול רם וברור שסיפור יציאת מצרים וסיפורי האבות שקדמו לו, לא התקיימו מעולם. שנים אחדות לאחר מכן, יצא לאור ספרם המשותף והמקיף של הארכיאולוגים, פרופ' ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, 'ראשית ישראל – ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי' (2003), שחיזקו את דבריו של הרצוג, ותרמו את תרומתם להתדרדרות התנ"ך בכלל ומעמדו של סיפור יציאת מצרים בפרט.
פינקלשטיין וסילברמן הקדישו בספרם פרקים ארוכים המנמקים מדוע סיפורי התנ"ך, ובהם סיפור יציאת מצרים, לא התרחשו מעולם (עמ' 83-64). אציין אחדים מהנימוקים העיקריים שרלוונטיים לכאן:
- "בנוסף לכך שבמדבר סיני לא נמצא כל שריד ארכיאולוגי שתומך בכך שבני ישראל חצו את המדבר, גם במצרים עצמה, שבה נערכו חפירות ארכיאולוגיות מקיפות ביותר, לא נמצאה כל עדות לנוכחותם שם. מבין אלפי התעודות, הכתובות וציורי הקיר, אין אפילו עדות אחת שמאשרת, או רומזת, שקבוצה אתנית בשם 'ישראל' הגיעה למצרים, שׁוּעבּדָה בה ונמלטה ממנה, כמסופר בספר שמות".
- פינקלשטיין וסילברמן טענו בצדק, שהמצרים הקימו שרשרת של מצודות לאורך הדלתא של הנילוס (רצועת החוף של ים תיכון) וכן גם במדבר סיני. מטרת המצודות הייתה למנוע ממסתננים מלחדור לתחום מצרים. לדבריהם, היות שהגבול בין מצרים לבין ישראל היה נתון לפיקוח קפדני, לא יתכן שעבדים נמלטו דרכו לכיוון ארץ כנען. אירוע שכזה, לו התרחש, היה בוודאי מוזכר באחת הכתובות שנתגלו במצרים.
- טענה חשובה שהעלו השניים: ספר שמות מתאר מאות אלפי עבדים שנמלטו ממצרים על כל רכושם (יב, לז-לח). שני הארכיאולוגים טענו בתוקף שקהל עצום שכזה חייב היה להשאיר אחריו שרידים כלשהם, שאותם הארכיאולוגיה המודרנית הייתה מאתרת – אך כאמור, אין ממצאים בשטח ויש עוד טענות…
בוא נשמע מה אומר פרופ' נדב נאמן, שנחשב לאחד ההיסטוריונים החשובים והבכירים ביותר בארץ, ולדעתי בעולם, של התנ"ך. פרופ' נאמן הסתמך על עובדה שאיננה מוכרת לציבור הרחב ושלה הוקדש כנס המאזינים של עושים היסטוריה במוזיאון ישראל (2016): פרעה בארץ כנען – והיא שמצרים כבשה את ארץ כנען בסביבות שנת 1600 לפנה"ס, ושלטה עליה במשך כ-300 שנים. עד שסביבות שנת 1300 לפנה"ס היא אספה את כוחותיה ונסוגה מכאן. מנתונים היסטוריים אלה הסיק פרופ' נאמן שתי מסקנות חשובות.
האחת: שסיפור השעבוד של בני ישראל למצרים, התרחש למען האמת כאן, בארץ ישראל, ולא במצרים.
השנייה: שיציאת מצרים התרחשה מהכיוון ההפוך: מישראל למצרים – ומכאן שעלינו לדבר על יציאת מִצְרִים ולא על יציאת מִצְרָיִם. לדבריו, היות שהמצרים שעבדו את תושבי הארץ, יציאתם מהארץ נתפסה כנס אדיר.
ועל הדברים האלה יש להוסיף את ספרו של פרופ' ישראל קנוהל, השם; המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים. שהמשיך את הקו של פרופ' נאמן, וזיהה היכן בדיוק נמצא ים סוף שבו טבעו מרכבותיו של פרעה (בר' יד). והיכן זה קרה? לא תאמינו, באגם החולה שבגליל העליון, בגלל ששם גדל סוף….
הפרכת הטענות של החוקרים
המטרה שלנו ב"עושים תנ"ך", היא לתת הסבר לנושאים נבחרים מהתנ"ך, ולא להשתמש בבמה זו כדי להתווכח עם דעה זו או אחרת. הפעם, באופן חריג , אני מבקשת להתייחס בקצרה לטענות החוקרים שהזכרנו, משום שדבריהם פורסמו בכל אמצעי התקשורת ובספרים, במטרה להגיע לציבור הרחב ולהשפיע על דעתו. ואכן הספק אם סיפור יציאת מצרים היה או לא, נזקף במידה רבה לזכותם של החוקרים שהזכרנו, שנהנים ממעמד בכיר בארץ ובעולם. אלא שבטענותיהם נפלו טעויות – והטעויות האלה חדרו לתודעת הציבור הרחב והשפיעו עליו.
הארכיאולוגים הרצוג ופינקלשטיין, הפריכו את סיפור יציאת מצרים – ואת כל סיפורי בראשית, על בסיס הוכחות מן העדר, או בלשונו של פינקלשטיין, על בסיס "הוכחות על דרך השלילה", שמבוססות על מה שלא מצאו. הוכחה "מן ההעדר" היא טעות מתודית בסיסית. חוקר איננו מסיק מסקנות " על דרך השלילה" ועל סמך מה שלא מצא, אלא רק על בסיס מה שכן מצא. הכלל הזה נכון תמיד, ונכון שבעתיים כאשר מדובר בארכיאולוגים שעוסקים בענף כל כך דינאמי, שכל הזמן משתנה.
זה באמת הזמן להעיר שבמצרים נערכו – ועדיין נערכות, חפירות ארכיאולוגיות מקיפות ביותר. הארכיאולוגיה המצרית מרשימה במידה שלא ניתן להגזים בהיקפה ובחשיבותה. ובכ"ז, הארכיאולוגים עצמם טוענים שהם גירדו רק את הקצה, וחלק גדול מהממצאים עדיין קבור באדמה – או הושמדו ברבות השנים. ברור שארכיאולוגים שמסיקים מסקנות היסטוריות כל כך גורפות על בסיס מה שלא נמצא, אך אולי יימצאו בעתיד – זה באמת נשמע בעייתי ביותר.
ומה לגבי העדר השם "ישראל" מתעודות מצריות בנות הזמן ההוא? הטענה שהשם 'ישראל' איננו נזכר באף תעודה מצרית איננה מפתיעה. השם ישראל היה שמו השני, והשולי, של יעקב. לפי ספר בראשית, רק יעקב ובניו הגיעו למצרים. כלומר, מדובר במשפחה אחת ולא בעם גדול ורב. ולכן מלכתחילה אין מה לצפות שהמצרים יזכירו קבוצה קטנה וחסרת משמעות שהגיעה לשעריה.
הטענה שלו יוצאי מצרים היו הולכים במדבר סיני, הם היו מותירים אחריהם שרידים כלשהם שאותם הארכיאולוגים היו מוצאים, היא באמת אבסורדית לחלוטין. למה? משום שהיא מתעלמת מהאקלים המיוחד של המדבר: מהסופות שמניעות הררי חול ממקום למקום, שקוברים את כל מה שמתחתיהם. סופות החול משנות את הטופוגרפיה של המדבר ומפוררות לאבק כל ממצא שעשוי מחומר מתכלה (עצמות, עורות וכד'). פינקלשטיין וסילברמן התעלמו מהשמש שצולה את מה שמתחתיה, שאף היא מאיצה את תהליך ההתפוררות. אין שום סיכוי למצוא במדבר חולי, שאין לו קרקע יציבה, שרידים בני אלפי שנים, אלא אם הוטמנו בתוך כדי חרס, שאותם הכניסו למערות. לפיכך לא ברור איזה ממצאים היו יכולים להשאיר מאחוריהם הולכים שחצו את המדבר לפני יותר מ-3000 שנים. העובדה ששני החוקרים התייחסו למדבר החולות של סיני, כאל אדמה מוצקה כמו זו שבמרכז הארץ, היא מוזרה ביותר.
אז בעצם, אם בעוד 3000 שנה ייצאו ארכיאולוגים למדבר סיני כדי למצוא שריד למסעם של המסתננים הסודנים לישראל, הם לא ימצאו דבר. עד אז מעט החפצים שהותירו המסתננים במדבר יתכלו וייעלמו לחלוטין. והארכיאולוגים יוכלו להכריז בקול רם ש"אין ממצאים בשטח" ולהביא "ראיות על דרך השלילה" כהוכחה לכך שהתקשורת, כהרגלה, בדתה סיפורים שמעולם לא התקיימו. דבריהם של הפרופסורים נאמן וקנוהל, שהפכו את הכיוון של יציאת מצרים – ליציאת חילות מצרים מארץ כנען לכיוון מצרים, מרוקנת את השפה מכל תוכן ומשמעות. למה? כי ברגע שמתחילים להפוך את משמעות הכתוב, אפשר להפוך כל דבר. אפשר לומר על חושך – אור, ועל טוב – רע, ועל אסור – מותר. הקביעה שהאמת הפוכה לחלוטין ממה שכתוב, היא מדרון חלקלק …
אמת או מיתוס?
לדעתי הגיע הזמן שנניח בצד את דברי החוקרים ונתקדם אל השאלה הגדולה: האם סיפור יצ' מצ' הוא אמת או מיתוס? שכן העובדה שישנם כמה חריקות בטענות החוקרים שמדבריהם באנו, איננה הוכחה שהם טועים. את התשובה לשאלה הגדולה, אם היה או לא היה, נשאיר לפרק הבא…
סיכום
התמקדנו בפרק זה בשאלה מה עומד בייסוד הספק אם יציאת מצרים התרחשה במציאות, או שהיא קדימון למסע בין כוכבים. אמרנו שעם הקמת האוניברסיטאות הראשונות באירופה, החל מעמדו של התנ"ך מתערער. בתהליך איטי ומתמשך, הוא הפך לדעת חוקרים רבים מהשורה הראשונה, לספר שכל הכתוב בו חסר כל בסיס היסטורי – ולכן ליצירה מופרכת מיסודה.
תוצאות מלחמת ששת הימים האיצו את התדרדרות מעמדו של התנ"ך בישראל. ארכיאולוגים שיצאו לשטחים שנפלו בידינו למצוא בהם ממצאים מתקופת התנ"ך, לא מצאו שום ממצא שתומך ולו באחד מסיפורי התנ"ך – והוא הדבר גם לגבי סיפור יציאת מצרים.
מסקנותיהם שפורסמו בכל אמצעי התקשורת, חלחלו לתודעת הציבור הרחב והשפיעו עליו.
עמדנו כאן על כמה טעויות מתודיות שנפלו בדברי החוקרים. הטעויות כמובן אינן מהוות הוכחה שסיפור יציאת מצרים אכן התקיים, ושלמען האמת הוא בסה"כ קדימון למסע בין כוכבים – ועם השאלה הגדולה הזו נתמודד בפרק הבא.
אני לא אדם דתי אבל מאמין גדול בקיומו של האל ובכל התנ"ך לדעתי זו כתבה של כופר או כופרת בכל ועוד יותר מעניין שהמוסלמים והנוצרים מאמינים גדולים בתנ"ך ואין עוררין דווקא אצלנו כל פעם מחדש מנסים לערער על האמונה
תיאוריה האקסומית
בספר "האמת על העולם מאקסום" יש תיאוריה של יציאת מצריים. העובדות בספר וחיבור העובדות מתאימות להתארוך המאוחר של יציאת מצריים חוץ מ פפירוס איפוור, שלפי הסופרת נכתב בתקופת מלכי השושלת ה20 כאשר בפועל חוקרים מאריכים שהפפירוס נכתב בתקופה של השושלת ה19 והטקסט עצמו מתוארך לסוף המאה ה-13 לפני הספירה.
המלך אשר הכיר את יוסף לפי הספר הוא רעמסס הראשון פרעה (שליט) מצרים העתיקה בשנים 1320–1318 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה התיכונה. במצבות אבן שנמצאו בקרנק (שם מכונה כווזיר ומפקד צבאי) ובמצבה אחרת הנמצאת במוזיאון אדינבורו כמפקד צבאי ומפקח מלכותי של מחסני התבואה. לפי התיאוריה בספר יוסף הגיע למצריים בתקפה של פרעה חרמחב קודמו של רעמסס הראשון.
בתקופת רעמסס השני (יורשו של סתי הראשון ) 1337 – 1247 לפי הכרונולוגיה הגבוהה .
בתקופה של פרעה מרנפתח בנו של רעמסס השני אז הושלך כל זכר הנולד ליאור. לפי הספר מצבת מרנפתח מתואר השלחת הזכרים ליאור:
"ישראל הושם(מהמילה שממה) אין זרע לו. חנארו הייתה כאלמנה למצרים"
הכתובת במצבת מתארת את חיסול הזכרים בתקופה ההיא .
משה הוא מוסי המתואר בקבר KV15: סתי השני היה השליט החמישי של השושלת התשע עשרה של מצרים הוא וישב על כס המלוכה בתקופה הידועה בתככים של השושלות. קבר KV15 המלכותי שלסיטי השני בטביס הושחת בכוונה לפי התיאוריה: משה הוא המשנה בתקופה של מרנפתח הנקרא מוסי ( Messuwy ) מתואר כמשנה למלך של כוש , מושל אדמות דרום, השם נמחקו בתקופתו של סתי השני . מוסי (Messuwy) בכתובת בבית המקדש של עמדה גם מכונה "בנו של המלך עצמו.
לפי הספר משה חזר אחרי שרעמסס השלישי( אשר שלט בשנים 1186 – 1154 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הגבוהה) מת ז"א משה חזר למצריים בתקופה של רעמסס הרבעי.
בספר "סורקים את הפרעונים: הדמית CT של המומיות המלוכה בממלכה החדשה" ("Scanning the Pharaohs: CT Imaging of the New Kingdom Royal Mummies") שפורסם בשנת 2016 נכתב שרעמסס השלישי נרצח בידי מספר מתנקשים וחלק מבהן רגלו נכרת בשעת הרצח
מלח פפירוס 124 (הידוע גם בשם פפירוס 10055 ) הוא פפירוס מצרי עתיק מימי השושלת ה -20.
המחבר של מלח פפירוס 124 בשם אמנתך (Amennakht) מביא תלונות שונות נגד פנב , עובד ראשי בדיר אל-מדינה שאחיו, נְפְּהַהפּוֹפֶּת, קיבל על עצמו את תפקידו כמנהיג ראשי במותו של אביו ונהרג על ידי "אויב". הספר לא אומר שזה הווזיר שמשה רצח אלה מתאר את השימוש במילה אוייב כמשמש לזר . וטוען לקשר בן מנהל העבודה הראשי של דיר אל מדינה, נְפְּהַהפּוֹפֶּת, אשר נהרג בימי שלטונו של המלך אמנזה על פי פקודה של "מסי" .
מתקופה של רעמסס הרבעי שלטונו מתוארך ל 1155 עד 1149 לפנה"ס. יש את פפירוס של טורינו מתאר משלחות שמטרתה להשיג בלוקים של אבן-אבן:
מפת פפירוס של טורינו היא מפה מצרית עתיקה , שנחשבת לעתיקה ביותר. הוא מתבסס על פפירוס שהתגלה בדיר אל מדינה שבטביס , שנאסף על ידי ברנארדינו דרוטי (הידוע כ"פרוקסונול נפוליאון ") במצרים מתישהו לפני 1824 לספירה ושומר כעת במוזיאון טורינו אגיזיו . המפה נמשכה בערך 1160 לפנה"ס על ידי הסופר המפורסם של טומבאמנכטה , בנו של איפואי. הוא הוכן למשלחת חציבה של רעמסס הרביעי לחוואדי ואדי במדבר המזרחי , שחושף סלעים פסימבריים של המגן הערבי-נובי . מטרת המשלחת הייתה להשיג בלוקים של אבן-אבן (אבן חול מטאג'ריאוויק) שישמשו לפסלים של המלך.
לפי הספר בתקופה של רעמסס הרבעי הייתה יציאת מצריים .
לפי הספר "פפירוס איפוור" מתאר את מכות מצריים ואת הפולשים שבאו על מצריים ממדבר אסיה "אבוי פשט המדבר בכל הארץ שבט זר פלש למצריים (פפירוס איפוור" 1:3) בקטע אחר קוראים להם " עאמו". הסופרת בספר מתארת את הפפירוס כפפירוס הנכתב בתקופת שושלת 20 כנראה בגלל שזה מתאים לכך שבתקופת רעמסס החמישי יש חשש מפני האויב
הפפירוס של טורינו מעיד שבמשך שלטונו של רעמסס החמישי נאלצו הפועלים של להפסיק מעת לעת לעבוד על קבר KV9 של רמסס מתוך "חשש מפני האויב".
הסופרת מסיימת בתיאוריה של עמנואל וליקובסקי, שהאוייב מאסיה שמתואר פפירוס איפוור" 1:3 ובתקופת רעמסס החמישי הם העמלקים אשר בני ישראל פגשו עוד לפני שהגיעו להר סיניי הם אלה המתוארים בפפירוס כ"עאמו"
אני באתי להקשיב כי אני רוצה לדעת יותר על התנך מנקודת השקפה לא דתית .אבל קשה לי עם זה שאת ממש מעוניינת לקבל את הכתוב כלשונו מצד אחד ומצד שני את לא מאמינה בניסים , ולכן לא מאמינה. אז מדי פעם את לא מאמינה בכתוב במספר השנים בסיפור רחל ולאה או גילה של שרה. אבל כן מאמינה בשאר הסיפור . את מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו. גם להאמין שהתנך הוא טקסט היסטורי וגם להאמין שהוא טקסט סיפורי שנועד להאדיר את ה'. בעניי זה מוריד מהאמינות שלך ושל הסיפור שאת מנסה לספר.
את משמשת בניתוחים רפואיים פסיכולוגים ואתנורופולוגיים ואפילו מדיניים היסטורים ללא שום בעיה אבל לא ממש מתיחסת לניתוחים ספרותיים או לשוניים . ואפילו פחות למקורות ארכיאולוגים או היסטורים חיצוניים . אני מקווה שההוכחות שתביאי בהמשך ישענו גם על כך ולא על קבלת הסיפור כלשונו.
שלום רב נעמה,
הפרק שאליו את מתייחסת הוא ראשון מבין שלושה פרקים שמוקדשים לסיפור יציאת מצרים. המטרה העיקרית שאותה ביקשתי להדגיש בפרק ששמעת, היא מה הוביל להתערערות מעמדו של התנך, וסיפור יציאת מצרים בכללו.
ההתייחסות לחוקרים שאת דבריהם הבאתי, מהווה חלק מהתדרדרות של התנך – אך היא גם אזהרה עצמית.
אם אני לא רוצה שחוקר אחר יעשה לי את מה שעשיתי לקודמיי, מוטב שאזהר ושאבדוק כל טענה וטענה.
עכשיו להערות שהעלית:
חוקר שבוחן את התנך מנקודת מבט היסטורית – ולא תיאולוגית – זוכר תמיד שהוא עוסק בטקסט קדום, שכמעט שאין ארכיאולוגיה ומקורות חיצוניים אחרים שתומכים במסופר בו.
* *** את תיווכחי שבפרק השני והשלישי אני מביאה המון ארכיאולוגיה עקיפה, אך לא ישירה. פשוט מפני שנכון לרגע זה, אין בידינו ממצאים ישירים* ***
העובדה שאנחנו עוסקים בטקסט קדום שמהווה מקור כמעט יחיד לתקופה של 1300 שנים לערך, מקשה מאד על החוקרים.
קושי שני, שגם אותו אני מדגישה פעם אחר פעם, הוא שהתנך לא נכתב כספר היסטוריה אובייקטיבי.
הוא לא מציית לכללי הכתיבה שנהוגים באוניברסיטה.
מדובר בחיבור מגמתי, שתכליתו הראשונה והמוצהרת היא להאדיר את אלוהים.
אחת הצורות להאדרת אלוהים, הייתה להראות שהוא התערב במציאות ובחיי היומיום של גיבורי התנך.
הוא הושיע אותם.
הוא העניש אותם וכד'.
הוא עצר את הגשמים, הביא מגפות ועוד.
"ההתערבות במציאות" חושפת את המציאות.
במילים אחרות : העובדה שאלוהים "שלח" דבר, או ארבה על פני הארץ, היא הסבר דתי לתופעה קיימת: שכן דבר הייתה מחלה נפוצה, ונחילי ארבה פשטו על הארץ פעם אחר פעם.
הסיפור אודות שרה שבגיל 90 ילדה בן לאברהם בן ה-100, הוא דוגמה נוספת.
"הנס" שעשה אלוהים לשרה, נועד להוכיח שהודות להתערבותו גם הבלתי אפשרי, הפך לאפשרי.
בסדר, זו המגמה של המספר, שאותה היסטוריון לעולם לא יקבל.
אך האם כל הסיפורים האחרים שקשורים בשרה אינם הגיוניים ועומדים בניגוד למציאות?
התשובה, שלילית כמובן.
כל הפרטים בסיפור של שרה, זולת גיל 90, נכונים מבחינה היסטורית, חברתית, כלכלית ומשפטית.
הם מתאימים בצורה מדויקת לנוף המדברי שבו התרחש הסיפור.
ולכן אני יכולה לומר שלמרות שאין ביכולתי להוכיח ששרה היא דמות שחייתה במציאות,
הסיפור המיוחס לה הוא סיפור שיכול היה להתקיים במציאות – ומי שרוצה לטעון אחרת, שיוכיח שהפרטים שעליהם התבססתי אינם
נכונים.
את משתמשת באופן שלילי בביטוי "לאחוז את המקל בשני קצותיו".
אני משתמשת בביטוי הזה באופן חיובי והכרחי, ולא רואה בו שום סתירה.
התנך הוא באמת יצירה דתית שנועדה לפאר את אלוהים, ובה בעת הוא מספר סיפורים ריאליים שהם נכונים לחלוטין מבחינה היסטורית.
לדעתי, חוקר שאוחז רק בצד אחד של המקל, חוטא לאמת.
הוא רואה חצי תמונה, לרוב את זו שאותה הוא מעוניין לראות, ומתעלם מהחצי השני.
לסיום,
קודם כל תודה על שכתבת והערת, שכן בכך אפשרת לי לענות לך בצורה מסודרת, וגם להאיר מקצת מהקשיים שעומדים
בפניי ושאיתם אני מתמודדת מדי יום.
אני מאמינה ששני הפרקים הבאים יתנו לך תשובה מלאה על כמה מהטענות שהעלית – ואם לא, בבקשה כתבי לפורום הזה.
אני תמיד עונה למי שכותב.
ליאורה
הפרק בהחלט מעניין ומציף נושא שעניין גם אותי.
להלן קישור לסרט המדובר של שמחה יעקובוביץ’ (וג'ימס קמרון) מערוץ ההיסטוריה.
הסרט מרתק ,מעשיר ומעורר מחשבה – איך אירוע טקטוני בים התיכון התחיל שרשרת של אירועים שהובילו ליציאת מצריים, ואיך ניתן להסביר את כל מכות מצריים, וגם את הנסים שקרו לעם ישראל באמצעות המדע והארכאולוגיה.
הסרט ממחיש כי הסיפור המקראי אכן קרה, ויעקב אבינו אכן שהה במצריים , וכל אשר קרה את אבותינו שם אכן אירע. אבל, הוא גם אוסף של צירופי מקרים מופלאים שקרו בתזמון מדויק.
אמנם ההתערבות האלוהית לא מוצגת בסרט, אולם, כבר נאמר על ידי איינשטיין ש "…צירופי מקרים היא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי…"
אז הנה זה בא :
https://www.youtube.com/watch?v=9y4ec2zQxfc
מומלץ בחום.
דן חנוך.
היי דן,
לפני שנים אחדות ראיתי את הסרט של שמחה יעקובוביץ ואני זוכרת את טענותיו – מצטערת לאכזב אותך,
אבל הטענות וההוכחות שלו ….
לו היו נכונות, הוא היה ראוי לפרס נובל ובאמת היה לנו עוד אנישטיין, והפעם מהכיוון הארכיאולוגי.
שמחה, לשיטתו, איתר במדבר סיני את הר האלוהים שבו התקיים מעמד מתן תורה (ופרופ' עמנואל ענתי זיהה את המקום כהר כרכום …).
גם הזיהוי של שמחה וגם הזיהוי של ענתי מבוססים על ציורים שנחרטו בסלע, שמוכיחים שמדובר במקום פולחן – וזה נכון, כמובן.
אלא שהממצאים הארכיאולוגיים הם אלה שמפריכים את הזיהוי של השניים !!!
מדוע?
מפני שהתיאור של מעמד הר סיני (שמות יט), הוא תיאור של הרס. ההר הזדעזע והאש כיסתה אותו.
ולכן, כדי שהזיהוי יהיה ריאלי, היה עליהם לחשוף שכבת חורבן משמעותית, שעליה הוקם אתר ששימש לפולחן – ושכבת חורבן שכזו לא קיימת בממצא שלהם.
זאת ועוד, למיטב זכרוני שמחה דיבר על הימצאות של מים באתר, משום שלדבריו משה לא יכול היה לשהות בהר האלוהים במשך 40 יום ללא מים.
וללא אוכל כן?
נניח שכן.
אבל איך יתכן שנמצאו מים באתר שיום קודם עבר שריפה נוראית?
לגבי סנטוריני:
לו רעידת האדמה שפגעה בסנטוריני , שעליה מתבסס יעקובוביץ (והוא לא יחיד) הייתה מסבירה את בקיעת ים סוף, היינו צריכים למצוא לה עדויות ברדיוס נרחב.
במילים אחרות, רעידות אדמה שהמוקד שלהם הוא X, במיוחד אם הן בעוצמה גבוהה, משפיעות על מרחבים עצומים ולא על מוקד אחד מצומצם, שנמצא במרחק של אלפי קילומטר.
מצטערת, גם הטענה הזו בעייתית.
לסיום, קרוב לוודאי שלו ההוכחות שלו (ושל עמנואל ענתי) היו משכנעות את החוקרים, הן היו נלמדות ונלמדות, בדיוק כפי שתורת היחסות של אינשטיין נלמדת.
אמת היא שמרבית החוקרים אינם מפרגנים האחד לשני, וזאת בלשון המעטה.
יחד עם זאת, הם לא מתעלמים מהוכחות, בעיקר שהן נשענות על ממצאים ארכיאולוגיים – שהרי כל השדות המדעיים מתקדמים
בזכות הוכחות, וזה לא המקרה שלפנינו.
ובכל אופן,
תודה על ההערה שלך,
ליאורה
עוד נקודה קטנה: את מביאה טענה מפי נדב נאמן שמצריים כבשה את ארץ כנען בסביבות שנת 1600 לפנה"ס, ושלטה עליה במשך כ-300 שנים. עד שסביבות שנת 1300 לפנה"ס היא אספה את כוחותיה ונסוגה מכאן.
יכול להיות שהחלפת בטעות את 1300 לפנה״ס עם 1200 לפנה״ס? ברור שרעמסס השני שלט בגאון בכנען, לגבי ממשיכיו זה כבר קצת פחות ברור (אם כי יש עדויות ברורות לשלטון לפחות חלקי בזמנם).
אני כמובן חלוק מאוד על דעתך ואולי אתייחס אליה בהמשך. רציתי להתייחס רק לנקודה קטנה שהעלית: היחס של ישו. אנחנו לא יודעים כמעט כלום על דמותו ההיסטורית של ישו. דמותו ידועה בעיקר ממסמכים שנכתבו עשרות שנים לאחר מותו (אזכורים שונים בכמה מהאגרות וכמובן שהבשורות בברית החדשה). מהדמות של ישו שמצטיירת מהבשורות מתקבלת דמות עם מקבילות מעניינות למשה (ברח [ל]מצריים בעקבות איום המלך הרשע להרוג את כל הילדים, שרה עם האל 40 יום במדבר, ועוד) וברור שרוצים לצייר אותו כמשה שני.
אבל כללי לא ברור לי אישית שחגיגת הפסח בזמנו של ישו הייתה קשורה דווקא ליציאת מצריים בצורה כל כך חזקה כמו שהיא בימינו. לאחר חורבן הבית עוצב מחדש חג הפסח והוחלף מהקרבת קורבן במסגרת לאומית לסיפור משפחתי של יציאת מצריים. בזמנו של ישו פסח היה כרוך בשהייה במפעל הבשר של בית המקדש עם כל המסחרה שמסביבו (שנדמה לי שאותה היטבת לתר בעבר בפרקים קודמים). ישו היה יכול להגיע בכל אחד מהרגלים.
וכמובן שישו הוא דוגמה טובה למיתוס שנוצר כמעט ללא בסיס תוך כמה עשרות שנים.
היי צפריר,
תודה על תגובתך.
אתה צודק לגבי ישו – אנחנו כמעט לא יודעים עליו דבר. בכל אופן המקבילה שעשית עם משה, היא מעניינית, לא חשבתי על כך.
לגבי נדב נאמן: לא, לא התבלבלתי בתאריכים.
אני חייבת להדגיש נקודה עקרונית. פרשנות אישית לתנך, היא מקובלת ולגיטימית – אך היא לא חלה עלי. אני חייבת לבסס מסקנות שאליהן הגעתי. נדב נאמן, הרצוג, פינקלשטיין וקנוהל, פרסמו את דבריהם, שאותם הבאתי לכאן, בכתבים שאינם אקדמיים ?
למה?
הרי הבמה האקדמית פתוחה בפניהם !
הסיבה היא שמחוץ לאקדמיה גם הפרופסור הכי מכובד יכול לומר מה שרוצה, מבלי שיצטרך להוכיח את דבריו.
ואז לאחת כמוני קל מאד ל"זנב" אחריו ולהפיל את הטענות שלו על הקרשים.
אבל אפשר לעשות לי את אותו הדבר ….
וכדי שזה לא יקרה, עלי להיות מאד מאד זהירה.
ולכן במקום שאתה יכול לעשות השוואות בין משה לישו, אני צריכה לשתוק.
זו ללא ספק טענה מעניינת, אך בלי הוכחות חזקות אני לא אשתמש בה.
צפויים לעלות עוד שני פרקים על יציאת מצרים, התנך מספק דיי הרבה חומרים חזקים, אני מקווה שתקשיב ואשמח לשמוע את דעתך.
ליאורה
לדני, מירב וגרשון,
שלום רב לשלושתכם, וכמובן שאני תמיד שמחה ומודה למאזינים שמעירים לתכניות שלנו.
למירב: שודר פרק אחד מתוך שלושה. על לוח השידורים של התכנית אחראים רן לוי וניר סייג, שמחליטים מתי יעלה כל פרק.
אני אחראית לצד של התוכן, אך לא לצד ההפקה.
לדני: אני מכירה היטב את מצבת מרנפתח, וכמובן את מה שאמרו החוקרים בעניינה. מכיוון שהמילה 'ישראל' שמוזכרת שם איננה מספקת אינפורמציה חזקה, ולא ניתן לקבוע על בסיסה את הטריטוריה שאליה התכוון מרנפתח, אני לא מזכירה אותה גם בשני הפרקים הבאים. ישנן הוכחות הרבה יותר חזקות, ולכן אין לי שום צורך להשתמש במילה אחת כמבססת טענה כזו או אחרת.
לגרשון: בפרק הנוכחי אנחנו עוסקים בשאלה היסטורית: היה או לא היה? ההערה שלך פותחת חלון לעולם המיתוסים, ומיתוס תמיד מתייחס לבלתי אפשרי, או למה שהניסיון האנושי לא מאפשר. הצוות של עושים היסטוריה התלהב מאד מהרעיון שנקדיש פרקים שמראים כיצד מיתוסים שרווחו בעולם הקדום חדרו לתנ"ך, וגם הייתה פנייה שכזו מצד המאזינים – ולכן זה גם מה שיהיה. כרגע אני עובדת על נושאים אחרים, אך כשאסיים את הכנתם אתפנה לעניין זה. הערת מספר הערות שניתן להגדירן כפסיכולוגיות. מכיוון שאינני פסיכולוגית ואין לי שום הכשרה בתחום זה, אין באפשרותי להביע דעה מושכלת בעניין זה.
שוב תודה לשלושתכם,
ליאורה
https://he.wikipedia.org/wiki/מצבת_ישראל
מאד מענין אבל איפה שאר החלקים.
הי, מירב – שאר החלקים יעלו לאוויר בשבועות הקרובים. מוזמנת להצטרף לרשימת התפוצה ולקבל עדכון כשייצאו לאור,
רן
1. אין סיפור היסטורי או עכשוי המוסר אמת מוחלטת. נשמע הצהרה מוגזמת? בחנו את דבריהם של שליטים, פוליטיקאים או אפילו בעל המכולת ממנו אתם רוכשים מצרכי מזון. כולם מספרים את האמת שלהם. תמיד תיהיה זו אמת יחסית כזו המתאימא למטרתו של בעל העינין.
2. האדם אינו מסוגל להמציא את שאינו קיים במוחו ואינו מסוגל לקרוא בשם. המיתוס מביא התרחשויות אמיתיות אך בסדר המתאים לצרכי הסיפור או המספר. לא יתכן להמציא קריאת ים סוף, זה מתרחש בטבע מדי פעם, האם דוקה ברגע שהיה נחוץ לבני ישראל זו אופרה אחרת.
3. אני ארכיאולוג (בפנסיה) בחיפושי אחר עדויות על קדמותה של מנורת שבעת הקנים הגעתי לתמונה של חריטה שנמצאה בחבל א- לוז בסעודיה. היא כתובת חרוטה על בלע באותיאות כנעננית וחריתה של מנורה. משום מה החוקרים הישראלים מתעלמים מה תגלית. האם מכיוון שהמגלים אינם בעלי תואר אקדמאי?
4. ההיסטורית האנושית אינה רצף התרחשויות חברתיות כלכליות או מדעיות, היא פועל יוצא של המבנה הפיזי, הפסיכולוגי, הרגשי והאיטלקטואלי שלנו. הבנה היסטורית, לדעתי, מתחילה בהבנת העצמי. גם השוללים וגם המחייבים את יציאת מצרים מובלים על ידי אינטרס אישי צר. לאומתם כותבי ספרי התנ"ך פונים אל ליבנו והוא המקשיב.