[עושים תנ"ך] חלק א' – מסע אברהם מאור כשדים לכנען: מיתוס, או מציאות?

Podcast (osimtanach): Download

הורדת הפרק (mp3)

---

המקרא מספר לנו שתרח, אברהם ובני משפחתם עזבו את אור כשדים והלכו – ברגל! – מרחק של כ 3240 ק"מ. ליאורה ויותם מנתחים את הגיאוגרפיה של המזרח התיכון ואת מצבה הסוציואקונומי של משפחת אברהם כדי לבחון את סיפור המסע הבלתי יאמן בעיניים מודרניות.

האזנה נעימה! [קישור לחלקו השני של הפרק]
רן

---

רשימת הפרקים המלאה

הרשמה לפודקאסט:

רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

---

(תמלול הפרק) מסע אברהם מאור כשדים לכנען – מיתוס, או מציאות? חלק א'

[קישור לחלקו השני של הפרק]

וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ , וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן, בֶּן בְּנוֹ; וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ , אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ , וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. וַיָּבֹאוּ עַדחָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם אִתָּם…. וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (בראשית יא , לא-לב).

ובפרק הבא –

א וַיֹּאמֶר אדוני אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ , וּמִמּוֹלַדְתְּךָ , וּמִבֵּית אָבִיךָ , אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. …. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו … וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה … וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה , מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵלוַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית-אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם… וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּיכָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ (בראשית יב , א-י).

---

נותני החסות לפרק:

---

רשימת שמות היישובים הזו נשמעת כמו כתב חידה , בנוסח "מצא את המטמון" , שלא אומר כלום לאף אחד. אך כדי לקבל את הפרס המובטח , על הפותר האמיץ להתרוצץ על פני כל הארץ. אך האמת היא שמאחורי המילים הספורות מסתתר אחד המסעות הגדולים והדרמטיים בתנ"ך , ואולי בתולדות העולם המונוטאיסתי. ברור שלאנשים שבאים מתוך תפיסת עולם דתית , המסע חשוב בגלל שמדובר בהתגלות הראשונה של אלוהים לאברהם , ובגלל ההבטחה לירושת הארץ הקשורה בהתגלות זו. אבל האם יש למסע חשיבות גם עבורנו , לאנשים שמתבוננים בו היום מנקודת מבט היסטורית, שמבקשים לדעת אם הוא מספר משהו על עצמנו ועל עברנו?

התשובה חיובית. התנ"ך הוא ספר ארץ ישראלי. הוא מספר על מה שהתרחש כאן , על פני האדמה הזו – ובכל זאת 11 הפרקים הראשונים מתרחשים על אדמת עיראק ובארמניה של ימינו ולא בארץ ישראל. התיבה המפורסמת שבנה נוח חנתה על הר האררט שבתחום ארמניה. סיפור מגדל בבל התרחש בעיראק. אפילו המעשה שהתרחש בגן עדן , מזכיר את הפרת והחידקל שזורמים בעיראק, ולא את הירדן. התנ"ך משמר זיכרונות מעיראק, והמסע של אברהם ובני משפחתו מעביר את הסיפור המקראי מאזור עיראק לארץ כנען , וזו סיבה מספקת לחשיבותו הגדולה, גם בעיני לאנשים שמגדירים את עצמם כחילונים גמורים.

סיבה שנייה היא שלפי המסורת שנתקבעה אצל היהודים והנוצרים , המסע של אברהם היה מסע מעולמם של עובדי אלילים , לארצו של האל האחד. ומכאן ששתי הדתות מתייחסות למסע זה כאל קו פרשת מים המפריד בין העולם הפגאני שהאמין בקיומם של אלים רבים , לבין עולם הנשלט על ידי אל אחד.

מדוע עזב תרח את ארץ מולדתו?

מדוע אנו מדברים על המסע של אברהם לארץ כנען – ולא על המסע של תרח? הרי לפי הכתוב תרח יזם את המסע , ואילו אברהם בנו רק הסתפח אליו:

וַיִּקַּח תֶּרַח אֶתאַבְרָם בְּנוֹ…וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם אִתָּם…. וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (בראשית יא , לא-לב).

לפי הכתוב תרח הוא שיזם את המסע , ואם אנחנו מדמים את שמות היישובים לכתב חידה , אז השאלה מדוע הוא החליט ללכת לארץ כנען , היא חלק מכתב החידה שלנו. ואם דיברנו קודם על חשיבותו התיאולוגית של המסע, זה הזמן להזכיר שאלוהים מעולם לא נגלה בפני תרח ולא הטיל עליו כל שליחות, דבר שמחדד את עוד יותר את השאלה מדוע עזב תרח את אור כשדים ויצא לכנען?

אלוהים לא נגלה לפני תרח ולכן אי אפשר לטעון שהוא עזב את ארץ מולדתו מסיבות דתיות. ולכן אנחנו צריכים להתמקד במישור ההיסטורי , הארצי , ולא במישור התיאולוגי. נקודת הזמן שהחוקרים מתייחסים אליה היא סביבות שנת 1800 לפנה"ס. אור, או אור כשדים, הייתה עיר ממלכה קדומה ששכנה על גבעה קטנה, סמוך לנהר הפרת בתחום עיראק של ימינו, לא הרחק מהמפרץ הפרסי.

ראשיתה של אור

ומה אנחנו יודעים על אור? הרבה מאד. חפירות ארכיאולוגיות מגלות שראשית ההתיישבות באור החלה בסביבות שנת 3500-4000 לפנה"ס , ומכאן שבימיו של אברהם היא חגגה את יום הולדתה ה-2000. התנ"ך מזכיר את אור כשדים באופן כל כך סתמי , עד שנדמה שלא היה ראוי להזכירה , אלמלא ממנה יצא המסע הגדול. האמת , כמובן , הפוכה לחלוטין. הממצאים הארכיאולוגיים מגלים שאור הייתה עיר ממלכה חשובה , מן המפוארות והמפותחות במזרח הקדום. היא הייתה עיר נפלאה , תוססת , עשירה ומפותחת , ולא נחטא לאמת אם נשווה אותה לניו-יורק , ללונדון ופאריס של ימינו. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצאו מבנים עצומים שהתנשאו לגובה של 20 מטר ויותר. על הקירות ועל העמודים של הארמונות והמקדשים חרטו האומנים הקדומים תחריטי טיח יפייפיים ולאלה הוסיפו פסלים נהדרים, וציורים המספרים על מעשי גבורתם של מלכיהם המהוללים. המוזיאונים החשובים ביותר בעולם מציגים לראווה תכשיטים נהדרים, כלי נגינה וכלי מלחמה מקושטים בזהב שיצרו האומנים שחיו באור ובערים השכנות לה. האוצרות האלה מהווים עדות מרשימה לרמה הגבוהה של האומנים ומעבדי המתכות שיצרו אותן. בכלל האוצרות יש למנות עשרות אלפי לוחות חומר שעליהם כתבו המלומדים בכתב שנקרא כתב "היתדות" , שהוא הכתב הקדום ביותר בעולם. הודות לכך שהכתב פוענח , ביכולתנו לקרוא יצירות ומסמכים שכתבו אנשים שחיו כ-3000 שנים לפני זמנו של אברהם.

ארץ כנען, להבדיל, הייתה פינה נידחת , עלובה ושוממה , ששכנה בקצה האחורי של העולם – פחות או יותר בדרך לשום מקום. בארץ כנען חיו שבעה שבטים קטנים ועניים שנקראו בשם הקיבוצי 'כנענים'. וכך בשעה שבאור המלכים חיו בארמונות , תושבי כנען העשירים הקימו בדוחק בתי אבן זעירים , ומרבית האוכלוסייה חייתה באוהלים. ובעוד שבאור ובערים הסמוכות לה פולחן האלים התקיים בבתי מקדש עצומים ומפוארים , עבודת הפולחן בארץ כנען נעשתה מתחת כיפת השמים , על גבי מזבח שהיה ציבור אבנים קטן שנאסף ברגע אחד וננטש מיד בתום הפולחן – אברהם ורבים מגיבורי התנ"ך בנו מזבחות כאלה.

אם כך, מה היה ההיגיון לעזוב עיר כל כך עשירה ומפותחת ולצאת למקום כל כך עני ומרוחק? העובדה שאור הייתה אחת הערים המשגשגות בעולם הקדום , איננה ערובה לכך שתרח ובני משפחתו היו אנשים עשירים. ברגע שנזהה את מעמדה הכלכלי של המשפחה , נדע מדוע יצא תרח למסע הגדול.

אדמה והייררכיה חברתית

החיים הכלכליים של בני העולם הקדום התבססו על החקלאות בלבד, ולפיכך אדמה הייתה הנכס הכלכלי החשוב ביותר של האדם. אפשר לקבוע באופן וודאי שבעלות על אדמה הייתה מדד מובהק לקביעת עושרו של האדם. יותם: בעניין זה שום דבר לא השתנה. גם בימינו בעלות על ווילה מפוארת בהרצליה פיתוח , או בסביון , מעידה על מעמדו הכלכלי של בעל הבית.

באופן טבעי את המקום הראשון בסולם העושר תפסו המלכים. המלכים היו בעלי הנחלות הגדולות ביותר והאנשים העשירים ביותר בארצם. כך היה בעולם הקדום , וכך גם בימינו. שניים בסולם העושר היו הכוהנים שחלשו על המקדשים, שגם להם היו אחוזות רחבות ידיים. האלוהות במצרים ובמסופוטמיה לא הסתפקה בגל אבנים קטן כמו המזבחות שהקים אברהם , אלא פיתחה תאווה שאיננה יודעת שובע למקדשים עצומי מידות ולמתנות יקרות ערך. את המקום השלישי תפסו נאמניו של המלך ואנשי הצבא הבכירים שהמלך שילם להם באחוזות רחבות ידיים. במקום הרביעי נמצאו אזרחים בני מעמד הביניים , שהיו בעלים של שטחי אדמה קטנים. את המקום החמישי תפסה שדרה רחבה מאד של אביונים , שנקראו מסכנו (= מסכנים), שהיו אזרחים חופשיים – אלא שהם היו עניים וחסרי אדמה משל עצמם. את התחתית החברתית תפסו, כרגיל, העבדים. בזמנו של אברהם התקיימה עוד קבוצה חברתית גדולה – הנוודים. הנוודים חיו בדרכים ועברו דרך קבע ממקום למקום , כשהם נושאים על גבי חמורים את כל מטענם.

עתה כשהסולם החברתי-כלכלי של תושבי מסופוטמיה עומד לנגד עינינו , מה הדבר אומר על מעמדם החברתי והכלכלי של תרח ומשפחתו? עצם העובדה שתרח עזב את ארצו ויצא למרחקים – מלמדת על כך שלא הייתה לו אדמה משל עצמו. ומדוע? אדם שחי בחברה חקלאית, שכל קיומו בא מהאדמה שברשותו, אינו עוזב מרצונו את אדמתו. הוא נשאר לחיות עליה ולעבד אותה.

אז אם לתרח לא הייתה אדמה, מדוע בכל זאת עזב את אור? אולי הוא ומשפחתו היו עבדים שנמלטו מאדוניהם? האפשרות שלפנינו משפחת עבדים שנמלטה מאדוניה איננה מתקבלת על הדעת. עבד שניסה להימלט ונתפס, היה מוצא להורג, ובני משפחתו היו מופרדים זה מזה ונמכרים למשפחות זרות. מכיוון שהתנ"ך מתאר את עקירת המשפחה כמהלך שקט ומתוכנן, ולא כבריחת עבדים חפוזה כמו בסיפור יציאת מצרים, אפשר לקבוע שהם לא השתייכו לרובד העבדים שחי באוּר.

אם כך, האם יתכן שהיו נוודים שעברו ממקום למקום? אפשרות זו יכולה להסביר מדוע לא הייתה ברשותם אדמה. אך גם את האפשרות הזאת עלינו לדחות. לנוודים דפוס נדידה מובהק: נוודים "מסורתיים" הולכים בצורה מעגלית. הם תמיד חוזרים לאותם כרי מרעה ולאותם מקורות מים – שעל חזקתם הם מוכנים להילחם בחירוף נפש. מכיוון שהליכה מעגלית מאפיינת חברת נוודים, ביכולתנו לקבוע בבטחה שתרח ובני משפחתו לא השתייכו אליהם. המשפחה שלנו הלכה קדימה. תמיד קדימה. ומעולם לא שבה על עקבותיה.

משפחת מהגרים

אז מה נשאר לנו? איזו איזו סיבה ריאלית יכולה להסביר מדוע עזב תרח את ארץ הולדת? כל בחינה היסטורית וכלכלית תקבע שתרח ובני משפחתו השתייכו לבני מעמד האביונים. הם אמנם היו אזרחים חופשיים, אך לא הייתה להם אדמה משל עצמם. ולכן ניתן לקבוע שהם היגרו מארצם בתקווה שבמקום חדש יפתחו בפניהם אפשרויות כלכליות שלא נמצאו להם בארץ מולדתם. הגירה בימי שלום – והרבה פעמים גם בימי מלחמה , היא כמעט תמיד כלכלית. מהגרים שמבקשים לשפר את מצבם הכלכלי יורים חץ לכיוון הארץ שאליה מבקשים להגיע ולעולם אינם שבים למקומם הישן. היות שהגירה מסיבות כלכליות חוזרת על עצמה אין ספור פעמים במהלך ההיסטוריה, אנחנו רשאים להניח שזה גם המקרה שלפנינו. נראה כי מצוקה כלכלית הייתה הסיבה שבגללה תרח ובני משפחתו עקרו מאוּר היפה והעשירה. ההולכים קיוו שבמקום חדש יפתחו בפניהם הזדמנויות שלא נמצאו להם בארצם.

האודיסאה: המסע מאוּר אל ארץ כנען

אחרי שהסכמנו שהמשפחה עזבה את ארצה בשל מצוקה כלכלית, עלינו להתמודד עם השאלה הגדולה באמת: האם מדובר במסע ריאלי , שעובר את מבחן הייתכנו ושניתן היה לעשותו בתקופת חיים אחת? זה הזמן לגלות למאזינים שרבים מבין חוקרי התנ"ך טוענים בתוקף שהמסע אינו יותר ממיתוס, שלא היה ולא נברא. אם נצליח להוכיח שניתן לעבור את המסע בתקופת חיים אחת, הרי שעצם ההוכחה תפריך את טענתם. שכן מיתוס הוא שם נרדף למשהו שלא יכול להתקיים במציאות. ואם לא נצליח להוכיח? כי אז נחזק את הטענה שמדובר במיתוס.

הגענו לשלב שבו עלינו לפתוח אטלסים ולהתחיל למדוד את המרחקים בין שמות הישובים המוזכרים בכתב החידה שלנו. המשפחה יצאה מאור כשדים והגיעה לחרן – ושם תרח הלך לעולמו. השאלה הראשונה שעלינו לברר היא היכן חרן ומה המרחק בינה לבין אור?

אמרנו שאור שכנה בתחום עיראק של ימינו , לא הרחק מהמפרץ הפרסי. חרן שכנה, ועדיין שוכנת, בתחום תורכיה של ימינו. המרחק בין שתי הערים הוא 1300 ק"מ. אך האטלס מראה שחרן שוכנת הרחק הרחק בצפון, ושהיא הרבה יותר גבוהה מאור – מה שמלמד שהמשפחה הלכה צפונה והתקדמה תוך כדי טיפוס – מעשה חסר כל היגיון לאור העובדה שארץ כנען נמצאת על אותו קו רוחב של אור. מה ההיגיון ללכת 1300 ק"מ צפונה רק כדי לפנות אח"כ חזק דרומה, ולהגיע לנקודה שנמצאת ממש ממול? הרי על פניו, לו תרח וחבורתו הלכו בקו ישר לכיוון מערב הם היו חוסכים עיקוף עצום ומיותר ואז תרח היה מת בארץ ישראל שאליה התכוון להגיע, ולא בחרן.

אך בפועל, לו חבורת ההולכים עשו כן – ישראל הם לעולם לא היו מגיעים משום שהליכה בקו ישר מערבה הייתה מחייבת אותם לחצות את המדבר הסורי שנמצא בין ישראל לבין עיראק. המדבר הסורי הוא מפלצת איומה, שבהשוואה אליו מדבר סיני הוא אחו ירוק ושופע מים. מי שנכנס אליו מצדו האחד, לא יוצא מצידו השני – מה שאומר שתרח היה מת במדבר ולא בישראל.

הנקודה שחשובה לשיחזור שלנו היא שאת המדבר הסורי עוטפת מעטפת ענקית שנראית כמו קשת , שנקראת הסהר הפורה. בגלל אימת המדבר, השיירות הקדומות הלכו דרך נתיב הסהר הפורה – ודרך חרן, שהייתה אחת התחנות הצפוניות החשובות ביותר לאורך הסהר. דווקא העובדה שהתנ"ך מציין שהמשפחה הגיעה לחרן, משתלבת היטב בכתב החידה שלנו, שכן היא מהווה עדות מאלפת לכך שהמשפחה השתמשה באחת הדרכים החשובות ביותר במזרח הקדום, ולא במסלול דמיוני שמוביל לשום מקום.

סיום המסע

הגענו לחרן ושם מת תרח, ולאחר מותו המשפחה התפצלה. נחור ואשתו, שהיו אחיו וגיסתו של אברהם, השתקעו בחרן. נחור הקים משק צאן משגשג, מה שמוכיח שמבחינה כלכלית ההגירה לחרן השתלמה לו היטב. בחרן נולדו רבקה, רחל ולאה, שעליהן דיברנו בפרקים הקודמים שלנו. וכך, בימים שבהם נחור התבסס והפך איש עשיר, אברהם, שרה ולוט המשיכו להטלטל בדרכים.

כדי להגיע לארץ כנען היה על השלושה לפנות מערבה ולצעוד 300 ק"מ לכיוון שרשרת הרי הלבנון, שארץ ישראל נמצאת מדרום להם. לאחר מכן היה עליהם לפנות דרומה ולחצות את ההרים מכיוון צפון לדרום: תענוג צרוף שעליו שילמו בעוד כ-470 ק"מ. משירדו מההר, נכנסו השלושה לארץ דרך השער הצפוני. השליחות הדתית הסתיימה –  אבל המסע אפילו לא התקרב למחציתו…

לרוע מזלם, השלושה הגיעו לארץ כנען בשנות רעב קשה, ולפיכך הם נאלצו להמשיך ללכת הלאה. וכך אומר הכתוב:

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּיכָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ (יב , י).

ועוד נאמר –

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם , בָּאָרֶץ , עַד מְקוֹם שְׁכֶם , עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; …. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה , מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיִּסַּע אַבְרָם , הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.

יותם: המשפט "ויהי רעב כבד בארץ" מובן לכולם. מי שמכיר את משטר המים בישראל , יודע שמשמען רצף של כמה שנים שחונות שבהן לא ירד גשם , ושכתוצאה מכך בורות המים והשדות התייבשו. שנות בצורת רצופות היו הגורם הראשון לרעב בחלק זה של העולם.

אבל עכשיו כתב החידה באמת הופך חסר כל היגיון. היות שהגיאוגרפיה של ארץ ישראל לא השתנתה ברור לגמרי שאם השלושה נכנסו לישראל מכיוון צפון, אזי הם הגיעו לאזור שהוא עשיר במים בהשוואה לשאר חלקי הארץ – ולכן היה עליהם להישאר במקומם עד שהבצורת תחלוף. אלא שהם המשיכו ללכת דרומה אל האזורים השחונים של הארץ – ואל הנגב , שהוא הראשון להיפגע בשנות בצורת:

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה ….וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּיכָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ (בראשית יב , א-י).

לשאלה מדוע השלושה לא נשארו בצפון הארץ יש תשובה אחת והיא שהם פעלו מחוסר ברירה, ולא מחוסר היגיון. בימיו של אברהם חיו בישראל שבע קבוצות אתניות עניות שהתנ"ך מכנה אותן בשם הכולל כנענים. הכנענים חיו באזורים העשירים במים של הארץ שגם בשנות שפע הם מועטים בהשוואה לאירופה. בימי בצורת הצטופפו התושבים ליד מקווי המים שעדיין נותרו בידם והשתדלו לצמצם את השימוש בהם למינימום הנדרש כדי להישאר בחיים.
אוכלוסייה שסופרת את טיפות המים האחרונות שנותרו בבארות ובנחלים איננה מקבלת בברכה אורחים זרים שמתדפקים על שעריה, אפילו אם אלוהים שְׁלחם. ההיגיון נותן שתושבי הארץ הוותיקים לא הסכימו לחלוק עם אברהם ומשפחתו את מימיהם ולכן דחקו אותם דרומה, אל האזורים השחונים של הנגב – מה שאומר שאפשר להוסיף למסע עוד כ-270 ק"מ.

משהגיעו אל הנגב הם סבלו חרפת רעב כל-כך קשה עד שלא נותרה להם ברירה אלא להימלט למצרים שהייתה אסם התבואה של המזרח הקדום. אך כדי להגיע מהנגב למצרים , צריך לחצות את מדבר סיני – ועל כך שילמו השלושה בעוד 800 ק"מ – שהרי הם חזרו ממצרים לנגב. משהגיעו לאזור סדום פרש לוט לדרכו והשותפות רבת הימים שהתקיימה בין השלושה הגיעה לקִצה. ולקינוח – אברהם ושרה הוסיפו ללכת עוד כ-100 קילומטר, ומשהגיעו לחברון עמדו סוף-סוף מלכת (יג , יח).

אם מסכמים את כל קטעי המסע שחישבנו סה"כ הם הלכו כ-3240 ק"מ. אך החישוב שעשינו מבוסס על מרחק שנמדד בקו אווירי – ואילו החבורה הלכה ברגל. אנחנו חייבים להוסיף את עיקולי הדרך, את הטיפוס על ההרים ואת הירידה מהם. יש לקחת בחשבון שטעויות בניווט, הליכות קצרות לבאר מים או כדי לאסוף את עדר העזים שהתפזר הוסיפו למרחק שעברו עוד כ-260 קילומטר. נראה אפוא שההערכה שהשלושה הלכו כ- 3500 קילומטר קרובה לאמת.

סיכום

פתחנו את הפרק הזה בשאלה: מה מסתתר מאחורי מספר שמות יישובים שדרכם עבר המסע של תרח ואברהם ושאר בני משפחתם. ענינו על השאלה מדוע עזב תרח את אור ויצא לדרך, ושחזרנו את מסלול ההליכה ואת המרחק שעברו ההולכים. עכשיו עלינו להתקדם ולענות על השאלה הגדולה באמת: האם התנ"ך מנציח סיפור מסע ריאלי שיכול היה להתקיים במציאות ובתקופת חיים אחת. או שהפתרון שלנו מחזק את הטענה שמדובר במיתוס חסר כל בסיס היסטורי. עם השאלה הזו נתמודד בפרק הבא.